שאלות על דרכנו

שלום וברכה!

שמי *- ** ,רציתי לשאול כמה שאלות שכבר הרבה זמן יש לי,ובזמן האחרון לא נותנות לי מנוחה ומאוד ומאוד מפריעות לי(אפילו קצת מקשות אלי ללמוד)

למדתי שלוש שנים ליפני הצבא,וגם במהלכו השתדלתי ללמוד ולפגוש עוד את רבותי, קראתי כמה מלאמונת עיתנו ועוד כתבים של הרב טאו(לא מספיקהרבה),כמעט כל הרבנים שלמדתי אצלם,למדו אצל הרב טאו שליט"א ורבנים מהר המור או תלמידיהם קבלתי מהדברים האלו המון,אני מרגיש שזה פיתח אותי בצורה שלא הייתי מצליח להגיע אליה בשום מקום אחר, אבל עדין יש דברים שאני פשוט לא מצליח להבין. שאלתי עליהם ועדין לא קבלתי תשובות מספקות שהשקיטו את נפשי, עדיין הרבה מהדברים נשארו לי תמוהים מאוד, אשמח מאוד לקבל תשובה בכתב על הנושא.

אני רוצה להדגיש שכל השאלות אך ורק לבירור האמת ולא חלילה להתריס.אם נראה מהלשון שאני חלילה וחס מזלזל בגדולים אלו זו טעות גמורה ואין זו הכוונה כלל וכלל.

האם הדרך שבה נוקטים הרב טאו ושאר הרבנים מהישיבה לעשות ולהגיד דברים שלפעמים נראה שהם בכוונה לא מוסברים ואף מוזרים זה בכוונה תחילה כך,האם יש עניין מיוחד שכך התורה תופיע לעם ישראל.?

ומה אם זה גורם לזה שבמקום להאהיב את התורה זה גורם לשנאת התורה חלילה?

למה רבני הר המור והרב טאו לא מסכימים לשבת סביב שולחן אחד עם רבנים שחושבים אחרת מהם בדברים מסוימים ולדון ולחלוק מחלוקת של תורה גם אם אותם רבנים הם ענקים בתורה? האם רק הדרך הזו היא התורה וכל דבר אחר הוא אינו תורה ? אם זה היה רב אחד או שנים זה מוסבר אבל זה שלא נפגשים כל כך הרבה רבנים גדולים, זה תמוה? הרב טאו מדבר המון על אחדות,אז למה אי אפשר לשבת עם אחינו ובשרינו ששותפים לבנין התורה איתנו?

בכל הספרים הרב טאו והרב זצ"ל מדברים המון על עמ"י ועל זה שצריך להיות מחובר איתו ולהרגיש בצרתו ועל ערך האחדות ועוד ועוד,אבל בפועל רואים שהרבנים יושבים כביכול במגדל השן,מבלי להוציא את הראש מהישיבה בכלל ובלי שום חיבור ישיר אל העם.לפחות לא כזה שנראה לעין,אני מבין שעיקר ההשפעה היא מלימוד תורה והשפעה סגולית, אבל האם אין שום ענין בהשפעה מעשית של פגישה עם העם,האם הכל הוא רק דרך התורה וכלפי חוץ לא צריך חיבור בכלל,בהמון מקומות מדובר על התודעות של העם אבל איך זה יגיע לעם אם הרבנים לא יצאו מד' אמותיהם,האם רק ע"י לימוד התורה בישיבה יגדלו התודעות ולא צריך לעשות דבר יותר מזה?

הר

תוכן התשובה:

לתלמיד האהוב והנסתר שלום וברכת ד´

אכתוב לך איך לענ"ד יש לראות את הדברים, ובע"ה אקוה שיהיה לתועלת.
אין מטרה ללמד תורה בצורה שאינה מובנת. להיפך, העמל הגדול של מחצדי חקלא הוא להצמיח את דבר ד´ הכמוס כך שיופיע במציאות, והיא תקלוט אותו, ותקבל את ערכה על ידו, בראש ובראשונה בכלי הדעת והתבונה.
תורה שאינה מובנת טעונה נסיון להבנת כוונתה, וזהו יסוד עמל תורה בכל הש"ס, בהלכתא ואגדתא, וכן נהגו הראשונים והאחרונים. אכן כך נוהגים ממשיכי דרכם בכתביהם בימינו, לבאר דבר ד´ בסוגיות האמונה הנוגעות לדור. אינני מכיר ספר נהיר ומדוייק, מובן וחכם, הנוגע לסוגיות הדור, יותר מאשר ´לאמונת עתנו´.

אך יש לדייק היטב את המונחים- התורה צריכה להלמד, כך שנשתדל שתהיה מובנת כוונתה. אך אסור שתהיה אנושית. היא אינה צריכה לעמוד בשום קריטריון זולת הקרטריון הפנימי שלה- עצם היותה תורה משמים, ועצם סגנונה התורני.
לדוגמא- יש לבאר היטב את מצוות המלכת מלך בישראל, ואת מחלוקת התנאים בסוגיה זו. אך ביאור הדבר לעומקו אינו משפיל את המצווה להבנתנו, או לתרבותנו הנוכחית, כי אם מרים את האדם כלפיה.
מצוות מלך אינה בשל ´צורך פוליטי לארגן קבוצה´, אלא בשל השראת השכינה בנו כקולקטיב שנשמתו אחת, דבר הבא לידי ביטוי במלכות. עמדה זו אינה מובנת בקריאה ראשונה, ויש להעמיק בכך. לפיכך ההסבר שניתן הוא עמוק, ואינו פשטני וחיצוני, וממילא אינו פופולרי.
גם היחס כלפי סוגיות ציבוריות בימינו, אינו יחס פשטני. אלא יחס של כובד ראש של תורה, המצריך עמקות והבנה יסודית של המושגים. ועל כן דוברי התורה האמיתיים לא קלים להבנה במבט ראשון אלא במבט חמישי ושישי.
שנאת התורה נגרמת רק מצד התרבות המערבית, ונושאיה במדיה וברבנות הליברלית, אשר מגחיכים את העמדות התורניות הקלאסיות, ומבקשים להציב במקומן עמדות נאורות כביכול.
כאשר רב מצהיר בריש גלי שהעמדה הרפורמית לגיטימית ´כעוד קול בבית המדרש´, כאשר הוא לועג לעמדה הרבנית האמיתית הרואה בעמדה זו סטיה עמוקה מדבר ד´, אזי רב כזה גורם לזלזול בתורה האמיתית, ומביא ליצירת תורה חלופית, הלניסטית, בלבוש חיצוני של פסוקים ומדרשים. הוא עצמו מבזה התורה, בעודו חושב שהוא מיפה אותה. כך בקליפת 929 המזלזלת בקדושי עליון בתנ"ך, כך ביחס לפירוק התלמוד לגורמים בצורה אקדמית עד שנס לחו העליון, כך ביחסם למושגי המערב כגון שוויון וכד´, כאשר הם מיישרים את התורה כלפי ערכים אלו במקום לעמוד על עמדתה העצמאית, כך ביחס למאבקם הנורא ברה"ר ונסיונם להפריד הדת מהמדינה ולהכניסה רק לקהילות דתיות במדינה חילונית, כך ביחס לנסיונם לעקם הלכות גיור שלא כדין, כך ביחס לגישתם המכילה את התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית כבעלת מקום לגיטימי, כך ביחס לשפתם המכוערת כלפי זקני וגדולי ישראל, כך בהמצאות שלהם בספריהם על תנ"ך בגובה העיניים הנמוכות שלנו, סקירת חכמי המשנה כאנשים שאינם מעלינו, ´רבות´ המנסות לשדד מצוות התורה ולהתנהג כגברים, ועוד.
המכנה המשותף- האדם המרכז, הוא הסיבה, והאל הוא התוצאה, המשתנה כפי רצון האדם.
המאבק בהם אינו שנאה, אלא אהבה. אהבת האמת, אהבת נשמתם של התועים, הבנה שהם באים מרצון להיטיב אך טועים ביסודות התורה. וגם הבנה שאפילו בטעותם יש דחף מוסרי, אלא שהוא מנותק ממקורו ונבוך בארץ. ממילא גם המלחמה במשנתם אינה של שנאה אלא של עמידה על ערכה של תורה וחשיפת הטעות הנוראה שבדעתם. לא בדמוניזציה אלא באמיתיות- תפיסתם מסוכנת מאד לאומה, והיא מעכבת את הציבור הכללי מלחזור אליה.
דוקא אנשי האמת, העומדים על אמיתה של תורה, ומבארים בכל סוגיה את דבר ד´, הם המקדשים שם שמים. אינם חנפים, ואינם מוחקים פסוקים שאינם נוחים להם, אלא דוברים דבר ד´. בשפה מובנת, אך מבלי לשנות כמלא נימא מהתוכן העליון האלוקי. הציבור אינו טיפש, הוא מבחין היטב היכן יש אומץ ויושר, אמיתות ועומק. והיכן יש היפך זה.

ביחס למחלוקת סביב שולחן אחד-

יש לחלק בין מי שחצו את הגבול, ובין מי שבתוך הגבול.

כלפי עמי הארצות, והרבנים החדשים ההולכים בעקבותיהם-
על מנת לברר אמת של תורה, יש לעמוד בשלושה קריטריונים- זמן, רצינות, ואמונה ביסודות התורה. הזמן הנדרש לבירור סוגיות על בוריין הוא שנים. הרצינות הנדרשת לכך היא תהומית כאילו עוסקים בבניית כור אטומי. והאמונה הנדרשת כמבוא לכל בירור היא אמונה ביסודות התורה המקובלים לנו מרבותינו הראשונים.
בכל דיון, ללא יוצא מן הכלל, בתרבות הנוכחית הציבורית, אין את קרטריון הזמן, אין את קרטריון הרצינות, ולא פעם חסר הקרטריון השלישי.
בעלי התורה החיצונית, המבקשים להחליף דבר ד´ בתרבות המערבית, הנם קלי כתיבה, מדברים בקצרה, נאים, בעלי פאתוס, וממילא דבריהם זוכים לתשואות ההמון המכור למדיה של תרבות רומי. אין זה דיון אלא הצגה תאטרלית.
וכי יעלה על דעתך לנהל דיון, עם אישים מהסוג הזה, בבמות מהסוג הזה, בסוגיות יסוד? כל הבמות אליהם מדברים כדיון, הנם במות מערביות, שטחיות ומהירות, חסרות מבואות של יראת שמים פשוטה, וכל מגמתם היא להכתיב את הידוע מראש- ´בראשית ברא האדם את אלהים´. אנו נעצב אלוה, כך שיתאים לערכינו, לתאוותינו. או כפי שאמר מי שאמר - "אם ההלכה לא תספק פתרונות היא סיימה את תפקידה". זהו שורש מבטם- התורה היא בעיה, והיא צריכה לספק פתרונות כיצד לחיות במציאות, שהיא העיקר. כל נקודת מבטם הבסיסית ביותר, שונה משלנו. אנו עונים תשובה שונה בתכלית על השאלה ´מהי תורה´, ומהו ´עול מלכות שמים´. ועוד אמר אחד מנציגיהם- "אם הרה"ר לא תעשה כך וכך לא תהיה רבנות ראשית". הם רוצים תורה כרצונם, אחרת תוחלף באחת אחרת, תורה של רחבה רפורמית שוויונית בכותל המערבי. עפרא לפומיהון.
תורה לא מבררים בשוק, אלא בבית המדרש, בהכרה שיש היררכיה של גדולים וקטנים, בבניין ובמניין, ובכפיפות מוחלטת לגדולי העבר ומשנתם. על כן, אין דיון. הנם זועקים בתמימות מזוייפת- ´מדוע אינם מוכנים לדון איתנו?´ ואנו יודעים, שלא לדון הדק היטב הם רוצים אלא להציג הצגות מערביות לשאגות ההמון. המוסריים שבתועים אלו כבר מכריזים בעצמם בגלוי שאנו שני ציבורים שונים בתכלית ביחסנו לתורת ד´, והנם צודקים בהגדרה זו.

כל זאת על עמי הארצות והרבנים הנגררים אחריהם ועושים להם אידיאליזציה.

אך לעומתם, כלפי רבנים יראי שמים ותלמידיהם, אשר נטועים בקודש ועמלים בתורה כמסורת קדמונינו הראשונים, ואנו חולקים על חלק ממשנתם, כלפיהם הגישה שונה-
הבירור עימם נעשה כבר שנים, ויש דעות חלוקות ידועות.
אנו שייכים לבתי המדרש של הרב זצ"ל והרצי"ה. מי ששייכים לבית מדרש אחר שיש בו ירא"ש טהורה, אלה יפרחו ויועילו לעולם גם הם בדרכם (ובלבד שאינם מתומכי המהרסים את התורה ואת הציבור). הבירור אינו בשיחה של פרטים, אלא בהצמחת הציבורים השונים, אשר ילכו ויופיעו את האמת אשר תורה דרכה. לכן אין ´מפגש רשמי לבירור האמת´, משום שכבר ברור לכל שמיניה ומינאי יתקלס עילאה, והם בתוך ביהמ"ד וקול לגיטימי באמת, גם אם אנו חולקים עליו בדברים לא מעטים. בירורים לא נעשים במפגשים קצרים, אלא בהצמחת ציבורים בכיוון התורני הייחודי. ובזה יש ברכה גדולה לאומה שמתרבים גווני התורה, כאמור בעודם טהורים ונקיים מהשפעות זרות, כמבואר בהקדמת המהרש"ל בים של שלמה מסכת חולין, על דבר עסק התורה במחלוקת, שאינו רק בירור האמת המעשית אלא בעיקר הופעה של שלל מגמות הקודש כל אחד כפי נשמתו.

אבקש להעיר לך. גם בין ענקי עולם, יש להקפיד להקדים רב לתלמידו. לכן אין לכתוב ´הרב טאו והרב זצ"ל´, אלא הרב זצ"ל ומו"ר הרב טאו.

לשאלתך בנוגע ל´התנתקות מעם ישראל´- אתה שטוף בתעמולה הליברלית. השטח שונה בתכלית משקריהם. מכינות קדם צבאיות הנם התנתקות מעם ישראל? מאות רבנים שיצאו מבית המדרש ופועלים עם העם בכל שדרותיו, מנותקים מעם ישראל? הקשר והחיזוק של פעילות הרה"ר הוא ניתוק מעם ישראל? כתיבת מאות ספרי עיון והסברה באמונה והלכה מעשית, הנם ניתוק מעם ישראל? אלפי תלמידים ותלמידות שמקימים תאים משפחתיים בכל המדינה, הם ניתוק מעם ישראל?
לכל מעגל השפעה יש מרכז המחיה אותו, ועל כן צריכה להיות שדרה פנימית, השומרת על ביצורה כלפי פנים, שם מבררים את דבר ד´ ומופיעים אותו לעשרות המעגלים היונקים מהמרכז הזה. המרכז אינו מנותק אלא מחובר יותר מכל חיבור אחר, הוא מחובר בעומק הוויתו כמאזין לרוח ד´ אשר על האומה בכללה, דהיינו לרצון ד´ המתגלה בנשמתנו- בתורה. וממילא הוא משפיע על המעגלים שפרטתי לעיל.
יש מרכז פנימי, ויש לו השפעה חיצונית. ההשפעה אינה של המרכז ישירות החוצה אלא במעגלי השפעה, בעודו נשאר כמוס. וכי את הלב היית מוציא מהחזה כדי שיהיה יותר גלוי? הלא תפקידו להשאר שם כמוס, לפעום ולהזרים, ואוי למי שליבו יוצא מגופו ´כדי להשפיע´. נוסף לכך- הרבנים שהזכרת משפיעים על ראשי המדינה הרבה יותר ממה שאתה מעלה בדעתך. לא הכל תקשורת.

ביחס ליצירה-
ישיבותינו הוציאו יותר ספרים ממה שכתב מרן הרב זצ"ל ורבינו הרצי"ה בכל חייהם. כמובן הרב הוא המקור להכל ומכוחו אנו באים לכל דבר, אך מבחינת היקף הכתיבה, זהו היפך האמת לומר שאין יצירה מאז שנפטר. יש, והיא עצומת מימדים. נכון שתמיד יש במה להתעצם בזה, ובזה אני מקבל חלק מהביקורת שלך, אכן עלינו להכפיל את היצירה. תודה.
לגבי אומנות, הרצי"ה הדריך שצריך לזה טהרה גדולה, ואוירה רוחנית ציבורית שונה ממה שיש היום. לכשיפוח היום, נגיע לשם כבצלאל ואהליאב. כרגע רק יחידים ראויים לכך, בשל ההלניזם החדור בכל פינת היצירה החומרנית. בימינו, דוקא יש להתמקד בספרות, ציורה וחיטובה, יותר מאשר בציור ובחיטוב עצמו.

יש לזכור שהשפעת התורה אינה נמדדת בכמות אלא באיכות. ´היתה יהודה לקדשו´. כשיש מרכז של קודש, והוא מהותי, נקי, אמיתי- אזי המציאות מתברכת ממנו יותר ויותר מאשר אלפי תיקונים מעשיים. וכפי שכתב הרב זצ"ל שכל פגיעה בקדושת הר הבית פוגמת פי אלף מכל העשיה המעשית למען א"י, משום ששם יסוד מורא אלקים ומורא מקדש, וממנו מתפשטת האורה הפנימית לכלל הציבור, בין אם יודע זאת או לא. ולכן יש להמנע מלגעת בקצה ההר או לעלות בו, אלא לירא ממי ששיכן שמו שם. כך גם ביחס להשפעה שאתה מדבר עליה- עיקר ההשפעה היא בעצם היות האדם המשפיע ישר ואמיתי. ובזה הוא משנה את המציאות עשרות מונים מכל התיקון המעשי הנקודתי שפעל בשטח הגלוי. לכן עיקר ההשפעה הוא בחיזוק המרכז הכמוס הרוחני.
יחד עם זאת, הרב כותב בעין איה שגם כמות היא איכות. ולכן כמעט בכל עיר מרכזית שהציונות הדתית משמעותית בה, יש מרכז רוחני בכיוון של הרב זצ"ל, בכמות גדולה ההולכת ומתרבה. צריך רק לפקוח עיניים ולרצות. במקום בר אילן, אמור לסבתך שתפנה לימי העיון בתנ"ך בגבעת שמואל, ולשיעורים לנשים בבית המדרש הקהילתי בגב"ש, או במוסדות ישיבת רמת גן.
לגבי כתיבה- אכן יש צורך להשתפר בנושא זה של כתיבה שאינה ארוכה בדוקא.

ביחס לטענתך על זילות בתלמידים וכד´, ועדותך שמישהו פגע באביך- זו אינה האוירה. האוירה היא בכיוון של ענווה וישרות מוסרית, אינני מכיר ת"ח עצום בלימוד ועצום בענוה, כהרב מרדכי שטרנברג, ואישיותו היא הכיוון החיובי אליו שואפים, ולא ח"ו כיוון אחר. אם קרה משהו שיש בו פגיעה מאיזה רב שהוא, על אביך להודיע למי שפגע בו, כך ההלכה. על מנת שיבקש סליחה, או יבאר מדוע כך היה ראוי. לפעמים ישנן טעויות, ואכן תמיד כולנו, משתדלים עוד ועוד להיות ישרים ועדינים עם בני אדם. אם היתה מעידה, היא מעידה. לא דרך.
ליבי אומר לי שחלק מדבריך האידיאולוגיים שעונים בעומקם על כאב נפשי זה, וממילא ראוי להשקיע בפתרונו.
יחד עם זאת- לפעמים בשיעורים יש צורך לומר דברים ברורים גם אם אינם נעימים לשומע. ואמנם זה חריג ונדיר, אך יש גם לזה מקום בעסק התורה. לא רק הרב זצ"ל סטר פעם למישהו בשל אמירה מרושעת. אלא גם הגרי"ד סולוביצ´יק זצ"ל, היה ידוע בקפדנותו בשיעורים, ואמנם לא פגע בכוונה באדם, אך היה לפעמים נוזף במה שהיה צריך. בעיני ראיתי איך מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל בלהט התורה היה מבקר מה שצריך לבקר בצורה מאד חדה לפעמים. צריכים לדעת לא להפגע מגדולים, אלא להקשיב בענווה לדבריהם ולבדוק עצמנו לאורם.
זו דרכה של תורה, לא הקפדן מלמד ככלל, אך מאידך לא הביישן למד. יש מקום לזה ולזה, כשהנטיה היא לחסד ונעימות, אלא אם יש מקרה שמצריך קפדנות.

מה שכתבת בשם מו"ר הרב מרדכי שליט"א על כך שאיננו לוקחים חלק בשיח התקשורתי הרדוד שקיים היום, הכל אמת, כתמיד. וכעין זה כתבתי בתחילת דברי על הקריטריונים לבירור האמת בענייני התורה בציבור.
ההתמודדות בצורה אמיתית היא באמירת האמת בקול רם, והסברתה בעמקות של בימ"ד ולא במדיה המונית ורדודה. לא עידונה, עיקומה והנמכתה של האמת, אלא הסברתה.

ביחס לבעלי הנטיה ההיא- ההתמודדות עם הסטיה הזו היא בחילוק בין האידיאולוגים בעלי הנטיה הזו, ובין הנופלים במקרה למרות שניסו להמנע. האידיאולוגים- רשעים להכעיס. הנופלים- מסכנים. ומי שמצליחים להמנע- מי יוכל לעמוד ברום מחיצתם בעוה"ב?
יש לברר היטב מול מי ומה עומדים, וממילא מכך נגזרת ההתייחסות. לא זעקות נגד בלבד, אלא הנהגה. רשעי המדיה לקחו חצי משפט מהרב יגאל ועשו ממנו רעש, על מנת לפגוע שוב בתורת האמת שנתן ד´ למשה, והצטרפו אליהם מרשיעי ברית מקרב הרבנים הליברלים, תקפו ולא ידעו מה תקפו, ואמרו דברים היפך התורה.

לסיכום, עליך להתחבר לקהילה שיש בה ירא"ש, וקשורה לתורת אמת שאינה חנפנית. רק אז לא תיגרר אחרי אלהי המסכה ונציגיו.
בימינו אנו נמצאים בפריחת ענייני החיצוניות של הציונות הדתית, אך בקמילה פנימית של חלק מהציבור בענייני ירא"ש. נסיגת כיסוי הראש לנשים, הלבוש החושפני אצל נשים שפעם היו דתיות ולבושות כראוי, זליגת רבנים מסויימים כלפי הצד הנאו רפורמי, המאבק ברבנות הראשית לישראל, הזלזול של חלק מהציבור בקבלת עול מלכות שמים תמימה, תת הרמה הערכית של עלוני השבת, עיתונות ´דתית´ שאינה אורתודוכסית בעליל- כל אלה קיימים ויש להתרחק מהם.
אולם גם זה, חלק מעצת ד´ העליונה לברר היטב את עניין התורה שאינה סובלת שיתופים של תרבויות מקולקלות כמו זו הבאה עלינו בשנים האחרונות. הבירור קורה, וחלק מהציבור משלמים מחיר של התחלנות או גרוע מכך, עקירת יסודי הדת בשם הדת עצמה. אולם בניהם אשר יבואו אחריהם ישובו כמטוטלת, ולכן יש להחזיק מעמד ולתקן היכן שאפשר, להאיר היכן שאפשר, ולהאמין באהבה בפוטנציאל האלוקי שבכל אחד ואחת באומה, אפילו במעמקי ההלניזם הדתי החדש. הוא עוד ישוב.

כל טוב

התשובה התקבלה מהרב ברוך אפרתי, רב קהילה באפרת ויו"ר רבני 'דרך אמונה'
כד בתשרי התשעז
,
26 באוקטובר, 2016
לקריאה נוספת
19.12.2017

1. חיזוק (ליאור בובליל)

חזק וברוך לשואל על השאלה החשובה, וחזק וברוך לרב ברוך שליט"א על התשובה האמיתית והמפורטת, חזקת אותי מאוד, שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי צילום: shutterstock

פולין: פיצויים ליהודים על השואה – ניצחון להיטלר

קרא עוד