יש בו אהבה, והיא מנצחת

ארקדי דוכין, סמל לדיכאון איכותי במיוחד, התגעגע מאז ומתמיד לאהבה. בהופעה באווירת אלול נראה שהחיפוש המתמיד והסיזיפי משתלם

נדב רט 26/08/12 09:52 ח באלול התשעב

יש בו אהבה, והיא מנצחת
cc-by-Matanya, צילום: cc-by-Matanya

עכשיו אני כי ההוא הלך
עכשיו אני כי הייתי מוכרח...
הפחדן שהיה כאן קודם - טוב שהוא הלך,
התגעגעתי אז באתי, שמח כל כך!

כשארקדי דוכין שר לפני עשרים שנה את המילים הללו, ה"שמח כל כך" שלו היה נשמע כל-כך ציני וכל-כך הזוי על שפתיו ומרוחק מהוויתו שכל השיר קיבל פרשנות מתאימה ורלוונטית לאותה התקופה.

הערב הופיע ארקדי על מרגלות "הר הזבל" ז"ל שהופך בימים אלו ל"פארק אריאל שרון", שר את אותם שירים שכולנו מכירים, ולפתע מקבלות אותן המילים גוון שונה. ארקדי שהיה סמל לשירי דיכאון ובדידות בורא את עצמו מחדש ולפתע אני מוצא משמעות חדשה במילים, ולראשונה בחודש אלול הזה אני מתחיל להרגיש אווירת החודש באוויר...

פתאום השיר מקבל פרשנות חדשה: על 'אני' חדש, שצריך להחליף את ה'אני' הקודם על כל חולשותיו ושגיונותיו. "הפחדן שהיה כאן קודם - טוב שהוא הלך...".

ארקדי הוא מהשורה הראשונה של האומנים בישראל. במשך שעה וחצי הוא מלהטט על הפסנתר ושר עשרים שירים שנדמה כי כולם מוכרים ואהובים, נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית: 'יש לי חדר משלי', 'על קו הזינוק', 'יש בי אהבה', 'היא לא דומה', 'אם כבר לבד', 'נאמר כבר הכל', ולקינוח 'מי אוהב אותך יותר ממני'. הוא נמצא איתנו כל כך הרבה שנים ומלווה אותנו במשברים ובזמנים קשים, ודווקא לכן שמחתי הערב להיווכח כי הוא יכול ללוות אותנו גם בזמנים טובים יותר, זמנים של שינוי.

אני מרגיש שארקדי דוכין נראה כמו ה'אלול' שלי. קצת מגושם מדי, קצת מדוכדך מדי, מפחד לעזוב את כל מה שמאחוריי - אבל בסופו של דבר נמצא בתהליך התקדמות. השירים שלו לוקחים ומטלטלים לחיפוש בלתי פוסק שמתחיל ממקום של בדידות, קושי ופחד, שהם כנראה המנוע כמעט לכל יצירה רוחנית טובה. "מליוני אנשים לבד". אבל התקווה מבצבצת כמעט בכל מקום: "אם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה, שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע". היום יושב ארקדי ליד הפסנתר, מסתכל על הקהל, וקורא לו להאמין בעצמו. הוא לא רק מתפרק ומפרק אלא גם מתחזק ומחזק.

"למעלה, גבוה, יש מי ששומע,
צעקה של איש קטן.
על הארץ, למטה, איש בלי נצח ששכחת,
מבקש רק עוד קצת זמן...".

נראה לי שזוהי תפילתו של ארקדי שעבר שינוי רוחני גדול בשנים האחרונות. הוא לומד קבלה ויהדות ומרגיש הרבה יותר שלם עם עצמו, על אף שהוא (עדיין?) רחוק מקיום מצוות מעשיות. הוא יכל להרכיב הערב פלייליסט שלם שמורכב משירי דיכאון, אלכוהול וסמים - מצולות יגון שהוא מכיר היטב, מקרוב ובאופן אישי. אך הוא בחר להקדיש את הערב לשירי אהבה ותקווה. לא שירים מתיפייפים של רומטיקה מושלמת ומתקתקה אלא שירים של געגוע כן לאהבת אמת, שירים של חיפוש מתמיד, שירים של תקווה למשהו שגם אם טרם מצאנו - אנחנו בטוחים שקיים.

שנזכה לאלול של חיפוש!

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר