אהרן רזאל בהופעה- Live in Jerusalem, פרסומי ניסא

ללא מילות פתיחה, ללא הקדמה אינסטרומנטלית, פותח אהרן רזאל את ההופעה שלו בצוללת הצהובה שהתקיימה בכסלו של השנה שעברה עם "שיר ציון", שיר הנושא של אלבומו האחרון, וגם שמו של אחד משני בניו.

רוני הראל 07/11/05 00:00 ה בחשון התשסו

ללא מילות פתיחה, ללא הקדמה אינסטרומנטלית, פותח אהרן רזאל את ההופעה שלו בצוללת הצהובה שהתקיימה בכסלו של השנה שעברה עם "שיר ציון", שיר הנושא של אלבומו האחרון, וגם שמו של אחד משני בניו. וכך, לטעמי, ראוי לשמוע את אהרן רזאל. בקפיצה למים, בלי אינפורמציה נוספת ובהופעה נטו, כמו ששמעתי אותו לראשונה בהופעה בצוללת בסוף 99', בה נכחו לא פחות ולא יותר מ-13 איש. יש להניח, אגב, שרק שלושה מתוכם ממש הכירו אותו וסחבו איתם חברים.

ב-99' כבר היו לרזאל שני דיסקים - "הסנה בוער" ו"מים רבים"; אבל, כאמור, קהל מצומצם למדי. אותו קהל הבין רק כעבור שנים מספר שמדובר בבחור עיקש, שלמרות שניחן במראה מעופף במידת מה וגם השאיר רושם כזה בראיונות, הספיק לסיים תואר שני בקומפוזיציה בהיותו בן 22 בלבד (אחרי שאת הראשון - במוזיקה - צלח בעודו בתיכון), ונתן לו את הכבוד הראוי לו.

"שיר ציון" שיצא ב-2003 כבר מצא בית חם אצל לא מעט מעריצים שככל הנראה הגיעו להופעה בצוללת בסוף 2004, ומוחאים כפיים בנאמנות רבה לאורך האלבום. ההופעה, מצידה, נמצאה ראויה להקלטה, ומאז הגיעה לידי התנגנה כמאה פעם במערכתי. בי נשבעתי. למה? כי כיף לי לשמוע את אהרן רזאל בהופעה, וגם כי לא רציתי לחטוא בסופרלטיבים שחוקים בביקורת., כך שהעדפתי לדחות את העסק ולשמוע שוב ושוב את הדיסק.

הלחנים של רזאל מגוונים מאוד. רבים מהם מותאמים להפליא לטקסטים, שרובם מן המקורות (ראו מקרה "בני הנעורים", שרזאל משתולל בו עם רוק גיטרות רציני כיאה לטקסט), ואין בהם כמעט לחן אחד שלא מושך את האוזן לשמיעה חוזרת. מהבחינה הזו, הבחור מסודר. הטקסטים המקוריים שלו, לעומת זאת, לא תמיד חזקים ("שניים סוכר אחד קפה / מי לא אוהב את זה... החיים יפים, ואנחנו – מוזמנים", לדוגמא, שב"שניים סוכר אחד קפה"; או "אז בלי המחלוקות וכל הויכוחים / כי לא בשביל זה באנו לכאן אחרי כל השנים" שב"זמן הגאולה"). אין מה לעשות – זה די חלש מילולית.

בהופעה המדוברת כל אלה מקבלים מימד מינורי יחסית - הטקסטים מורחבים על ידי תוספות של רזאל (לעיתים באנגלית אופנתית), הלחנים נמתחים בעזרת הלהקה (וראוי לציין את ערן הורביץ האמון על ההפקה המוזיקלית, הניהול האמנותי והבס) ובעיקר בעזרת הפסנתר שרזאל שולט בו ביד רמה מאוד.

השירה. המנעד הקולי של רזאל אינו מן הרחבים שראיתי. ניכר בו כי הוא מודע לעניין, ובשירים רבים הוא מחפה על כך יפה ("מים רבים", "חגיגה" הדיקלומי), אבל בהיותו המלחין היחיד של שיריו, הייתי מצפה שיתאים את לחניו לקולו בצורה טובה יותר, כך שלא יכאב לנו עליו ב"האש והעצים" למשל, או שיחליק פה ושם את סימני המתיחה המחפים במרבית השירים על חוסר עיבוד דיגיטלי.

כך או אחרת - אני בהחלט בעד אהרן רזאל בהופעה. גם עם החספוס בשירה, רזאל במיטבו כשהוא מופיע, משתולל עם הפסנתר ומניח גם לגיטרות לעשות את שלהן (בעצמו או בעזרתם האדיבה של דני דרומי ושי פרץ), וגם דרך המערכת אפשר לדמיין אותו קופץ ומחייך באושר (וראוי לציין כי לפי הקומוניקט המצורף, רזאל קופץ במהלך הופעה אחת 72 פעמים) ומודה אגב הסמקות רבות לקהל שעוטף אותו, סוף סוף, באהבה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר