סגור

תפילה

שלום לכבוד הרב, ברצוני לדעת האם כשיש רצון חזק מאוד לאיזה דבר ואנו מתפללים עליו לה' המון וה' לא עונה לנו, זה סימן שהדבר הזה לא טוב בשבילנו וה' לא חפץ בזה או להמשיך להתפלל עד אין סוף? תודה רבה על העזרה!

תוכן התשובה:

למה לפעמים ה' לא עונה לתפילות?

אם ה' היה עונה לכל התפילות היינו טועים וחושבים שהכוח בעצם בידינו ולא בידיו. כאשר משה התפלל וביקש מה' להיכנס לארץ ישראל, ה' ענה לו: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג' כ"ו), שמבאר "בעל הטורים" את פירוש המילים "רב לך" – צריך שידעו שיש לך רב, כלומר שה' מעליך, ועל ידי שלא כל תפילותיך ייענו יהיה הדבר ניכר שקבלת התפילה תלויה רק ברצון ה' ולא במעלת התפילה או המתפלל, וכלשונו: "בזה יוודע שרב לך, כי אני רבך. כי כמה פעמים ניצחתני (בתפילתך) ועתה לא תוכל לנצחני".

כמובן שהיצר הרע רוצה להסביר לאדם שה' לא עונה לו מסיבות אחרות: ה' בכלל לא שומע ולא מתעניין בנו חלילה, אנחנו לא ראויים שהתפילה שלנו תתקבל ועוד דברים דומים שמחלישים את הדעת מלהמשיך ולהתפלל. אבל אם אדם יסתכל על חייו בכנות יראה שהטענות הללו הן חסרות כל בסיס. ה' וודאי שומע אותנו, והראיה היא שאם נאמץ את זיכרוננו ניזכר שהיו פעמים שהתפללנו וכן נענינו, אפילו במהירות ואפילו שלא על פי דרך הטבע. עובדה זו גם סותרת את הסברה שאני לא ראוי שתפילתי תתקבל. ודאי שאני לא ראוי, כלומר שאינני יכול לומר שממש מגיע לי ישועות בגלל מעשי הטובים. אבל גם בפעמים שהתפללתי ונעניתי לא הייתי ראוי, ובכל זאת נעניתי, נמצא שהמענה מן השמיים אינו תלוי בכמה האדם ראוי, אלא פשוט ברחמי שמיים. ועל זה הרי אנחנו סומכים בתפילתנו – על רחמיו ולא על זכויותינו. וכן מבואר הדבר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה ב': "נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפילות – הכל מאיתו, ואין ראוי לחשוב לקבל שכר על שום דבר. ואף על פי שנראה, שעל ידי תפילותינו ותורתנו יהיה הגאולה, אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו".

וכן נפסק להלכה ("משנה ברורה" הלכות תפילה סימן צ"ח סעיף ה'): "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי, כיוון שכיוונתי בתפילתי", כי אדרבא, זה מזכיר עוונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכויותיו) אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו. ויאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו, שהוא מתנהג בהם עם בריותיו".


למה צריך לבקש שוב ולא מספיק פעם אחת?

אם מטרת התפילה הייתה לספר לה' מה חסר לנו כדי שידע, הייתה מספיקה פעם אחת. אבל ה' הרי יודע בדיוק מה חסר לנו ומה אנחנו רוצים לומר. המטרת התפילה איננה "ליידע" אותו, אלא להתחנן על נפשנו. להשתמש בדרך שהוא עצמו יצר כדי שניצור איתו קשר.

אמנם, למרבית הצער, יש לנו עוונות שיוצרים חיץ ומסך מבדיל בינינו לבין ה'. קטרוגים שאינם מניחים לתפילותינו להגיע לפניו, כמו שכתוב: "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע. כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם" (ישעיהו נ"ט פסוק א', ב').

בחסדי ה', ולמרות העוונות המבדילים, נתן לנו ה' עצה איך להתפלל ולהיענות למרות הכל – ריבוי תפילה. וכך לימדו חז"ל: "אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל ברייה (בדין), אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם. ואפילו אין אדם כדאי להיענות בתפילתו, ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו' (מדרש תנחומא פרשת וישלח ט', שם וירא א'). וכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'הרי אני מודיעך מקצת דרכי, כשאני רואה בני אדם שאין בהם שבח תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהם ולא במעשה אבותיהם, רק שהם עומדים ומרבים בתחנונים, אני נזקק להם (נענה להם) , שנאמר "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" (תהילים ק"ב י"ח)' (תנא דבי אליהו זוטא פרק ו').


את כוחה של ריבוי התפילה מצאנו אצל יצחק אבינו (ואצלו, לא בגלל עוונותיו חלילה, אבל בגזרת שמיים שיצטרך להרבות בתפילה), כמו שכתוב: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". (בראשית כ"ה כ"א), שעל זה פירש רש"י: 'ויעתר - הרבה והפציר בתפילה'. ותרגם יונתן: "והפך יצחק בצלותיה רעותיה דקודשא בריך הוא ממה דגזר על אינתתיה" [והפך יצחק בתפילתו רצון הקדוש ברוך הוא ממה שגזר על אשתו]. והמובן מזה שעל ידי ריבוי הדברים דווקא הפך ושינה גזר הדין, וכמו שפרשו חז"ל: 'ויעתר - מה עתר מהפך את הגורן, אף ריבוי התפילה מהפך את הדין' (מגילה ט"ז).
וכן מצאנו בתפילת חנה, שכתוב בה: "והיה כי הרבתה להתפלל" (שמואל א' א' י"ב), ואמרו במדרש: 'מכאן שכל המרבה בתפילה נענה' (ילקוט שמעוני שמואל א' רמז ע"ח).

כוח זה, כאמור, איננו מיוחד לצדיקים בלבד, אלא הוא הוא כוחן המיוחד של כלל נשמות ישראל, כמו שכתב הנביא: "אל תיראי תולעת יעקב, מתי ישראל. אני עזרתיך נאום ה' וגואלך קדוש ישראל" (ישעיה מ"א פסוק י"ד). פירש רש"י: "משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה", ופירש המדרש תנחומא: "למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך: מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה". ושוב נמצאנו למדים שכוח תולעת בפיה, אפילו מול עץ ארז אדיר, הוא רק בריבוי "עבודת פיה", בריבוי תפילה ובקשה דווקא.

ואם יהיה האדם חזק ואמיץ מאד מאד תמיד בתפילות ובקשות, בודאי סוף כל סוף יענהו השם יתברך (ליקוטי מוהר"ן ק"א), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שתפילה צריכה חיזוק, וכמו שכתוב: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" (תהלים כ"ז י"ד), ופירש רש"י: 'ואם לא תתקבל תפילתך - חזור וקווה', וכן לעולם, עד שישקיף ויראה ה' משמיים (ברכות ל"ב).

סיבה נוספת להכרח ריבוי התפילה אנו מוצאים בדברי רבי אברהם בן רב נחמן בספרו "כוכבי אור" (פרק "אמת ואמונה" סעיף ט'). רבי אברהם מסביר, שבדרך הטבע כשאדם זוכה לישועה גשמית, זה בא במקום ישועה רוחנית, שכן בדרך כלל יש סתירה בין שפע גשמי לשפע רוחני.
לפי דבריו, רק ריבוי תפילה יכול לגרום לכך שאדם יקבל את מבוקשו בגשמיות ואף על פי כן הדבר לא יעמוד בסתירה להתקדמותו הרוחנית. ואלו הם דבריו: "אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי, עד שיהיה ביכולתו לקבל מאיתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכים גם לחיוב דעתו יתברך, כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך, כפי התיקונים שיהיו נעשים על ידי תפילתו".


האם אפשר להתעקש בתפילה על מה שרוצים עד שמקבלים?


תפילה והתבודדות - ענינם יצירת קשר אישי עם בורא עולם באמצעות פנייתנו ושיחה איתו. משום כך, בעצם, כל מה שאנו אומרים לפניו נחשב להתבודדות ומקרב את נפשנו לאורו. בין בקשת ישועה כזו או אחרת, בין הודיה על הטוב שנתן ובין סיפור דברים פשוט שבו אנו משתפים את בוראנו במחשבותינו וברגשותינו.

מכל סוגי הפניה והשיחה, המוכר והמצוי ביותר הוא סוג הבקשה.
כמה נפלא. עומד לו נברא, חסר עצה, זקוק לישועה, ומודה, בעצם פנייתו, כי יש מי שבידו להשלים חסרונו.

מה, בעצם, מבקשים?
כל מה שחסר לנו. ובזה כלולים עניינים רבים.
יש דברים שבחסרונם אנו חשים בחריפות, ולכן גם מרבים להתפלל עליהם - פרנסה, עבודה מסוימת, מקום מגורים פלוני, בן זוג לחיים, בריאות וכדומה. כל ההצטרכויות הללו, הצטרכויות גשמיות הן. יתכן ולנו נדמה כי לזה אנו זקוקים, אבל מבחינת התכלית האמיתית של חיינו, אותה יודע רק בוראנו, יתכן מאד שמשהו שאנו רוצים בו - יכול להזיק לנו.
"יש עושר שמור לבעליו לרעתו" לימד החכם באדם, יתכן שיותר נעים להיות עשיר ובעל אמצעים, אבל העושר בהחלט יכול להזיק לאדם, לפתח בו מידות רעות כגאוה ואנוכיות, התנשאות ואכזריות. הכסף עלול להטריד את ימיו בריבוי דאגה ועסק שלא יותירו לו רגע לחשוב על אודות תכליתו הנצחית או לעסוק בדבר שבקדושה. הנה כי כן, דבר שיראה לאדם כטובתו עשוי בהחלט לעמוד לו לרועץ.
חפץ האדם לגור דווקא בעיר מסוימת. לפי ראות עיניו זהו הטוב ביותר עבורו, אולם הלא רבים הם שדווקא בשינוי מקום נהפך עליהם הגלגל לרעה. מי יודע איזה שכנים יהיו לו? אילו נסיונות יעבור במקום החדש ואיזה דברים יטרידו את מוחו? אולי מה שנדמה לו כטוב באמת הוא רע לו?

רוצה האדם להינשא דווקא לפלונית. לפי ראות עיניו - זהו הרצוי והטוב, אולם מי יודע איך יתגלגלו פני הדברים, ואיך יהיו החיים בפועל לצידה של זו? הלא לא פעם ולא פעמיים פגשנו אנשים שמצטערים צער רב על טעות שעשו בבחירת בן זוגם, מפני שהלה מירר את חייהם והיצר להם, או שפשוט לא התאים להם.

בכל הרצונות הגשמיים שלנו נראה כי טובים הם, אך אין לנו ודאות גמורה, צריכה להעשות הבקשה על תנאי: "ריבונו של עולם, לפי הבנתי וראות עיני נדמה לי שבית פלוני / אשה פלונית / מקום מגורים פלוני / עסק ועבודה פלונית טובים הם ואני חפץ להשיגם, ואתה בוראי, יודע תעלומות לבדך, רק אתה יודע מה טוב לי באמת ומה רע, מה יוביל אותי אל תכליתי האמיתית ואל תיקוני ומה ירחיק אותי מהם חלילה, על כן בקשתי, אם אכן טוב לי הדבר הזה, ו"טוב אחרית דבר מראשיתו", תעזור לי שאזכה באותו בית פלוני / אשה פלונית וכו', אך אם עיני, עיני בשר ודם, מטעות אותי, ובית זה / אשה זו וכו', עשויים לבוא לרעתי ולהרחיק אותי מהטוב והאמיתי השייך לי, אנא פקח והאר את עיני, שלא יצא הדבר לפועל, ומה שנדמה לי כטובתי ובאמת הוא רעתי, הצל אותי ממנו והרחק אותו מעלי, וזמן לי את מה ששייך ונוגע אלי באמת, אשר יקרב אותי לתכליתי הנצחית באמת".

כללו של דבר - בעניינים שאין לנו ודאות גמורה כי טובים הם לנו, לא להתעקש! לתת מקום גם בתפילה לאפשרות של טעות, ולבקש מה' עצה והדרכה, מתוך אמון בחסדו הגדול, ומתוך ענוה והכרת הבנתנו המוגבלת.
אפילו בעבודת הקודש - אין לבקש ולהצליח דווקא בדבר מסוים שאינו מוטל עלי בהכרח (לגמור ללמוד את כל הש"ס במשך שנה, לפזר הון לצדקה וכדומה), גם בזה יש סכנה ואסור להתעקש, כי מי קבע בודאות, שדוקא עבודה זו מבקש ה' ממני?
לכן גם כאן כדאי ורצוי להתפלל - בהסתייגות.

אמנם ישנם דברים שהם רצון ה' מאתנו בלי שום ספק, ועליהם מוטל עלינו לבקש ולבקש, עד כלות, עד שנענה וה' יסייע בידינו.
להימנע מחטא ועוון - זוהי חובה תמידית החלה על כולנו. ועל כן על הימנעות מעשיית רע, אפילו אם אנו מורגלים בו חלילה, אפשר וצריך לצעוק ולצעוק.
"ריבונו של עולם, ציווית בתורתך הקדושה שלא לכעוס וגינית מאד את מידת הכעס, רחם עלי וזכני שלא אטרוף נפשי באפי ולא אכעוס עוד לעולם, רק אקבל באהבה ובאמונה כל מה שיעשה נגד רצוני, ביודעי כי כל מאורעותי - ממך הם באים, ולטובתי הם נעשים, לטובת נפשי".

ואם הזכרנו תפילות להינצל מן החטא, הבה נתבונן ברשימת הבקשות הרוחניות, הלא הן ההצטרכויות האמיתיות שאנו זקוקים להן באופן נואש ממש:
שמחה והתחזקות, חיות והתחדשות, כח ועצמה להתגבר על הרע ולקנות את הטוב, אמונה בה' ובהשגחתו על כל ברואיו, ברצונו להיטיב לנו, אמונה בעצמנו ובטוב שיש בנו, בתקווה שאנו זקוקים לה כל-כך, ומעל לכל - בקשת נחמה, עידוד, סיוע, בקשת עצה והדרכה בכל צעד ושעל, שה' יהיה איתנו, שיוביל אותנו, שישמור אותנו, את כל בני ביתינו ואת כל אשר לנו. ויתן לנו לחוש את קירבתו ואהבתו, שיתן לנו מחשבות טובות, רצונות קדושים, דיבורים טהורים, מעשים הגונים, ושיצמחו רק פירות טובים וקדושים מכל מה שאנו עושים...

טוב וחשוב, כמו כן, להתפלל על כל הקרובים לנו ועל כל צרכיהם ("צריך אדם להתפלל על זרעו ועל כל הבאים אחריו" כותב רבי נחמן [ספר המידות תפילה ס"א]). במידה רבה זוהי גמילות חסדים שאין לה אח ורע, לייצר בתפילותינו מלאכי שמירה והגנה על כל היקרים לנו. לפתוח "תוכנית חיסכון" רוחנית, לתרום כל יום חמש דקות של תפילה עבור כל אחד, למשל, והנה כבר תוך שנה יעמדו לזכותו בחסכון קדוש זה קרוב ל- 30 שעות תפילה! וכבר אמרו חז"ל "תפילה - עושה הכל".

ולא רק על הקרובים, גם על הרחוקים שומה עלינו להתפלל שכן מי יבקש רחמים עליהם אם לא אנו? "מי שמתפלל על ישראל", מלמד רבי נחמן, "הקדוש ברוך הוא מכפר לו על כל עוונותיו" (ספר המידות תפילה ס"ג). בפרט בדור הרה גורל זה, שכלל ישראל, בכל המובנים, זקוקים מאד לרחמים גדולים.

כמובן שבכלל בקשה היא בקשת הסליחה מאת ה' על הדברים בהם שגינו ומעדנו ועשינו הרע, היום, השבוע, החודש או בכל השנה האחרונה. זוהי מצוות תשובה - להודות בפני ה' על חטאינו ושגיאותינו, לבקש ממנו סליחה, להתחרט על הרע, ולקבל על עצמנו להיות טובים מעתה. גם על העתיד חשוב להתפלל - לבקש את עזרתו יתברך להבא, שלא נחטא עוד.
גם אם הרבינו לבקש סליחה ושוב מעדנו - מצוות התשובה עומדת בעינה, וגם את זה מן הראוי לפרש לפני ה': "ריבונו של עולם, אני ממש מתבייש לשוב ולבקש סליחה על מה שחטאתי שוב ושוב, וממש מרגיש שאני עושה צחוק מעצמי, ומי ערב לי שלא אחטא שוב? אבל אני בא לקיים בתמימות עצת צדיקיך ומבקש ממך שוב ושוב שתסלח לי, כי לא התכוונתי להכעיס אותך, רק שתאוותי והרגלי הרעים שבו והתגברו עלי, וצר לי מאד על כך, רק תן לי כח מעתה שלא אחטא עוד ולא אכעיסך".

("בית ספר" נפלא לשיחות והתבודדות לפני ה' על כל הנושאים שבעולם נמצא בספר "ליקוטי תפילות" שחיבר רבי נתן בפקודת רבינו רבי נחמן מברסלב).

עוד עצה לבקשות - להיעזר במימד הזמן, להתבונן על היום, השבוע והחודש העתידים לבוא ולבקש עזרה וסיוע על כל העתיד להתרחש בהם.
החלטה חשובה עומדת בפנינו? נבקש עצה להחליט נכון. שינוי עומד על הפרק? מעבר דירה? נישואין? שמחה אחרת? נתפלל שילך הכל כשורה ונבקש בפרטי פרטים על כל צדדי הענין שילכו כשורה ויצמיחו טוב כרצון ה'.
(עוברים דירה? שלא ישבר ולא יגנב ולא יאבד דבר מחפצינו, שילך הכל כשורה, שכל דבר ימצא את מקומו בשלום, שיהיו לנו שכנים טובים ומסבירי פנים שנדור עמם באהבה ובשלום וכו' וכו').
חודש חדש בפתח? - נבקש "להתחבר" אליו כראוי ולפעול בו כיהודים. אם נכנס אדר - שנרבה בשמחה, אם נכנס אלול, שנעסוק בהתבוננות ובתשובה. אם חג קרב - שנזכה לקיים את מצוותיו בדקדוק, בשמחה ובאהבה, שנזכה לאורו הרוחני והשפעותיו הקדושות. (וגם כאן נוכל להיעזר רבות בספר "ליקוטי תפילות לזמני השנה" שמקבץ מתפילותיו של רבי נתן את התפילות העוסקות בעניניו המיוחדים של כל חג ומועד).
רבי נתן פגש פעם ביהודי שאמר לו: "אינך יודע איזה טעם (רוחני) טועמים בסוכה כשעמלים כל היום לבנותה". נענה רבי נתן ואמר: "ואיזה טעם טועמים בסוכה כשמבקשים מה' כל היום "הטעימני טעם סוכה"?

כדי לבקש את הרצוי והראוי בעיני ה' בכל מצב, בהכרח עלינו לעסוק בתורתו הקדושה, שאם לא כן, מאין נדע מה לבקש?
העוסק בהלכות סוכה, למשל, ובדברי הצדיקים אודות מעלתה (כגון המבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" או "ליקוטי הלכות" אודות הסוכה), בוודאי יוכל להרחיב תפילתו לאין שיעור, לזכות לקיים המצוה כהלכתה, בכל פרטיה ודקדוקיה, ולזכות לכל השפע המיוחד, הדעת וההבנות השייכות לסוכה דווקא.

התשובה התקבלה מהרב ארז משה דורון,
ט בתשרי התשעג
,
25 בספטמבר, 2012
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
העברת
מתנות
לאביונים
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב יהודה מרמורשטיין בראיון מיוחד לחדשות כיפה צילום: חדשות כיפה

מרגש: הסיפור מאחורי עמותת 'עלה'

קרא עוד