השבוע חל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כנגד נשים, ובעמותת בת מלך, המעניקה סיוע לנשים דתיות נפגעות אלימות, השיקו את המיזם החדש "איתך- אישה אל אחותה" שמכשיר שגרירות ברחבי הארץ. "חלמתי עליו הרבה שנים ואני כל כך מתרגשת שהצליח לקום", מספרת יושבת הראש עו"ד צילית יעקובסון בראיון. "אנחנו מכשירות שגרירות, אותה רשת ביטחון נשית בתוך המעגלים של כולנו, במשפחה, בעבודה, בקהילה, בבית כנסת ובוועד הורים".
אותה שגרירה היא כתובת ראשונית עבור אותה חברה, והמיזם נולד מתוך ההבנה כמה קשה לעיתים לזהות את האלימות בתוך המערכת הזוגית וכמה אומץ נדרש כדי לפנות ולבקש עזרה ומאז שנפתח נרשמו כבר מאות נשים, "איזה פחד לספר, מה יקרה לי, מי יאמין לי. יש להן מגנט על הדלת, מדבקה על הדלת ועל תיבת הדואר. סימן, הנה מישהי שתדע להפנות אותך לגורמי מקצוע ותהיה גשר שיקל על התהליך".
יעקובסון, שהגיעה אל העמותה לפני שנים כדי להעניק סיוע משפטי בהתנדבות, מסבירה כמה רחב הפער בין החיים בחוץ למה שמתרחש בבית. "היא יכולה לשבת לידי בבית הכנסת ולא יהיה לי מושג, אנשים יכולים להיראות כמו זוג לדוגמא ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה מאחורי הדלת. הפער הזה מבלבל גם את האישה שאומרת, מי יאמין לי שזה מה שאני עוברת?".
צילום: סרג' לוי
לדבריה, את האלימות הפיזית המסוכנת קל לזהות, אבל רוב האלימויות הן שקופות ולוקח זמן לזהות אותן. "הרי מי יאמין שאני, כמו שאני נראית, חיה בתוך מערכת אלימה. המילה הזאת לא מסתדרת עם הסיפור שלי ושל הילדים שלי. כל אישה בתוך מערכת אלימה צריכה קודם לזהות שהיא חיה בתוך אחת כזאת". עוד היא מתארת כיצד האלימות לא קופצת בבת אחת מאפס לעשר, אלא נבנית בשלבים.
"איך אף אישה מעולם לא פנתה אלי לשאול אם הכל כשורה"
"הוא יכול לבודד אותה ממעגלי תמיכה של משפחה וחברים, לגרום לה ליצור בו תלות. האובססביות, הקנאה, לגרום לה לתת דין וחשבון על כל צעד שעשתה. אינספור שיחות טלפון כאשר היא יוצאת מהבית. לאלץ אותה לתת את הסיסמאות והטלפון. אלימות כלכלית, בלי קשר למצב הכלכלי בבית, בלי אפשרות לקנות ארטיק לילדים ללא אישור. אלימות רוחנית, להשתמש בדת כתירוץ להתנהגות שלו. עד שהאישה מתחילה לאבד את הערך העצמי שלה, ולחשוב שהיא מטורפת, הרי מי יאמין לה, וכך השליטה שלו מתחזקת עוד ועוד".
את באמת חושבת שאפשר לעצור את זה בשלבים התחלתיים?
"כן, כן, כן". היא נחרצת ומסבירה כיצד אנחנו מסוגלים להציף את הנושא, "להניע את התהליכים מתוך החברה שלנו. אני מרצה גם למדריכות כלה, כדי שידעו לזהות את הרמזים כבר בהתחלה. יש דברים שאפשר לשים לב אליהם. כך אם יש חלילה סימנים שמעוררים חשד אצל אותה מדירכת כלה, היא תדע איך לנווט את השיחה ולהפנות לגורמי מקצוע מתאימים. השיח בתוך הקהילה כל כך חשוב".
כדוגמא יעקובסון מספרת על אותה אישה שהגיעה למקלט לנשים מוכות, ובכאב סיפרה איך מעולם אף שכנה לא ביררה אצלה אם הכל כשורה. "היא סיפרה שהיא גרה בתוך קהילה, בבניין עם שכנים קרובים והתפלאה איך מעולם לא ניגשו אליה, 'לא יכול להיות שאף אחד לא שמע כלום, לי לא היה אומץ לבוא ולומר משהו, ואם רק הייתה מישהי שהייתה שואלת אם אני בסדר, זה כל מה שהייתי צריכה כדי להיחלץ ולבקש עזרה'.בחזון שלי, בכל בניין, תהיה שגרירה. כך הסבירות שמישהי שחיה בתוך אותה מערכת תפנה אליה גוברת".
אני לא מקטגרת את כל הגברים תחת טורף פוטנציאלי
המקלטים של עמותת בת מלך נראים כמו כל בית סטנדרטי, "להבדיל ממקלטים כלליים זה מספר הילדים, יש אמהות בהריון ונשים עם ששה-שבעה ילדים. המקלט מחזיר את הכוח, נותן בחזרה את השליטה על החיים שלך. אנחנו נותנות לה את הכוח לבחור מה מתאים לה ולילדים שלה". לדבריה, המקלט מציל חיים ומשנה מציאות אבל הוא פתרון הקצה, "שם אנחנו נותנים מעטפת של שיקום. הן לומדות לנשום. החיים שאחרי כל כך מאתגרים, והצוות שם מקיף אותן למשך כל היממה".
נקודה נוספת שיושבת הראש מבקשת לחדד נוגעת דווקא לבנות צעירות בתחילת דרכן, שמתחילות בגישושים לקראת קשר זוגי. חשוב לי לא לצבוע את כל מערכות היחסים בצבע כזה שלילי. כשאני מרצה במכינות ובמדרשות, אני לא מקבעת את כל הגברים תחת הקטוגרייה של פוטנציאל לאלימות. יש לי ארבע בנות אבל גם ארבעה בנים. לא כל הגברים אלימים. זו מורכבות שצריך להחזיק. אנחנו נלחמות בתופעה ולא בציבור, וזה דיוק שמאוד חשוב לי כדי לא לשפוך את התינוק עם המים".
צילום: סרג' לוי
אני יכולה לומר "לי זה לא יקרה"?
"אני לא חושבת שיש מישהי חסינה. יש סיפורים שלא מתאימים לדמויות שמספרות אותו. הרי כל אחת רוצה לומר: 'אני הייתי מזהה קודם, לי זה לא יקרה', אבל זה כל כך לא נכון. ככל שמעגלי התמיכה מאפשרים שיח פתוח, כך יש סיכוי גדול יותר שהדברים יוכלו להיעצר בשלבים מוקדמים יותר, שיוכלו לזהות ולבלום את זה בזמן. אין מקום חסין, וזו יכולה להיות הבת שלי או של השכנים. כאמא, אני מסבירה כמה חשוב לדבר על הדברים ולהזכיר שאין נושא שאי אפשר לדבר עליו ותמיד להשאיר דלת פתוחה. כמובן, עם הדרכה של אנשי מקצוע".
שלא תהיה מישהי שחיה במערכת אלימה בלי תקווה
מה את מציעה לאישה שמזהה אצל בן הזוג אלימות רגשית בתחילת הדרך?
יעקובסון מדגישה שהצעד הראשוני הכי חשוב הוא לזהות את הבעיה. "להבין שמשהו פה, גם אם לא ניתן לו שם, הוא לא תקין. אלימות רגשית עלולה להסלים לאלימות פיזית מסוכנת. לדעת שאני לא לבד, ושאסור לי להישאר עם סימני השאלה. צריך גם לשתף, כל אחת מול מי שמרגישה לנכון, ולהתקשר לגורמי סיוע. יש את קו הסיוע שלנו שהוא דיסקרטי, בכל עיר יש מרכז למניעת אלימות ומוקד 118 של משרד הרווחה. חשוב גם לזכור שטיפול זוגי הוא לא הטיפול הנכון כאן. זה אמנם מבורך, אבל במערכת אלימה של שליטה ופחד, אין לו מקום. מערכת אלימה לא תסתיים אם תתעלמי מזה".
יש סוף טוב? נוכל למגר את התופעה?
"אי אפשר להתרגל לכאב הזה, אני בוכה כל פעם מחדש למראה הסיפורים של הנשים. מאותו מקום של כאב, מה שנותן את הכוח זו גם התקווה. יש תקווה שאפשר לעשות אחרת, אפשר לדבר על הדברים. אני רואה את אותן נשים שאומרות, אני יודעת שאני לא לבד. אני רואה את אותה בת מדרשה שהייתה בהרצאה ומתקשרת בשביל חברה שלה. זה תהליך שדורש הרבה אוויר, זו ריצת מרתון, לא ספרינט. ואני מקווה שנהיה שליחים טובים".
עוד היא מוסיפה, "אני מאמינה בטוב, אני מאמינה באנשים אבל אני גם ממש לא נאיבית, לא יודעת אם יהיה אפשר למגר לגמרי, אבל כן אפשר למזער ולזהות בשלבים מוקדמים. לדאוג לחינוך, ליצור מערכות יחסים בריאות ותקינות. המטרה הכי חשובה היא שלא תהיה מישהי אחת שחיה בתוך מערכת אלימה ולא תדע שיש לה לאן לפנות".