סגור
כותרת מדור סרטים

כתמים לבנים

צפריר רובינשטיין; ענבל נבו
יג בטבת התשעג
,
26 בדצמבר, 2012 0:00


ארץ: ישראל
שפה: עברית, תרגום :
שנה: 2012
במאי: איתי נצר ,
אורך הסרט: 13 דקות
מתאים לגילאים: נוער, מבוגרים,

תקציר עלילת הסרט
בדירה חשוכה ומוקפת זכרונות, חיים ביחד יצחק וברוט. האחד עולה וותיק מברית המועצות, והשני כלב קטן, שחור וקופצני. אבל לברוט גידול באחת מרגליו האחוריות, והשניים קמים מוקדם לנסוע אל הווטרינר, כשיצחק מצפה לכריתת הרגל, וברוט פשוט שמח מהאפשרות לצאת לטיול.
http://www.youtube.com/v/dwNv-_BE3vY&hl=en&fs=1

ההמלצה שלי:
צפריר רובינשטיין: סרטו הדוקומנטרי של איתי נצר הוא סרט קצר ונוגע, על אהבה, פשטות ודיוק. יצחק, עולה ותיק מברית המועצות, וברוט, כלבו הצולע, יוצאים לבדיקה אצל הווטרינר. בכך מתחיל ומסתיים הסרט. ייחודו של הסרט טמונה במינימליזם הקיצוני שלו – ההתרחשות כולה מתקיימת בפרק זמן קצר, מספר שעות ואולי אף פחות, ומרכזת בשתי דמויות: יצחק וברוט. ובכישרון של במאי גדול מצליח הבמאי – שאינו מורגש ולו לשניה אחת במהלך הצילומים - לדחוס חוויה רגשית ואמירה כנה על בדידות ואנושיות.

מתחילתו ועד סופו הסרט עוסק ברגישות ולא ברגשנות, ומעורר את הצופה לאינטראקציה העדינה ולגבולות שבין עולם הרגש לבין עולם המעשה. ברובד נוסף מופיעה קריאה עדינה לבחינת רגשותינו האישיים, לאחר תום האירוע הקולנועי, מתי בחיינו אנו חומקים מה"עכשיו", ומתי דווקא ה"להמשיך הלאה" הוא קריאת המפה הנכונה של המציאות.

הסרט 'כתמים לבנים' מזמין אותנו לעורר זיכרון ישן וישן, שאת חיינו המורכבים ניתן ואולי גם כדאי לחיות מתוך צניעות ופשטות גם ללא נגיעה במחוזות הפנטזיה והדמיון. חובה לכל מי שרוצה לטעום קצת מטעם הפשטות.

ענבל נבו: כתמים לבנים הוא סרט דוקומנטרי קצר, המתאר יום בחייהם של אדם וכלבו. במהלך השעות הבודדות האלו, המתועדות וערוכות היטב, ללא פרשנות או ראיון של מי מהדמויות בסיפור, נפתח בפנינו סיפור לא צפוי שהוא תמצית האנושי - אהבה, בדידות ופרידה.

במאי הסרט, איתי נצר, דוחס עבורנו ל-13 דקות עדינות ומרגשות, את סיפורו של יצחק וכלבו ברוט, כלב שחור וחיוני. יצחק וברוט נערכים ליציאה למרפאה הוטרינרית להסרת גידול מרגלו של ברוט. אותו גידול שמונע ממנו לדרוך על הרגל, אך מותיר אותו עליז וקופצני. העליזות הכלבית שבאי-הידיעה. בתחילתו של הסרט, בדירה הישנה בה גרים יצחק וכלבו, מתרחשת ביניהם במטבח שיחה כמעט אנושית, הגבוה שואל ברוסית והנמוך עונה בנביחות. כבר אז אנחנו נחשפים לאהבה העמוקה ביניהם ונראה שיצחק רואה בברוט ממש חבר ותיק.

אך על רקע האהבה הזאת, לאורך כל הסרט, נמשך קו של בדידות. בדידותו של יצחק כאדם מבוגר, עולה מרוסיה, בדירה הריקה, עם כלבו בלבד. בהמשך, הבדידות המוטלת עליו כגבר הנדרש לקבל החלטות רציונליות, קשות ביותר ולעשות זאת בתוך דקות ספורות. הבדידות בנסיונותיו להגיב בחביבות ובנימוס לשיחות הקולניות סביבו במרפאה הוטרינרית, הנוגדות כל כך את הסערה הפנימית שהוא עובר. ובסופו של דבר נסיעתו הביתה, לבדו במכונית. במבט עיניו של יצחק אנו רואים את (כמעט) התפוצצות הרגש האדירה ואז את ההתגייסות, הנשימה פנימה ובליעת הרגש לטובת "מה שצריך לעשות" - אותה הנחיה עתיקה המוטלת על גברים משחר ההיסטוריה.

הסרט מסתיים בשיר קרב רוסי אותו שר יצחק לאישה בה הוא מטפל, אולי אשתו, בביקורו אותה בבית החולים ובמהלך טיול בחצר. כאן אנו מבינים גם את בדידותו של המטפל, המסור כל כך למטופליו השותקים.

מרגיש לא נכון להרבות מילים על סרט כל כך קצר ומינימליסטי. ועל כן כל שנותר הוא להמליץ בחום לראות אותו ולתת לו לגעת בנו בפשטות ובעדינות שלו.


מידע חינוכי:

הדרוג שלנו
שווה צפיה
די לאלימות
ערכים
צניעות
התנהגות שפה
איכות קולנועית

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

לימודים צילום: shutterstock

המכללה האקדמית צפת מאפשרת לזמן מוגבל, הרשמה ללא פסיכומטרי

קרא עוד