"לא הכל תלוי בי"

השבוע איבדה בת-אל גטרר את סיכוייה לייצג את ישראל באולימפיאדה. למרות הקשיים היא מצהירה: "הדת אף פעם לא עמדה בסתירה לספורט שלי, אפילו להיפך". שיחה על תחרותיות, השגים ואכזבה

אריאל הורוביץ 03/02/12 00:17 י בשבט התשעב

"לא הכל תלוי בי"
נועם עופרן, צילום: נועם עופרן

שבוע לא קל עבר על בת-אל גטרר. אפילו היא, שועלית קרבות ותיקה, לא התכוננה לסיטואציה הזו: ברגע האחרון, בשלב המיונים לאולימפיאדת לונדון 2012, הובסה גטרר, אלופת אירופה בטאקוונדו, בידי יריבתה הפינית, ולא תייצג את ישראל באולימפיאדה. "זו אכזבה עצומה", אומרת היום גטרר (23), בת למשפחה דתייה מהיישוב כוכב יעקב, ימים ספורים לאחר הקרב המתיש והגורלי. "עבדתי טוב והרגשתי טוב, אבל לא הכל תלוי בי. אני שלמה עם מה שעשיתי, אבל מאוכזבת שלא אזכה לייצג את המדינה פעם נוספת". בפעם הראשונה, למקרה שתהיתם, ייצגה גטרר את ישראל באולימיפיאדה של 2008.

איך התחיל העניין שלך בטאקוונדו?

נרשמתי לחוג טאקוונדו לגמרי במקרה - זה היה החוג היחיד שההורים שלי יכלו לקחת אותי אליו, מבחינת שעות העבודה שלהם. הייתי אז בת 12, ומאז נדבקתי לזה. עם הזמן הבנתי שאני רוצה להפוך את זה מסתם תחביב למשהו יותר מקצועי, והתחלתי להתאמן יותר, וככה גם להגיע לתחרויות ולאולימפיאדות, לזכות במדליות ובפרסים.

איך החברה הדתית קיבלה את זה שאת ספורטאית, שמתעמלת עם מכנסיים ומתמודדת מול בנים?

כשהתחלתי עם הטאקוונדו למדתי באולפנא, והיו כאלו שהרימו גבה על זה שאני מתמודדת מול בנים ונוגעת בהם, ועוד עם מכנסיים, אבל אחרי שראו שזה עניין תחרותי לגמרי בשבילי, יש יותר הבנה. היו כאלו שמאוד הופתעו שבכלל הגעתי לזה - מתנחלת, דתייה, לא אחת שיש לה הרבה זיקה לעולם של ספורט, במבט ראשון. לאט לאט זה צובר תאוצה בציבור שלנו. אפשר לראות יותר ספורטאים דתיים, והחברה הדתית רואה את זה באור חיובי. הייתי שמחה לראות יותר ספורטאים דתיים. כל פעם שעושים מפגשי ספורטאים, אני הדתייה היחידה - גם בקרב הבנים וגם בקרב הבנות. אני חושבת שזה יביא כבוד גדול לציבור הדתי.

(צילום: נועם עופרן)

אילו אתגרים יש לך בתור בחורה דתייה וספורטאית?

יש כל הזמן אתגרים, אבל מתמודדים ומתרגלים. את האוכל אני בדרך כלל מביאה מהארץ או מבית חב"ד בחוץ לארץ, ולאחרונה התחלתי להביא מהארץ מנות קפואות ולהפשיר אותן. יש גם את העניין של שבת: האם להתחרות או לא. אחרי שהתייעצתי עם כמה רבנים, החלטתי להתחרות בשבת, וגם אז, כמובן, ללכת ברגל ממקום למקום ולא לטלטל. הדת אף פעם לא עמדה בסתירה לספורט שלי, אפילו להיפך.

מה הכוונה?

תמיד ידעתי את החשיבות של השבת, אבל פתאום אני ממש חווה את זה. היו לי מקרים שהייתי בשבת במלון בקומה 20, ועליתי וירדתי כל השבת, לא טלטלתי והלכתי הרבה ברגל. התחלתי להבין יותר את הערך של השבת, את החשיבות שלה, את היכולת לשמור עליה גם בתנאים קשים.

איך התחושה לנסוע לתחרות בחו"ל ולייצג שם את המדינה שלך?

אני לא יכולה לתאר לך את זה. זו תחושה פשוט מדהימה. אתה מחכה לדבר כזה כל החיים: להיות הנציג של המדינה שלך. זה משהו אדיר, אי אפשר לתאר.

מה את אומרת לנער או נערה דתיים שרוצים ללכת לכיוון הזה אבל חושבים שזה לא מתאים להם כדתיים?

אני אומרת לו או לה שידעו שאין עם זה שום בעיה. אם הם חושבים שהם יצליחו כספורטאים, אבל הם חוששים שהדת תגביל אותם, שיידעו שהדת ממש לא מפריעה, ושילכו עם מה שהם רוצים ומה שהם מאמינים בו וייצגו את המדינה בכבוד. אני חושבת שאפשר לראות את ההבדל בין ספורטאי חילוני שמייצג את המדינה וספורטאי דתי שמייצג את המדינה. יש כאן משהו של ציונות, ואצל הדתיים, לדעתי, זה קצת יותר חזק. אני מאוד מעודדת בחורים ובחורות דתיים שמתעניינים בספורט ללכת הלאה עם החלום שלהם ולהגשים אותו.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר