חדשות כיפה

שיחקו אותה

תיאטרון "אספקלריא" יעלה החורף הצגות בכל מוצאי שבת. לדברי מנהלו, חגי לובר, מדובר בבילוי לא לדתיים בלבד

יחצ

יחצצילום: יחצ

התיאטרון הדתי "אספקלריא" לא נח על זרי הדפנה: פרסומים במודעות ובעיתונים מבשרים על פתיחת עונת החורף, ובה חידוש - מעבר למשכן קבע, בו יעלו הצגות מידי מוצאי שבת. תיאטרון "אספקלריא" שהוקם לפני עשר שנים, העלה עד היום 24 הפקות לילדים, נוער ומבוגרים, ונדד איתן ברחבי הארץ - מתנ"סים, יישובים, ועדי עובדים, בתי ספר ודומיהם. חגי לובר, מנהל התיאטרון ומייסדו, מספר כי בשלב כלשהו התעורר הרצון להחליף את הניידות במושב של קבע: "העובדה שההצגות שלנו הועלו במקומות שונים, אומרת שהן הגיעו לקהל יעד מאוד מסוים ומאוגד. לנו יש רצון להגיע לקהל רחב ולא מאוגד".

לדעתו של לובר מדובר בתופעה ירושלמית ייחודית: "חוץ מאיתנו, אין אף תיאטרון ירושלמי. יש את החאן שזו להקה תל אביבית שמסתייעת בתקציבים ומבנים של עיריית ירושלים, יש את תיאטרון ירושלים והמעבדה שהם אולמות תיאטרון שמעלים הצגות שונות. אבל אין קבוצת תיאטרון ירושלמית שמעלה הצגות באופן קבוע".


מתוך ההצגה פצוע בשטח (צילום: יחצ)


כמה הצגות אתם עומדים להעלות העונה?

"בעונת החורף הנוכחית, הכוללת 20 מוצ"שים, יעלו כעשר הצגות שיופיעו במחזוריות. שתיים מהן הן הצגות של נשים לנשים - המחזמר חנהלה ושמלת השבת, ומעגל הגיר הקווקזי".


מה הזאנרים שלכם?

"יש לנו מחזאות מקורית, אבסטרקט, מחזות קלאסיים, עיבודים לסופרים כמו שלום עליכם וי"ל פרץ, ריאליזם, ומיוזיקל. אין זאנר שבגלל שאנחנו דתיים אנחנו נמנעים ממנו".


אתה מאמין שקהל בעל דרישה אמנותית גבוהה יגיע לתיאטרון?

"אין לי ספק, כיוון שיש לנו ניסיון. הופענו בפני קהלים קלאסיים, שוחרי תיאטרון, אני עצמי הולך לשלושים הצגות בעונה, ואני אומר שהרמה של המשחק, הטקסטים והשאר - לא נופלת מהרמה הכללית.


באופן כללי לא תהיה אצלנו תפאורה של כנר על הגג עם 30 רקדנים ורקדניות, אבל עד עשרה שחקנים - ההצגות שלנו לא נופלות משום הצגה אחרת. ההקפדה אצלנו היא על בימאים מקצועיים, כותבים מקצועיים ושחקנים מקצועיים, וזה ההבדל בין אנשים, מוכשרים ככל שיהיו, שעושים תיאטרון חובבים, לבין בימאים שחקנים ומחזאים טובים, שזה המקצוע שלהם. אין אצלנו חובבים".


תיאטרון "אספקלריא" הרואה את עצמו כתיאטרון יהודי, בוחר בלא מעט נושאים "חינוכיים". בין הצגותיו ניתן למנות את השמות "סוף הדרך", הצגה העוסקת במצוקות בני נוער ובבעיית הסמים, "שמיטת אחים" העוסקת במצוות התלויות בארץ, ו"פצוע בשטח" העוסקת בדמותו של יהונתן פולארד.

"לטעמי", אומר שחקן ירושלמי המעורה בסצנת התיאטרון היהודי, "על המתח שבין דידקטיקה לאמנות, התחושה היא שבאספקלריא הדידקטיקה לוקחת - הצגה על פולארד, הצגה על סמים, דברים שהם יותר אקטואליים ונושאי מסר חינוכי או עיתונאי, פחות אמנותי. עם זאת, מועלות באספקלריא גם הצגות שאינן בעלות מסר אקטואלי-דידקטי".


בנוגע להצגות התיאטרון הקבועות טען השחקן כי יש להוסיף לקביעתו של לובר הסתייגות: "מבחינה עובדתית הוא צודק. יש לו אולם, אז הוא יכול להציג בצורה קבועה. אבל גם אם סתם מיליונר יקנה אולם, הוא יוכל להציג שם 30 הצגות בחודש. זה לא אומר שיש בכך איזו בשורה או אמירה חדשה. יש בירושלים עוד קבוצות תיאטרון שיכולות להעלות הצגות באופן קבוע, אבל אין להן אולם".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

למצולמים אין קשר לכתבה צילום: פלאש 90

"יבוא יום ומלוא גבורתו יסופר"

קרא עוד