התופעה שנקראת "Toy" והזמרת נטע ברזילי, כבשו בשבועות האחרונים את הרשתות החברתיות ואת כלי התקשורת הרבים בבאזז מטורף. התופעה קיבלה גופשנקא נוספת והפעם בינלאומית מוצהרת כאשר השיר זכה בתחרות האירוויזיון. רבים מאיתנו מצקצקים בלשון ואומרים לעצמם או לסובבים אותם: מה יהיה? לאן הגענו? מה זה כל הקרקורים והקולות המשונים הללו? האם לזה קוראים כיום שיר ופזמון?
נטע ברזילי היא בהחלט תופעה ואינני מתכוונת רק לסיפור הברווזון המכוער וסינדרלה שמתאים בצורה כל כך מדויקת לתהליכים שעברה בימי חייה הצעירים אלא למה שהיא מייצגת. נטע נראית שונה, שרה שונה ובעיקר חושבת שונה מכל עולם הבידור שהכרנו עד כה. היא הולכת עם האמת שלה בעולם שרק מרחף ומנסה להתחבר ומצליח לנפץ מיתוסים רבים. לדעתי, ניפוץ לטובה.
השיר עצמו כולל מילים שמילותיו מדבררות את המסרים של הקמפיין me too שתופס בכל העולם. היא בעצמה מציגה דמות של 'יצור יפה'– כמאמר השיר, בפורמט שנוגד את כל הסטיגמות ההכרחיות כיום בעולם הבידור והזמר. חבל שבקליפ שפורסם, כמו גם הרקדניות שליוו אותה בתחרות האירוויזיון אנו נחשפים לייצוגים של העולם הרגיל ביחסו לנשים. כלומר, נשים רזות מאוד שעונות על תבנית מאוד ברורה. אם תרצו במילות השיר: 'ברבי'.
כבר בתחרות "הכוכב הבא" שבה ניצחה וזכתה לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון ניכר היה שמדובר בתופעה בלתי שגרתית. בכל תוכנית היא הציגה פן נוסף של יכולותיה וכמובן שיצרה ז'אנר חדש בעזרת הלופר שלה. המכשיר הפך להיות המאפיין החזותי שלה. ואכן, למרות שלא ניתן היה חוקית להשתמש בכלי זה בתחרות הלופר הופיע במצג חזותי בלבד.
השיר כולל גם לחן וביצוע ייחודיים. אז מה מיוחד בשירה שלה?
לדעתי, היכולת שלה לחבר בין ז'אנרים זהו הכוח והייחוד שחלקנו מאוד מתחבר אליו וחלקנו מאוד סולד ממנו. בשיר זה, כמו גם בשירים אחרים שלה היא מצליחה להפגין ז'אנרים רבים של שירה. היא מחברת חיבור בין מוזיקה בלדית, ראפ, פופ, מערבית ומזרחית גם יחד ומוסיפה קולות שחוזרים על עצמם ומשכפלים את עצמם בעזרת הלופר לכדי אמירה: תראו אני חיבור של כל הז'אנרים. אל תתייגו אותי ככזו או כאחרת. הלופר מאפשר לה להיות בכמה מקומות בו זמנית, וירטואוזיה שכולנו חווים כיום, גם אם אנו לא מודעים לכך. דור ה-Y ודור ה-Z מאוד מתחברים למסרים אלו והם חיים בצורה כזו גם אם הם לא מודעים לזה. אנשי דור ה-X לא מתחבר לזה בדרך כלל וזה אפילו מרתיע אותם אבל כדאי להבין שזו השפה המדוברת כיום ומנקודה זו נובעת ההיסטריה המטורפת סביב השיר בארץ ובעולם.
נטע ברזילי הצליחה עד כה לדברר את עצמה בצורה טובה בראיונות אין ספור שהעניקה לכלי תקשורת בארץ ובעולם בצורה שהעבירה את המסרים ואת דרכה. היא עשתה זאת בצורה קולחת נחושה ונעימה וכמובן שיצרה בדרך גם הסברה בלתי רגילה לישראל.
ימים יגידו אם תעשיית הבידור תשנה את נטע ותהפוך אותה לעוד אחת משורה של זמרות בתבנית קבועה וידועה או שבאמת היא תמשיך ליצור בצורה מקורית ואמתית לפי דרכה שלה. אבל בינתיים, אנו צריכים להירגע ולהבין כי מדובר פה בהשתקפות מעניינת של טשטוש תחומים הנובע מהמצב הפוסטמודרני בו אנו חיים וזהו רק עוד ביטוי מעניין שלו.
ציפי קלר - מנהלת הספריות ומרצה לתקשורת ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג.