זה לא שהאוכל שהוגש לנו היה לא מספיק טעים, לא מספיק אותנטי, לא מספיק מסוגל לעורר זיכרונות ילדות מתוקים אצל מי שגדל בבית תימני או מרוקאי, כורדיסטני או הודי – בהחלט כן. אבל הקינוח האמתי או אולי המתאבן האמתי, של הסיור בנופים הירוקים, הגפנים, שדות הכלניות ובתי הקונטיינרים של יישובי חבל מטה יהודה, היו האנשים. חלקם דור שני לעולי שנות החמישים, חלקם כאלה שנטשו קריירה ראשונה בהייטק באזור המרכז, למען הסבה ופרק ב' במבשלת בירה, יקב בוטיק, מסעדת מאכלי רחוב, ומופעים ביתיים.
העילה לסיור הוא פסטיבל האוכל הכפרי במטה יהודה המתקיים זו השנה ה-18 ביוזמת המועצה האזורית מטה יהודה ומחלקת התיירות, שסיסמתו: "אוכל. אנשים. בית". החל מה-27 באפריל למשך ארבעה סופי שבוע, עד ה-20 במאי, ניתן יהיה להיכנס לבתים פרטיים בלוזית, שריגים, צפרירים, טל שחר, צלפון בקוע, תעוז ושורש. לאכול, לשמוע מוסיקה, לראות אמנות מקומית ולספוג אווירה כפרית. לא יודעים איפה כל המקומות האלה נמצאים? הם שוכנים במרחק חצי שעה עד מקסימום שעה (בשעות הפקקים), מגוש דן.
לא ביקרתם שם מעודכם? הגיעה השעה. הזדמנות להכיר אנשים מדהימים דרך הצלחת (כמו במסעדת שוניניס), או דרך מיתרי המגלמה והסנטור (בבית הקונטיינרים). למתחילים אני ממליצה להירשם ל"סיורים בין הסירים" - טיולים מודרכים בארבעה תחנות של בירה ויין, בשר מעושן ולחם ביתי במחיר 130 שקלים לאדם, כולל הסעה, הדרכה וטעימות. ל"מיטיבי לכת", שמתמצאים לבד בפסטיבלים, כדאי להגיע לביתה של גילה בשארי, לחוויה של אוכל תימני ושירת זמירות שבת בתימנית.
גילה בשאריצילום: יח"צ
הגלריה של סבאצילום: נעמי גוטקינד גולן
לסדנת האיינגר יוגה והסעודה ההודית הצמחונית של רחל ואברהם קולברג, זוג הברסלברים מנווה מיכאל, למרק החמוסטה וה"מסבחשווה" של שרה טל שרביט במרכז המסחרי של שריגים, או לסדנת השוקולד של גליה לוי בבית אביה הפסל המדהים נסים לוי בצפרירים. זה על קצה המזלג. כי יש עוד הרבה, וחייבים להיכנס לכתובת של תיירות מטה יהודה באינטרנט, כדי להתעדכן בתאריכים, שעות, מחירים וסוגי המופעים והמאכלים. חשוב גם לברר באותה הזדמנות האם יש תעודת כשרות, כי לא בכל המקומות יש.
אבל אם מוותרים למשל על ארוחת הבוקר בבית הקונטיינרים בלוזית, אל תדלגו על המפגש עם הישראלי הנדיר איליה מגנס שחי שם. הוא מנגן על בנג'ו ומגלמה, סנטר ודלועים, מקלות גשם ברזילאים וחליל צד סיני, מספר על נדודים וטרקים, על ימיו כנגן רחוב וימיו כסטודנט לאמנות, ועל הופעותיו בפסטיבלים של מוסיקת עולם מלונדון ועד איביזה, מניו-יורק ועד סיני, וכל זה בבית שהוקם מארבעה קונטיינרים ומלא בציוריו, כן, הוא גם צייר. ולא פחות ממנו, אולי יותר, נסים לוי, בצפרירים, שבגיל 60, כשיצא לפנסיה החל למלא את הבית והחצר בפסלי בעלי חיים שהוא מרכיב מחלקי רהיטים, פיסות מתכת, ברגים וכלים זרוקים. האיש השקט והיצירתי הזה, שכילד במקום להישלח לבצלאל למשל, שלחו לבית ספר מקצועי, הפך לאמן אוטודידקט ברוך דמיון לעת זקנה, הקים בעשר אצבעותיו מוזיאון ביתי קטן לבגדים, שטיחים ורהיטים של בית אבותיו בעירק ופיסל דגם ממוזער של הכפר בכורדיסטן של הורי אשתו.
אחרי שמסיימים לראות ולהתפעל, אפשר לשבת עם בתו של נסים, גליה קאג'ה לוי לסדנת פרלינים משוקולד שהיא מעבירה, ולראות את אוסף נעלי העקב משוקולד שהיא פיסלה.
נעליים משוקולדצילום: נעמי גוטקינד גולן
יהודה איליהצילום: יח"צ
מבשלת בירה בוטיקצילום: נעמי גוטקינד גולן
הגלריה של סבאצילום: נעמי גוטקינד גולן
זה על קצה המזלג. שכל אחד ימצא את האטרקציה המדברת אליו. חיפשתי כמה, כולם כשרים, למען עצמי. למשל, מרק חיטה כשר עם קובה וקראדי בבית של אסנת במושב עגור, "ממולאים מכל טוב הארץ", כשרים, בבית של עליה יוצאת מרוקו במושב גפן, קוסקוס וחריימה אצל זוהרה בן חמו בלוזית, והקובה של לילי עזיז עם לוף הבר ועוד מעדנים מהמטבח הכורדי במושב זכריה, כן, גם זה כשר. כדאי לבקר במפעל הבוטיק הכשר לייצור טחינה בנתיב הל"ה, ובמחלבת הבוטיק הכשרה של מוטי ולילך בוהדנה בצלפון, ובראנץ' המאפים והסלטים אצל יוסי רוזנברג בבקוע. גם בראנץ' כשר למהדרין במלון צובה, ומסעדת שף חלבית כשרה למהדרין בכשרות בית יוסף בטל שחר, ואם לא תעצרו אותי אמשיך עד הערב. אז שוב תזכורת לסיום: להירשם מראש, לפעמים גם צריך לשלם מראש, ולהתעדכן בכל הפרטים באתר הפסטיבל.