רבות כבר נכתב על כך שהסדרה "טהרן" ששידורה הסתיים אתמול (ב') בכאן 11, חופפת במידה רבה למציאות. אין ספק שאחרי הדיווחים הזרים הרבים על פיצוצים מסתוריים באתרי הגרעין באירן, מדי מספר ימים, יש לתחושות הללו ביסוס.  ואחרי צפייה במרבית פרקי הסדרה, אין ספק ששוב, סדרה ישראלית, בדיוק כמו 'פאודה' בזמנו, פיצחה את השיטה. הרצון האנושי להרגיש קרוב, להבין את "מאחורי הקלעים", ולהרגיש שבסוף, מדובר בסיפור אנושי.

 נכון, ישנן אין ספור סדרות מתח וריגול, סוכן הCIA  שנלכד בשבי בעירק, והסוכנת המצטיינת שמקריבה את נפשה באפגניסטן. אך נדמה שכשזה "שלנו", זה הרבה יותר מושך. כשמדובר בנערה שנדמה שסיפור חייה משיק לסיפור חייהם של ישראלים רבים, שנתקלת באוייב אמיתי - אך אנושי, בכיר איראני אכזרי -שדואג ומתגעגע לאשתו, אין ספק שכולנו נתיישב על הכורסה לצפות.

ואיך לא ? בלי להכניס קצת פוליטיקה, אם אפשר. נדמה ששוב, כמו ב "בפאודה"- גילויי האנושיות ב'טהרן', רומזים לנו שהסיפור לא חד משמעי, שאמנם יש אויב אכזר, שמצהיר הצהרות על השמדת ישראל, אבל יש גם סטודנטים חילוניים, שחיים בקומונה בלב טהרן, ויוצאים למסיבות, ומעשנים קצת, ויוצאים להפגנות, בעצם, כמו אצלנו, לא?

&t=22s

אז נכון, אין ספק, בסוף מדובר בסדרה, סדרה צריכה להצליח, ובשביל להצליח, חייבים סיפור אנושי מרגש, חייבים להכניס אחות שהתאסלמה שנשארה מאחור ודואגת לאחייניתה, חייבים שיהיה איזה רומן ואולי רגשות שמתפתחים. אבל אין ספק, מלבד הקיטש והדרמה, יש פה סיפור אנושי, וזה טוב, וזה רע, וזה מורכב.

והמורכב והברור לפעמים גם יכולים להשתלב יחד, כשתמר וחברי החוליה המקומית של המוסד, הורגים את חברו של מילאד, שותפה של תמר, ומילאד מגלה את האמת לגבי תמר\ היא נאלצת לבחור, וכשהיא בוחרת, לחוס על חייו אך להמשיך בפעולה, היא משדרת בדיוק את המסר הזה, מורכב, אבל מוחלט.

ובעצם, אולי זה לא כל כך מורכב, כי טילי המדינה ההיא מכוונים אלינו, ושלוחיה במזרח התיכון פועלים נגדנו. אז נכון, יש טובים גם בצד השני, ומיליונים אצלנו וגם אצלם, שרק רוצים חיים נורמליים, של מסיבות, שגרה ואהבה, ועדיין, כשזה  הכור הגרעיני בבושאהר, או תמר? אני מעדיף את תמר.