גדי וייסברט, שחקן, ומנכ"ל ומייסד של תאטרון "בלאגינא", העלה לדף הפייסבוק שלו פוסט בו נכתב: "שאלה: מה הרגעים שבהם אתם קולטים שעוד יש בכם דוס קטן בפנים?"
גדי מציין שהוא שואל את השאלה בעקבות סדרת הכתבות של עקיבא נוביק מערוץ 10, שעסקה בנושא הדתל"שים. הסדרה זכתה לתגובות רבות, לא כולן אוהדות.
התגובות לפוסט היו מעניינות, מצחיקות ואפילו מעוררות רגש. למשל:
- כשמרגיש את הרוח בפדחת המחשבה הראשונה שעולה היא ״לאן עפה הכיפה״ (שי ליטינשקי)
- כשמשהו מתקלקל או צריך חיזוק קל, היד אוטומטית נשלחת לסיכה של הכיפה. רק כשאני נזכר שהיא כבר לא שם - מחפש מברג נורמלי (גיל זיידר)
- הדחף הזה לקום כשמרצה נכנס לכיתה (דביר גוטל)
- שישי בערב זה תמיד ערב שבת ושבת בערב זה תמיד מוצ"ש, לא מצליחה להתרגל אחרת (שהם שכטר)
- עדיין קשה לי לראות אנשים יושבים על שולחנות.. כי שולחן זה מזבח (דורון לויטה)
- כשאני אומר למישהו "ממה נפשך" ואני קולט שאין לזה ביטוי מקביל בחילונית (ג'ו כי טוב)
- דחף לנשק ספר שנפל על הרצפה. לא רק ספרי קודש (תמי ורטהימר)
- בלי חמץ ליד ספר. כל ספר. גם הארי פוטר (דביר גוטל)
- כשהילדים שלי עושים משהו טוב למען מישהו אחר ובא לי להגיד להם שהם עשו "מצווה", וכששואלים אותי איזה שפות אני יודעת ובא לי להגיד שאני מבינה ארמית (גילה ברונפלד)
- בנסיעות ארוכות חולפת בי מחשבה: "ממממ... זמן טוב לפרקי תהילים" (שמרית ידין)
- תמיד אחרי ששרים התקווה מתנגנן לי בראש "אני מאמין..." (ענבל ינון)
- כששואלים מה שלומי עונה "השבח לאל ותודה לשואל" (רות חשקס)
- אני עדיין נועלת ימין - נועלת שמאל - סוגרת שמאל - סוגרת ימין... (הדס תורג'מן)
ולמי ששואל, עקיבא נוביק כבר עשה "לייק" לפוסט.
https://www.facebook.com/gady.weissbart/posts/10156878895408327