חגי לובר: לא משחקים בתאטרון

"אספקלריא"- תאטרון יהודי שלא מפחד מהשתייכות מגזרית. מציג שיא מכירות של 100 מנויים בתוך חודש, סניף בטורנטו ואיכות הצגות שעושה הרבה כבוד לאומנות היהודית. חגי לובר -בראיון אישי.

חדשות כיפה חדשות כיפה 04/01/18 10:59 יז בטבת התשעח

חגי לובר: לא משחקים בתאטרון
חגי לובר, צילום: מוקי שוורץ

חגי לובר- בן 48, תושב בית-אל נמצא בתחום התאטרון כבר 18 שנים. למד- 11 שנים בישיבת "מרכז הרב" ושימש כרב במספר מקומות. את השכלתו בתחום המשחק רכש ב-"מעלה". מה שהביא אותו להקים את תאטרון "אספקלריא" ו"תאיר" שנסגר.

אז איך זה קרה שעברת מלימודים בישיבת "מרכז הרב" לתחום כל כך שונה?

לא ידעתי מה זה, לא הלכתי להצגות בקושי לקולנוע. כשסיימתי את הישיבה רציתי לשכלל את היכולת של עמידה מול קהל כי רציתי להיות רב. אז הלכתי ל"מעלה" לקורס משחק. תכננתי לבוא למעט זמן, הם רצו 3 שנים ואני חשבתי שאעזוב אחרי חודש ובסוף נשארתי. כשחקן, העלתי הצגה בשם "תלוש" שהצליחה מאוד, לאחר מכן העלתי הצגות נוספות ומשם המשכתי להקמת "אספקלריא". בשנים הללו שימשתי במקביל כרב ב"עלי" ו"במעלה לבונה". כאשר התיאטרון גדל מאוד, עברתי למשחק בלבד. התחלתי להבין את הכוח העצום והממגנט של התיאטרון, אמנות שהכי קרובה לחיים עצמם ומתוך כך היא גם משפיעה עליהם מאוד.

אילו תלמידים הגיעו אליך לבית הספר למשחק?

למדו בו הרבה מאוד אנשים, רובם היו כאלה שנולדו דתיים ורצו ללכת לכיוון של משחק. עיקר מטרתו של השחקן היא לתרגם את היהדות ליצירה בימתית, להפוך תורה ליצירה. אוצרות היהדות באו לידי ביטוי בעיקר דיבור וכתיבה ואנחנו רוצים להפוך אותם גם לשפת התיאטרון. אנחנו נקראים תיאטרון יהודי על מנת להגדיר מרחב יצירה יהודי. כמו שתאטרון שייקספירי לא מתנגד לצ'כוב, היהדות במובנה הרחב, לא הלכה נגד יצירת דברים ברוח.


מה הופך תיאטרון לתיאטרון יהודי דווקא?

תיאטרון יהודי מגדיר את אזור היצירה שלנו. אנו יוצרים מתוך טקסטים, ערכים ורעיונות יהודיים, כי זה מה שאנחנו אוהבים, יודעים ומחוברים. לא בגלל שצ'כוב או שייקספיר הם חומרים לא טובים. אוצרות הרוח היהודיים הם היסוד של הרבה ערכים ותרבויות אוניברסליות, מוסר הנביאים משמש אבן דרך להרבה מאוד דתות וחוקי מוסר. התנ"ך הוא הספר הנמכר ביותר, ניתן למצוא ערכים יהודיים כמעט בכל דת או או חברה אנושית. לכן תרבות יהודית בעיננו היא תרבות אוניברסלית. הדוגמא הכי בולטת לכך היא ש"י עגנון אשר זכה בפרס נובל לספרות, כולם יכלו להבין אותו כי הוא דיבר במושגים יהודיים שהם שפת האנושות כולה, לא רק של דתיים בלבד ולא רק של יהודיים בלבד. 

אנו מנסים לקחת את אוצרות הרוח של העם היהודי, שהוא אחד העמים העתיקים בעולם, ולו רק משום כך אוצרותיו עמוקים ביותר, רחבים ביותר וכמעט שלא ניתן להקיף אותם בתקופת חיים שלמה משום שמדובר על 4,000 שנות יצירה ולכן, משום שאנו עושים תרבות יהודית, אנו יוצרים תרבות לכולם. 

ניתן למצוא תרבות יהודית שנעשית על ידי תיאטרונים גויים לחלוטין אבל במובן הזה אנו מוסיפים את הפן שלנו בתור מי שגדלו על התרבות הזו, חי את התרבות הזו, אוהב אותה, וחלקנו לפחות מקיימים את הצד המעשי שלה.

הצגות שהצליחו בחו"ל הן הצגות עם תוכן יהודי

פעם דיברתי עם נעם סמל, מי שהיה מנהל תיאטרון "הקאמרי" הרבה שנים, והוא אמר שהצגות שהצליחו שם הוא הצגות עם תוכן יהודי. "כנר על הגג" , שלמה המלך ושלמי הסנדלר " זה מה שהצליח בחו"ל, כי האווירה הייתה מאוד יהודית וזה מה שמעניין. תיירים לא באים לישראל כדי לראות את שייקספיר, מי שבא לארץ הולך לכותל. ועד שלא נהיה אנחנו, התרבות שלנו לא תהיה מספיק מעניינת. בטורונטו יש תאטרון יהודי אך שם המשמעות היא- יהודים שעושים תאטרון. התוכן לאו דווקא יהודי. ואצלנו זה הפוך. החומרים והסגנון הם יהודים במהותם, אך לא אכפת לי מאיזה מגזר מגיע השחקן.

התאטרון שלנו מעורר דו שיח יהודי וגם מציאותי. השיח הזה מבין שזו האמנות הכי יקרה ואנו מאפשרים רכישת מנויים במחיר שמתאים למשפחה, למי שאינו פנסיונר וגם לאלו המחוייבים למשכנתא. הצלחנו להכניס קהלים שלא היו בעבר בתאטרון, למשל חרדים מכל הקשת, משפחות שלא היו רגילות לצאת להצגות, ילדים, מבוגרים. באופן טבעי ההצגות שלנו מתאימות לקהל דתי וחרדי ומתוך כך גם לקהל חילוני. אנו מאפשרים ישיבה נפרדת לקהל חרדי שמעדיף זאת, חלקם מעדיפים לעיתים שרק האשה תלך להצגה וזה גם מתאפשר אצלנו. כאשר בתי ספר מגיעים אלינו, הבנים והבנות מגיעים בימים נפרדים מאחר ואנו מאמינים כי משחק שכולל פתיחות והורדת קליפות נפשית, לא מתאים להיות מוצג מול קהל מעורב.

"כל מספר חודשים עולה הצגה חדשה"

יש לנו כ-40 הצגות לכל הגילאים, ואפילו סניף בטורונטו שעושה הצגות שלנו באנגלית ובכל שנה הוא גדל בתהודה, ברלוונטיות, ביהדות. עכשיו העלנו את "איזו מדינה". יש לנו "שירותרון" שבו מופיעות להקת השירות הלאומי אשר עוברות אצלנו הכשרה. יש לנו קבוצות שעושות פלייבק ואימפרוביזציה, העיקר הוא הדו-שיח שאנחנו מנהלים עם הקהל שלנו.

בעונת המנויים אנחנו מחויבים ל-3 הצגות בשבוע וזה הופך את התאטרון לדבר קבוע ולא חולף. אנחנו מאמינים שתרבות התאטרון צריכה להיות קבועה ולהשתלב בחיים של אנשים בצורה מיטביתלכן כל כל 3-4 חודשים אנו מעלים הצגה חדשה, זה מאפשר לאנשים לקבל הצגות כל הזמן ומבלי לוותר על האיכות. הקהל שלנו מגיע להינות, לצחוק להשתחרר, לחשוב, ואפילו לחזור הביתה ולהתווכח כפי שסיפר לי מישהו. אנו מתקבעים כמקום תרבות שיש בו הצגות קבועות והתחדשות של הצגותמזה כ-5 שנים אנו מקיימים עונת חורף ובה יש הצגה בימי חמישי ובמוצאי שבת. זו השנה הראשונה שאנו מקיימים "עונת מנויים".

יש לנו אולם בגבעת שאול המכיל 80 מקומות וצר מאוד מלהכיל את כל הקהל שלנו, לכן אנו שוכרים את אולמות התיאטרון המקצועיים בירושלים. כיוון שיש דרישה מאוד גדולה שכרנו בנוסף את "בית הרופא" ברח' הנביאים ואנו נמצאים בתהליך שיפוץ וגיוס כספים. מדובר במקום קסום אשר ייקרא "בית אספקלריא" ויהיה מרכז לתרבות יהודית.

"תהיי יפה ותשתקי"

העלנו הצגה בשם "תהיי יפה ותשתקי", שמה מעיד עליה שזו הצגה בועטת אשר מבקרת את היחס לאשה. זו הצגה שרצה כבר מעל שנה, היא חלק מעונת המנויים וזכתה להרבה שבחים, יש בה שירים מאוד חזקים ובועטים על מידה 34.

לובר מוסיף, אין ולא יהיה אצלנו עירום. אנחנו לא עושים את זה בגלל שאסור במובן ההלכתי אלא בגלל שזה לא יהודי. להתפשט על הבמה זה קודם כל לא יהודי. האתגר שלנו הוא לעשות תאטרון יהודי ולא משנה אם מישהו מוכיח שזה אמנות או לא, זה בטח לא אמנות יהודית ואנחנו נשארים בעולם של אמנות יהודית. כל הצגה שיש בה סוג של בוטות גופנית אנחנו נשאיר אותה רק לנשים. לא מן הנמנע שהצגה שאין בה את זה תהיה עם נשים וגברים ביחד על הבמה. אני מנסה להסביר את זה שנים לבית היהודי אך ללא הצלחה. הם רואים בנו משהו מגזרי דתי. וכמובן שאין לנו שום דבר נגד הדת אך מה שמגדיר אותנו זה יצירה יהודית שבחלקה היא אוניברסלית. חבל שדווקא אנשים דתיים מפחדים מתרבות יהודית ודווקא מהמפלגה של בנט וחבריו שקוראים לעצמם הבית היהודי, אנחנו לא מקבלים שום תמיכה וסיוע. הם מעולם לא השיבו לפניה שלנו להיפגש איתם. מפלגה כמו הליכוד לא מפחדת מן היהדות, זו הסיבה שבתהליך גיוס הכספים שלנו אנחנו פונים לפוליטיקאים באופן אמיתי, כשליחי ציבור שאומרים שהם רוצים במדינת ישראל תרבות יהודית. דווקא הליכוד מבינים את זה וחשוב להם מאוד.

"דתיים על הרצף חשים מאוימים מהשתייכות למגזר"

בהחלט. עכשיו הוענק פרס תרבות יהודית. לשלמה גרוניך. אם נשים את הפרשה בצד, הוא יוצר נהדר, אבל איננו יוצר יהודי בהכרח ובמובן הזה אני מרגיש שדווקא דתיים על הרצף  חשים מאוימים מהשתייכות למגזר ואימוץ אלמנטים יהודיים. פחד שמשותף ליוצרים דתיים וגם למפלגה דתית. דווקא השחקנים החילוניים שאני עובד איתם כל כך נרגשים ומוקסמים מהיהדות והתכנים היהודיים. רגשות נחיתות מובילים לכך שדתיים מסוימים לא יסתובבו עם כיפה למשל, ובעיני זה עצוב. היהדות היא לא מגזר, זה אוניברסליות והבסיס לעולם. כמו אותם שחקנים דתיים שכשהם נכנסים לברנז'ה הם מחליפים לכובע. אצל חלקם זה טעם אישי ואצל חלקם זו הצהרה שהם שייכים לתרבות כללית ולא שייכים ל"קטנים" האלו. אם הם יעסקו ביצירה יהודית הם יעשו אותו מאוד מבקר ונגד את היופי שיש ביהדות הם לא יביאו כי הם לא חשוכים ולא חרדים. יש לך אוצר שאנשים בעולם עומדים משתאים. יש גם ביקורת והדרה וכו' אבל בוא תראה את המשפחה היהודית. עכשיו ראיתי סרט שמדבר על זה שמשפחה יותר חשובה מקריירה, אבל זה סרט ספרדי. אם הסרט הזה היה אצלנו זה היה חשוך ושוביניסטי.

אורי אורבך בא לבקר אצלנו בגבעת שאול בסביבת בתי מלאכה, הוא אמר: "דתיים יגידו שזה בנ"ע וחילוניים יגידו שזה פרינג' עירוני". אבל האנשים האלה נעלמים מהעולם. אנחנו קיימים כבר 18 שנים ויש יותר ויותר אנשים שמקבלים את התיאטרון היהודי, עם דתיים על הבמה, שלא פועל במוצ"ש וזה מובן להם מאליו, גדלים ללא רגשי נחיתות. אנשים אומרים לי זה מקסים אבל זה עדיין לא הבימה. זה תיאטרון שמקבל מהמדינה 40 מליון ש"ח בשנה. גם פסיק זה לא הבימה. ברור שזה לא אותו דבר. אבל לעשות שוב את עלובי החיים אין בזה חידוש. לכן הם צריכים להביא כל מיני זמרים ופליטי ריאליטי כדי שימשכו קהל. אני כל כך אשמח ביום שבו אני לא אהיה התיאטרון היהודי היחיד. ספר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. אנחנו יזמנו בימיה של מירי רגב שתבורך על כך, תקנה שאומרת שתיאטרון שיוצר מתוך יהדות מקבל תוספת תקציב. באותה מידה שערוץ שמייצר תכנים ישראליים מקבל תוספת תקציב, כך תאטרון יהודי יקבל תוספת תקציב. אני מקווה שנאבד את הייחודיות שלנו כתיאטרון יהודי כי אנשים צמאים לזה.

אני גם מבינה שדאגתם אפילו לחוויה הכוללת של היציאה מן הבית?

כן. בניגוד לקולנוע, בתאטרון לא אוכלים ושותים ולכן הגענו לשיתוף פעולה עם מסעדות מעולות, חלביות ובשריות בהן הכרטיס לתאטרון נותן הנחה. זה מאפשר למי שרוצה להינות מערב שלם עם המשפחה.

אני רוצה שאנשים יבואו לא רק כדי לתמוך בנו, אלא כי זה פשוט טוב, אחלה דבר.

עוד על התאטרון

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן