ביקורת טלווזיה: אודי דוידי הוא אבא מאוהב

סדרה חדשה מפגישה בין אבות שונים ומציגה את הלבטים שבהם הם נתקלים בתוך משפחתם ומספקת הצצה לחייהם של יובל שם טוב, עילי בוטנר, ניקי גולדשטיין, דודו פישר, גלעד אברילינג'י ואודי דוידי.

חדשות כיפה ציפי קלר 15/04/18 10:20 ל בניסן התשעח

ביקורת טלווזיה: אודי דוידי הוא אבא מאוהב
6 אבות, צילום: צילום מסך מיוטיוב

אם עד היום ידענו שיש לנו שלושה אבות, הרי שלאחרונה משודרת סדרת דוקו ראליטי חדשה בערוץ 13 העונה לשם 6 אבות. כשמה כן היא. היא מציגה שישה מודלים של אבות בחיינו כיום , כולם מוכרים וידועים כשחקנים, זמרים וכו,  אבל הסדרה מציגה פן אחר שלהם , פחות מוכר. ההתעסקות במודלים של אבהות עדכנית ובהחלט מרענן לשמוע ולראות התלבטויות בין קריירה לילדים בעולמם של גברים.

הסדרה מפגישה בין אבות שונים והלבטים שבהם הם נתקלים בתוך משפחתם בפורמט פשוט , כלל לא נוצץ שלכאורה היה יכול להיות שינוי טוב בעולם הריאליטי אך 'מפספס' במקצת את גיבוריו.  פורמט הדוקו ראליטי החדש פורץ דרך בעידן בו יש הרבה מאוד ערוצים ולא הרבה כסף ופשטותו יכולה להצליח להוביל אותו למחוזות מרתקים ובעיקר לגרום לו להצליח לשרוד.

הסדרה עוקבת אחר חייהם של שישה אבות: יובל שם טוב (המבולבל), עילי בוטנר (זמר ויוצר), ניקי גולדשטיין (בדרן ומגיש), דודו פישר (זמר), אודי דוידי(זמר ורועה צאן) וגלעד אברילינג'י (קצין בצבא קבע) והדילמות הפשוטות של החיים איתם כולם מתמודדים.

הפורמט מזכיר את הכיוון של 'מחוברים' אך הוא מכניס מצלמה אחת לבית של משפחה אחת והעריכה מייצרת את הספור של כל פרק. אין פה מעקב בלתי פוסק של צילום שגרה וספורים קטנים  אלא הצגת ספור אחד המשותף לכל המשתתפים. העריכה לא תמיד מדויקת והמעבר בין האבות לא מאפשר קוהרנטיות מספקת סביב נושאים כמו היבטים פסיכולוגיים בקשרים עם הילדים, בחירה בין סוגי הורות או בחירת מקום מגורים.

המשתתפים פוטוגניים ומשתפים פעולה וחושפים עולמות פנימיים, כל אחד לפי אישיותו וטעמו.

עילי בוטנר למשל חושף בתוכנית את גירושי הוריו שצילקו את נפשו והשאירו אותו מאותגר רגשית עד גיל 40. הוא  מתעמת עם אביו לגבי ילדותו מול המצלמות והתחושה שננטש כשאביו הקים משפחה חדשה. עם מצלמה אחת, על גבעה שמשקיפה לכביש, ובלי מאפרת, מצליחה הסדרה לחשוף אמת אנושית מרתקת.

דוגמא נוספת היא יובל שם טוב, שנפשו של כוכב הילדים נפרשת במורכבות הנובעת מהערצת בנו לדמותו כ'יובל המבולבל' לבין החשש ליכולת של בנו לפתח אישיות משל עצמו.

אודי דוידי מההתנחלות "מעון" שבדרום הר חברון, מציג מודל של מורכבות בבחירה בין האמונה שלו בארץ ישראל השלמה, והערכים אותם הוא רוצה להקנות לילדיו, לבין הרצון האבהי הפשוט לשמור עליהם מכל הסכנות שאורבות להם בשטחים.

הפורמט יוצר חיבור בין הסיפורים על ידי קטעים מקשרים בהם ששת האבות יושבים בחדר אחד וצופים בקטעים שצולמו בבתיהם. לכאורה, משהו חדשני שמזכיר במעט סרטים כמו 'נחיה ונאהב'   משנת 1991 Defend Your Life) ) בהם הגיבורים רואים קטעים מהחיים שלהם וצריכים להגן על בחירותיהם כחלק מהתקדמותם בכניסה לעולמות אחרים הקיימים לאחר המוות. אך בתוספת זו התוכנית כושלת  שכן, הכנות שמתגלה בשיחות המצולמות בבתי המשתתפים מתחלפת בדיונים המחפשים תובנות חיים גדולות בשיח גברי טיפוסי חסר עומק אישי. הניסיון לתפור יחד שישה סיפורים שונים, באמצעות דיון מלאכותי באולפן שלא ברור מה עיצובו קשור לתוכנו ,נראה מיותר ומזוייף ביותר. הפערים בין התרבויות והמודלים השונים לאבהות נפערים בדיונים אלו בין הקצוות. כמו למשל, הפער בין משפחתו של ניקי העדכנית והליברלית הנעזרת ביועצים רבים כדי לצלוח את המטלות הפשוטות של חיי יום יום לעומת אודי דוידי ומשפחתו  המציגים הורות מורכבת ומעמיקה הרואה בהורות תפקיד ושליחות מהותית.

כדי להפוך דיון מסוג זה לפורה, כנה ומעניין היה אפשר להציב  מנחה שמלווה את הגיבורים ומכין אותם בצורה מעמיקה לכך. אפשרות אחרת  לחבר בין הסיפורים השונים ניתן לעשות על ידי נושא מנחה והצגת האירועים המתרחשים בבתים השונים בצורה מהודקת יותר המראה ומציגה את הדומה והשונה בכל בית ובכל משפחה.

כאמור, הרגעים נוגעים ללב אך החיבור בין כל מרכיבי הסדרה לא יוצר סך השווה יותר מכל חלקיו.

לסיכום, אין זאת סדרה מבריקה אבל לאחר כל הנצנוצים והאורות שתוכניות הריאליטי סיפקו בחודשים האחרונים, אנו מקבלים כאן אלטרנטיבה שפויה ,כנה ומעניינת יותר.

צפייה נעימה!

 

ציפי קלר - מנהלת הספריות ומרצה לחינוך ולתקשורת במכללת הרצוג.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן