שטח על גלגלים

מכון כושר? מול הטלוויזיה בסלון?! יותר ויותר אנשים יוצאים מהבית ומתחילים לרכב על אופני שטח. יצאנו לבדוק מדוע

ירדן ירחי 16/04/15 20:00 כז בניסן התשעה

שטח על גלגלים
shutterstock, צילום: shutterstock

בשנים האחרונות גדל מספר האנשים שמוותרים על חדר הכושר ובוחרים לעשות ספורט ותוך כדי גם לראות נופים, הם חובשים קסדה, עולים על האופניים, ויוצאים לשטח. חלקם בוחרים במסלולים מסומנים, חלקם בוחרים בנוף בתולי ובאילתורים. חלקם רוכבים בקבוצות וחלקם לבד, חלקם בתדירות גבוהה וחלקם בתדירות נמוכה. הם נשים וגברים, בכל גיל כמעט, והמשותף לכולם- אהבה לטבע ולנופים, והאחווה ההיא, המדוברת, אחוות רוכבי האופניים.

כשעמי גלזר היה נער, הוא נהג לרכב על אופניים מביתו ברמת גן לתל אביב. עם השנים ועם הרישיונות על רכב ועל אופנוע, האופניים נדחקו הצידה והרכיבה הפכה דבר "לא שייך ולא רלוונטי", להגדרתו. “אבל מגיעים לאיזשהו שלב בחיים שבו אתה רוצה לעשות דברים גופניים ולצאת לשאוף אוויר, וככה חזרתי לאופניים", הוא מספר. היום, כשהוא בן חמישים, הוא הספיק לחצות את הארץ ממטולה ועד אילת על אופניו, והייד עוד נטויה.

למה, מכל סוגי הספורט, דווקא רכיבה?

“בשביל מי שאוהב קצת מרחבים וטבע זה אידיאלי. אפשר להספיק יחסית טווח שטח מכובד אם אתה רוכב שעה או שעתיים. והחלופות הן הרבה יותר יקרות- כל התחומים של הספורט, אתגרי או לא, הרבה יותר יקרים. חוץ מריצה שזה די משעמם אני חושב..”

יש כאלה שעוסקים ברכיבה על השבילים, ויש מי שעוסק גם בסלילת שבילי האופניים ממש.

אלעד פניגשטיין, בן 41 מטלמון, הוא בנקאי. בשעות הפנאי שלו הוא רוכב במועדון של קבוצת רוכבים מיש''ע. 'דיווש בכיבוש', ככה המועדון נקרא (“אבל בדרך כלל אנחנו לא מזדהים בשם הזה", אומר אלעד). חברי המועדון נפגשים לרכב פעם בשבוע, לרוב באיזור השומרון.

לפני כארבע שנים אלעד הזמין לרכיבה את חובב לנגרם, מנהל של חברה בשם "בייבל בייק" שעוסקת ב'תכנון ובניית מערכות שבילי אופניים לרווחת רוכבי ארץ התנ"ך'. חובב ואלעד רכבו יחד על שבילי ג'יפים בסביבת טלמון, ולאחר הרכיבה התיישבו לבנות תכנית אב לשביל 'סינגל' המיועד במיוחד לאופניים באיזור של טלמון, שילה ועלי. התכנית הוגשה למועצה, "בייבל בייק" באמת זכתה במכרז, והעבודה התחילה. נוער טלמון ודולב התגייס למשימה, במשך שלושה קייצים הם עבדו בסלילת השביל, והמלאכה הסתיימה בימים אלו עם התוצאה המכובדת - יותר מ-50 ק"מ של סינגל לאופניים.

(צילום: shutterstock)

בין בני הנוער שעבדו בשטח בקייצים האחרונים היה גם גיל-עד שער ז"ל. "אנחנו חושבים להקדיש את הסינגלים לעילוי נשמם של גיל-עד אייל ונפתלי", מספר אלעד. זה לא פרוייקט האופניים הראשון שמוקדש לזכר שלושת הנערים. "אנחנו מחלקים את הנושא של החטיפה ל'18' ול'שבעה'. יש את השמונה-עשרה ימים עד שמצאו אותם. ויש את ימי השבעה אחרי ההלוויה. ב'שמונה עשרה' הגיעו אלפים לטלמון, ונדלק לנו רעיון לעשות רכיבה מאלעד לטלמון ומשם לנוף איילון, זה במצטבר שישים קילומטר. נרשמו לנו תוך שבוע אלפיים רוכבים (!!). התחלנו לחשוב על הרעיון ביום שישי השני לחטיפה, הרכיבה היתה צריכה להתקיים ביום שישי השלישי. בסוף, ביום חמישי בלילה (ערב קודם), המשטרה הודיעה שזה חם מידי והם לא לוקחים את הסיכון, ובסוף באותו שבוע מצאו את הבנים. הרכיבה נדחתה נדחתה ונדחתה, ואז נכנסנו לתקופה של חופשות קיץ אז בינתיים זה לא יצא לפועל".

מה שכן יצא לפועל הוא רכיבת הכנה של כשלושים איש, "אף אחד מהם לא מיהודה ושומרון, כולם באו מרחוק", מעיד אלעד, "עשינו משהו מצומצם באיזור טלמון דולב כי המסלול בין שלושת היישובים הוא רכיבה שאי אפשר לעשות בלי תיאום של משטרה, זה רכיבה על כביש וזה ביטחוני".

כבר חמש עשרה שנים שעמי גלזר נוהג לרכב בשטחים הפתוחים שבסביבת ביתו, בכפר סירקין שבפתח תקווה. לחציה של ארץ ישראל ברכיבה לאורכה יחד עם קבוצה של חברים, כולם אנשים עובדים בשנות הארבעים והחמישים לחייהם. במשך שנה וחצי הם נפגשו מידי שלושה שבועות ליום של רכיבה. בכל פעם רכבו מקטע אחר של שביל ישראל בהתאם לעונת השנה ולמזג האוויר.

איך בניתם את המסלול?

"באופן כללי עבדנו לפי ספר של מפה שנקרא רוכב ישראל. הוא מחלק את שביל ישראל למקטעים של רכיבה. כמובן יש מקומות בשביל הרגלי שאי אפשר להיכנס עם אופניים, כמו ערוצים צרים של נחלים או כל מיני קניונים ומקומות שמצריכים טיפוס- זה לא בנוי לאופניים ולכן שביל האופניים מקביל בשמונים אחוז לשביל הרגלי. השביל בנוי מצפון לדרום, רוב הזמן אתה רוכב על הסימון של שביל ישראל".

איזה רוכבים פוגשים בשטח?

"גיל הרוכבים בדרך כלל מתחיל משנות העשרים המאוחרות, וממשיך עד גיל שבעים ואפילו צפונה. לפעמים קורה ברכיבות שבני שבעים עוקפים אותך, בן הארבעים או החמישים בלי בכלל למצמץ. יש דברים כאלה, פשוט לא יאומן! אגב, גם נשים, לא רק גברים. יש נשים מבוגרות, סבתות לכל דבר שנותנות בפדל, מדהים!"

באמת?

"בטח, רואים בשטח נשים. הייתי אומר שביחס לגברים זה אולי לדעתי ביחס של עשרים-שמונים. אבל זה עשרים אחוז שקיים וזה עשרים אחוז שרוכב יפה מאוד ולא פחות טוב מגברים בכל פרמטר!"

ואשתך לא בעניין?

"אשתי רוכבת מקסימום עד פארק הירקון. ניסיתי כמה פעמים להכניס אותה לעניין אבל זה לא עובד... מישהו צריך להכין שבת.. לא?"

אלעד מספר שהוא דווקא כן רוכב עם אישתו, ואומר שהיא אפילו רוכבת טוב. "בחנוכת סינגלים שעשינו הגיעו רוכבים מכל הגילאים, נשים גברים ילדים. רואים נשים, ברור שפחות מגברים אבל יש אחוזים. זה לא שלא רואים בכלל!”

איזה סיכונים יש ברכיבה?

"איזה סיכונים..?”, אלעד צוחק ושואל, "בניגוד לאופנוע או טרקטורון נפילה מאופניים היא לא הורגת. אז נופלים, נפצעים, שפשופים, כל אחד שרוכב עבר את זה בחיים שלו. בקבוצה שלנו כולם עברו איזה נפילה שהשביתה אותם לכמה זמן..”

עמי דווקא מתייחס לשאלה ברצינות. "כמו לכל ספורט צריך להיכנס לזה לאט לאט”, הוא אומר. "ללמוד להכיר וללמוד להתמודד עם כל תנאי השטח השונים שרוכבים בהם. לא דומה רכיבה על קטע מישורי או שביל רחב של ג'יפים לרכיבה בשביל צר שנקרא סינגל עם כל מיני מדרגות סלע ובולדרים וסיבובים. עם הזמן לומדים איפה לשחרר את הברקס ואיפה להחזיק אותו חזק, איפה למקם את הגוף בירידה ואיפה בעליה וממה להימנע וכולי וכולי.

איך לומדים את הדברים האלה?

"אתה לומד בדרך הקשה. כמו תינוק שלומד ללכת ונופל", אומר עמי, "נפילות, לפחות לפחות בשנים הראשונות, הן בלתי נמנעות. באופן אישי אני יכול להגיד שהייתה לי נפילה אחת שאיפסה אותי, שברתי בה את עצם הבריח ופתחתי את הראש. אבל כמעט כל רוכב שני עצם הבריח שלו שבורה, זה לא דבר נדיר. הדבר הכי קשה בפציעות זה שאי אפשר לרכב כמה חודשים, ואחרי שקורה כזה דבר אתה לומד להיזהר יותר. היום אני יכול להעיד שנפילות הן דבר נדיר נדיר נדיר מאוד. נדיר, אבל לא בלתי קיים. כמות הנפילות מצטמצמת למינימום שבמינימום כי עם הניסיון אתה לומד להיזהר יותר".

מה הופך את הרכיבה לספורט קבוצתי?

עמי: "קודם כל הרצון להיות ביחד, לחוות ביחד דברים. בנוסף, יש יתרון בקבוצה כי אם מישהו נפגע או שיש איזו בעיה טכנית באופניים יש מי שיכול לסייע, זה מאוד חשוב כי לא בכל מקום יש קליטה טלפונית. יש רכיבות שאפשר לעשות רק אם אתה בא עם קבוצה מינימלית. קבוצות רכיבה זה בין ארבעה לשישה עד משהו כמו 12 רוכבים. קבוצות יותר גדולות זה כבר מסרבל מאוד".

(צילום: shutterstock)

רבקהל'ה שפיגל, מכפר הרא"ה, אישה, אמא וסבתא, היא אחת מה'סבתות לכל דבר' שעליהן עמי דיבר. כמה פעמים בשבוע היא עולה על האופניים, ו'נותנת בפדל'. רבקהל'ה ומוטי, חבר מהכפר, נוסעים ביחד לים בבקרים, ולא מוותרים על קפה שחור בחוף מכמורת לפני שהם יוצאים לדרך בחזרה.

"אנחנו רוכבים קצת כמו שני זקנים וכל מי שעובר לידינו מחייך, אה, הנה הזקנים הגיעו. אבל להגיד את האמת אנחנו רוכבים ממש על הכיפאק, דרך נחל אלכסנדר, עד הים. מאוורר את השכל, מאוורר את הרגליים. הדיווש הזה הוא באמת נהדר!". לפעמים הם גם מגוונים קצת את המסלול, "אנחנו חנכנו את כביש תשע לפני שעוד רכבים עלו עליו. והיה מה זה כיף! מה זה כיף! תענוג!”, היא אומרת בהתלהבות. ויש לה ולמוטי גם תוכנית לגוון את השותפים לרכיבה, אבל בינתיים זה רק בגדר רעיון. “צריך אולי באיזה יום עצמות לצאת לרכיבה של נכדים וסבים מהכפר. זה יכול להיות נהדר!”...

את אופניה הראשונות היא קנתה מהכסף שקיבלה לבת המצווה. “הן היו ירוקות, מדהימות, מדהימות, מדהימות!”, היא נזכרת. הן ליוו אותה בתיכון, ואחר כך בצבא כששירתה בגרעין נח”ל בטירת צבי, כמה שנים אחר כך בעלה רכב עליהן מידי בוקר לעבודתו, על אותן אופניים ירוקות. את האופניים שעליהן היא רוכבת היום היא קיבלה מבנה. על השאלה כמה הן עלו היא לא מוכנה לענות...

איזה ציוד רוכב מקצועי צריך לרכוש?

אלעד: "ציוד זה בעיקר דאווין אם את שואלת אותי. מי שרוצה לרכב יכול להתחיל עם אופניים במחיר של עד אלפיים שקל, בגדים ותיק זה עוד חמש מאות שקל. מה שהופך רוכב למקצועי זה בעיקר אימון. אני רוכב עם ציוד מאוד בסיסי. המדד הוא האם אתה מסוגל לשבת שלוש עד שמונה שעות על האופניים. בד"כ רוב הרוכבים המתחילים עולים על האופניים לעשרים דקות - חצי שעה"

גם עמי חושב שמה שהופך רוכב למקצועי זה לא הציוד. "מה שהופך רוכב למקצועי זה קודם כל הרצון להתחרות, לא כל אחד יש לו את הג'וק הזה. אני אישית לא מתחרה. מי שיש לו את יצר התחרות מחפש קבוצות או כל מיני פעילויות יותר תחרותיות, ואז הוא מכניס את עצמו לאיזשהו משטר כדי לשפר את המיומנות.

ההוצאות על ציוד בתחום הזה יכולות להגיע לאין סוף, כמו בכל תחום. מי שמתחיל לא צריך להשתגע, אפשר לקנות אופניים חדשות סביב ה-1500 שקלים בתור אופני כניסה. להתחיל לרכב עליהן ולהרגיש לבד מה אתה מחפש ואם אתה רוצה יותר. לאט לאט לומדים ושואלים ומתתחילים לשדרג את הציוד והאופניים וכל מה שמסביב".

"אנחנו נוסעים בלי, איך קוראים לכובעים האלה, קסדות!”, מספרת רבקהל'ה, (“אבל אל תגלי, זה כי אנחנו זקנים!”). "אין לנו בגדי התעמלות מיוחדים. את גם לא צריכה להשקיע בבגדים כמו כשאת הולכת לסטודיו שכל אחת שם צריכה להיות יותר יפה מהשניה. יאללה נוסעים, עושים את העבודה! למרות שלפמעים אני אומרת למוטי - אולי נקנה בגדים בצהוב או באדום שנהיה כמו כל הרוכבים לידינו", היא אומרת, אבל אפילו היא לא באמת מתכננת להוציא את הרעיון אל הפועל...

ואחוות האופניים המפורסמת, היא באמת קיימת? גם עמי וגם רבקהל'ה חווים אותה במלוא העוצמה..

עמי מספר: "במהלך הרכיבה בשביל פגשנו הולכי רגל שעושים את שביל ישראל. בכל מיני מקטעים אתה פוגש חברה עם תרמילים שבאים מולך או שאתה עוקף אותם מאחור וזה נחמד מאוד, האינטרקציה הזאת. יש אחווה, יש המון חוויות, יש ציפיה לקראת זה.

רבקהלה מספרת על מפגשים עם אנשים שמופתעים מהסבא והסבתא שרוכבים מולם, וגם על מפגשים מעניינים עם מטיילים אחרים ועם בעלי חיים "את רואה בנחל אלכסנדר כל מיני חיות שצצות לך וכל מיני אנשים מעניינים. פוגשים, בחגים בעיקר, המון חרדים, שהם כל כך מתעניינים ושואלים על המקום ועל האיזור. מידי פעם את רואה מנווטים. זה ממש כיף! שלא לדבר על הדורבנים והנרקיסים שפורחים פתאום, וכל מני פרחים מיוחדים!”

ואם כבר מדברים על הפתעות בשטח, איך הייתם מגיבים אם הייתם רואים פתאום חבר כנסת לשעבר בקסדה וטייטס רוכב מולכם? ח"כ לשעבר משה פייגלין, רוכב מקצועי כבר חמש עשרה שנה, מספר: "בסביבה שלי כבר רגילים, אבל כשבאים מטיילים בימי שישי או בחול המועד בנחל קנה ופוגשים אותי אז אכן יש איזושהי התלהבות".

איך הגעת לתחום הרכיבה?

"לפני בערך חמש עשרה שנה חיפשתי איזשהו תחום ספורט שאני אהנה ממנו ואתמיד בו. הכרתי חברים שרכבו וכך נשאבתי לנושא. אני רוכב בהרי השומרון סביב הבית שלי, משתדל לרכב כל בוקר”.

עם מי אתה רוכב?

"אני רוכב בדד. לפעמים אחד הבנים מצטרף אלי. לפעמים באים חברים. אם אתה רוכב עם קבוצה אתה לומד מהניסיון של אנשים אחרים, בגלל זה שווה לרכב מידי פעם בקבוצה".

וציוד מקצועי, יש? כמה אתה משקיע בעניין?

"כמו כל תחום אפשר לקחת את זה כמעט לכל תקציב. אני לא חושב שאני משקיע ברכיבה סכומים מופרזים. בוא נאמר שזה יוצר לי יותר זול ממכון כושר".

אלעד ורוכבי טלמון מזמינים אתכם, רוכבים מנוסים או פחות מנוסים, לבוא לרכב בשבילי הסינגל הקיימים ואף לחנוך בעתיד את השביל החדש שנפתח.

"חשוב לציין שכל השבילים באיזור שלנו הם בתוך השטח המוגן, אז אין בעיה לרכב בהם חופשי. כל אחד יכול להגיע, לא צריך תאום מיוחד. יש אצלינו בטלמון - דולב שביל סינגל של 52 קילומטר עם מעיינות, נחל, גשרים ואטרקציות של כל מיני בורות מים, זה סינגל חוויתי מאוד! רוכב פחות מנוסה לא יוכל לרכב את כולו ביום אחד, אז זו מתכונת לכמה ביקורים!

גם רבקהל'ה, עמי, ואפילו ח"כ משה פייגלין מצטרפים להמלצה של אלעד, וקוראים- בואו לרכב!

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר