כמה טעון יכול להיות עימות בין הרשות השופטת לרשות השלטונית?
מעשה רצח שבוצע לעיני כל, מזעזע את ירושלים, התברר במהירות שעבד המלך מעורב במעשה, וככל הנראה הוא הרוצח. בית הדין הגדול שבלשכת הגזית בתוך בית המקדש, קורא את העבד לדין, וקורא גם לאדונו - המלך שיגיע גם הוא להתדיין יחד עם עבדו בדין התורה. המלך אכן מגיע בכל גינוני המלכות, פוסע מעדנות ומתיישב לו מול דייני בית הדין בנינוחות, אב בית הדין חמור הסבר קורא למלך לעמוד בבקשה, ומסביר לו: אנחנו לא מבקשים שתעמוד בגלל שזה הכבוד שלנו, אנחנו מבקשים שתעמוד בגלל שזה הכבוד של מי שאנחנו מייצגים - בורא העולם, ואתה עומד לפניו, לכן בבקשה תעמוד ונתחיל את הדיון.
המלך, ינאי, מסרב לעמוד, הוא לא מסכים, הוא אומר שמשום כבודו עליו לשבת, ומבחינתו שהדיון לא יתחיל. אב בית הדין הנכבד מתעקש, והמלך ממשיך לסרב לעמוד. לאט לאט הוא מבחין בסימני שבירה אצל הדיינים הרבים שהיו מסביבו של אב בית הדין. הדיינים האחרים מאבדים את סבלנותם, ומנסים להסתכל למקומות אחרים, לרהיטים המפוארים שנמצאים בבית הדין או על הקצרן שיושב חסר מעש ומחכה לכתיבת הפרוטוקול. הדיינים חוששים שיווצר קשר עין בינם לבין עיניו החודרות של המלך. אם עבדו של המלך היה מעורב במעשי רצח, הם מהרהרים חרישית, הרי שיש גם להם ממה לחשוש. המלך ששם לב לסימני השבירה, ממשיך לטעון בעוז כלפי אב בית הדין - אולי כבודו ישאל את כבוד חבריו הדיינים מה הם חושבים על פסיקתו, אולי הם סבורים שמשום כבוד המלכות הדין יתקיים כשאני יושב, ולא כשאני עומד, כראייה לשיטתו הוא שולף גם פסוק כלשהו על כבוד המלכות! מה אומר כבודו?
אב בית הדין חמור סבור מסתכל לימינו ולשמאלו, והוא בטוח שחבריו, כמוהו, באו לשם שמיים, ושיננו לעצמם את הציווי: "לא תגורו מפני איש". אך בסקירה קצרה, הוא מגלה שהוא נשאר לבדו, חבריו מעדיפים להמנע מעיניו השואלות, וכעת עיניהן משוטטות חסרי כיוון, הדיינים המוכשרים ביותר שנבחרו על ידי גדולי הדור בקפידה, מעדיפים להמנע מהכרעה שאולי תסכן את חייהם, אולי הם חושבים על כך שפיקוח נפש דוחה וכו'.
שקט השתרר באולם, הדיינים מפחדים, המלך מראה פנים רוגזות, ואב בית הדין נבוך.
לפתע, מתעורר אב בית הדין משרעפיו, ומפסיק את הדיון, הוא פונה לחבריו בתוכחה גלויה ואומר להם: אני חייב לומר, שאני מאוכזב היום, היום מתחיל חורבן בית הדין. המלאך גבריאל הממונה על הדין, גם הוא לוקח יד באכזבה. (על פי גמרא סנהדרין דף יט)
המלך ועבדו יצאו מבית הדין כשידם על העליונה. המלך השתחרר מאימת הסנהדרין. לימים הרג המלך ינאי את כל חכמי ישראל פרט לאב בית הדין שמעון בן שטח (גמרא קידושין סו), העבד שהשתחרר מאימת הדין, לימים רצח את כל בית המלך, ונהיה מלך בעצמו - הלא הוא הורדוס (מהרש"א בסנהדרין).
בימינו, אין לנו סנהדרין גדולה, וגם לא מלך כמו ינאי. אבל ברור לנו דבר אחד: במאבק טעון ובלתי אפשרי בין הצד השלטוני לצד המשפטי אין מנצחים! כולם מפסידים ממפגש טעון ובעייתי שכזה, לכן תיקנו חכמים לאחר הסיפור הזה, שלא ידונו את המלך, על מנת להמנע ממפגש טעון שכזה.
ברור כמעט לכולנו שצריך להכניס שינויים במערכת המשפט. כמו כן, ברור לנו ששופטים הם בני אדם, והם מושפעים מהשפעות חיצוניות, ודעות קדומות, כמו כל אדם (הרחיב על כך חמי בן נון במאמרו, שערי משפט ה, שמשתמש בתורת היוריסטיקות של פרופ' כהנמן וטברסקי), ובנוסף ברור לנו שראש ממשלה הוא בן אדם והוא יכול להיכשל כמו כל אדם בעבירות שעליהן הוא צריך להישפט.
יחד עם זאת, צריך להיות מלאך על מנת לצלוח את המפגש בצורה נכונה, כששתי הרשויות לא ייפגעו. במקרה של ינאי הרשות השופטת נפגעה פגיעה קשה, משום שבסופו של דבר המלך יצא וידו על העליונה, אך בסופו של דבר העדר הסנהדרין גרם גם למלכות ינאי ליפול על ידי אותו עבד רוצח שצבר כוח, וקם כנגד המלכות.
מהסיפור שבגמרא ניתן ללמוד, שממפגשים כאלה בין מערכת המשפט והמערכת השלטונית לא יוצאים דברים מבשרי טוב - שני הצדדים נשחקים מכך. ואם מפגשים כאלו בכל זאת קורים, ראוי שמוסדות המשפט והשלטון כאחד ימצאו את הדרך להנמכת הלהבות. גם אם איננו חוננים את בתי המשפט ב"חזקת החפות", אין עוררין על תפקידם המרכזי בהשכנת סדרי שלטון ומשפט. שבירת הכלים עלולה להוביל לכאוס.
כמובן, שהנחיצות בקיומה של מערכת המשפט, אין בכוחה לעמעם את התפילה והתקווה למערכת משפטית מהימנה שפסיקותיה עושות רושם בארץ ובעולם. ולואי ויתקיים בנו בקרוב "השיבה שופטינו כבראשונה" ונזכה לצעוד בדרך העולה לסנהדרין שבלשכת הגזית.
הרב עקיבא כהנא הוא דיין בבית הדין "ארץ חמדה - גזית", חוקר תורני ורב בגרעין התורני בכפר יונה