סגור

נטילת ידיים לכהן ועניין הלוי

למה יש מנהג שהלויים בבית הכנסת נוטלים ידיים לכהנים(ולא הכהנים נוטלים לעצמם)?

הלווים בבית המקדש היו נוטלים ידיהם ורגליהם בעצמם,

ויתר על כך עם לוי היה עוסק במעשה שאינו רלוונטי לתפקידו היה נענש על כך.

כמו כן האם יש עוד מנהגים ללוים מלווד עליות לתורה, שנהוג בימינו?

בתודה וכבוד רב, בן שבט לוי

תוכן התשובה:

א. נטילת ידיים
דבר בעתו מה טוב, ברכת הכהנים נמצאת בפרשתנו פרשת נשא ושם מצאתי ריקאנטי (ו, ב-ג) מביא לזה מקור "ובמדרש רות [פ"ז ע"א] כהן העולה לדוכן ממי נוטל ידיו, הוי אומר מן הלוי דאיהו מסיטרא דשמאלא למיהוי ימינא מתקדשא מגו שמאלא." "כהן המקדש ידיו צריך השמאל לקדש את הימין כהן שעולה לדוכן ממי נוטל ידיו הוה אומר מלוי שהוא מצד שמאל שהוא משמש לכהן העולה לדוכן שהוא ימין כדי שיהיה הימין כראוי שיתקדש מן השמאל אף כאן כך יד ימין אינה צריכה להתקדש אלא משמאל פירוש שאע"פ שהימין הוא העיקר שהוא סוד הארת החסדים עכ"ז צריך להכלל מהארת החכמה שבשמאל וע"כ צריך הלוי שהוא שמאל לשמש לכהן שהוא ימין וכן היד השמאלית צריכה ליטול את היד הימנית כדי שהימין יכלול משמאל" (פירוש הסולם)

מרן מעיד (ב"י או"ח סי' קכח סעי' ו - ז) שכן המנהג: "וכן ראיתי האשכנזים נוהגים ליטול ידיהם בשעת נשיאת כפים אף על פי שכבר נטלו ידיהם שחרית" ומוסיף שלא רק האשכנזים אלא "שמעתי שכן היו עושים ג"כ בספרד ושהיו הלוים יוצקים מים על ידיהם" אולם הוא כותב "לא הייתי יודע מאין להם דבר זה ליטול על ידי הלוים עד שזיכני יי'" אך מסיים ש"מצאתיו מפורש במדרש הזוהר" והוא מביא מקור אחר מפרשתנו "פרשת נשא (קמו:) וזה לשונו תנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה דיבעי לקדשא ידוי על ידי דקדישא מאי קדישא דא ליואה דיבעי כהנא ליטול קדושה דמיא מן ידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין וכתיב בלוים (במדבר יח א) וגם את אחיך מטה לוי וכו' שבט אביך כלל מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושה ולא יטול קדושה דמיא מבר נש אחרא דלאו קדישא."

"למדנו כהן הרוצה לישא את כפיו, צריך שיתוסף קדושה על קדושתו, דהיינו שצריך לקדש ידיו על יד הקדוש. ומי הוא יד קדוש? זה הוא הלוי, שהכהן צריך ליטול קדושת המים מידיו. שכתוב: וקדשת את הלוים, הרי שהם קדושים. וכתוב בהם בלוים: וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך וגו', שהם בכלל שבט אביך. מכאן שכל כהן שנושא כפיו צריך להתקדש על ידי קדוש, שיתוסף קדושה על קדושתו וע"כ לא יטול קדושת המים מאדם אחר שאינו קדוש." (פירוש הסולם) "...ואם נוטל מידי ישראל אין בו כח להוסיף בו קדושה על קדושת כהן, אמנם מיד הלוי שהרי הוא גם כן קדוש קצת בקדושת שבט לוי יש בו כח להוסיף קדושה על קדושת הכהן..." (שו"ע הזהר שם).

"ועוד אפשר לומר לזכרון בית מקדשינו שאז היו הלוים משמשים בשמירת המקדש תחת ממשלת הכהנים ולכן משמשים גם עתה להכהנים" (ערוה"ש קכח, טו)

נמצא "שבהלכה ליכא מקום לזה אלא מזוהר שהם דברי קבלה" (שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' קכז. ושם מבואר שאין חילוק בין שבת לשאר השבוע לעניין זה של נטילת ידי הכהנים ע"י הלויים.) אולם כ"פ מרן בשולחנו הטהור (שם) "אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק, שהוא חבור היד והזרוע; והלוי יוצק מים על ידיהם, וקודם לכן יטול הלוי ידיו."

מ"א (שם סק"ז) כותב ש"אם הלוי חכם והכהנים ע"ה א"צ ליתן מים על ידיהם רק יטול בעצמו..." אך מוסיף ש"ר"ל סרואל חולק" ומסיים ש"אם קצת כהנים ת"ח צריך ליצוק על כולם לכ"ע" ערוה"ש (שם) פוסק בצורה חדה ש"לוי ת"ח לא יצוק ע"י כהן ע"ה ויש שהזהירו על זה מאד לבלי לבזות תורתו" אך מוסיף ד"מיהו האידנא א"א לעמוד בזה כי יכול לבא לידי מחלוקת והכל לשם שמים" לעומתו המ"ב (שם סקכ"ב) פוסק ש"אף שהלוי ת"ח והכהן ע"ה יש להחמיר"

מצינו ג' דעות בדבר:
א. ערוה"ש- לא יטול.
ב. מ"ב- צריך ליטול
ג. מ"א – יכול, לא חייב

להלכה: "אם הלוי הת"ח איננו מעורר את עצמו לשאול על כך והולך לצקת, אזי יש למורה הוראה הנמצא שם להיות בשב ואל תעשה כדי שלא לבוא לידי מחלוקת, ואם הלוי בא לשאול אזי יש לפסוק ולומר לו דאם רוצה למנוע את עצמו מלצקת, מותר לו לעשות זאת מעיקרא דדינא, ובכל גוונא שהוא, ואם רוצה לוותר וליצוק, אזי יש להורות לו שיכוון בזה לא כדי לשרת את הכהן דרך חק משפט כהונה, אלא כדי שעי"כ יבוצע את הכתוב בזוה"ק להוסיף קדושה על קדושתו שעי"כ תהיה הברכה כתיקונה לכבוד השי"ת... ואם רואים שהלוי מונע את עצמו מלגשת לצקת, בודאי שאין להגיד לו שום דבר, דהא זהו העיקרא דדינא, ובפרט אם המדובר במרא דאתרא או הרב של בית הכנסת, וחושש שאולי עי"כ תהיינה תוצאות של איזה זלזול שהוא בכבודו ובהטלת מרותו לשם שמים, והחכם עיניו בראשו." (שו"ת צי"א חט"ו סי' כב).

סיכום: עיקר העניין של נטילת על ידי הכהנים הוא ע"פ הסוד ועוצמתו היא גדולה עד כדי כך שנחלקו האחרונים בדין לוי ת"ח וכהן עם הארץ עם בגלל שע"פ הסוד העניין נצרך מאד יטול הלוי לכהן אע"פ שיש כאן צד של כבוד התורה.


ב. מנהגים נוספים
1. ע"פ מה ששמעתי בשיעור ממו"ר הגה"צ הרב דוד חי הכהן שליט"א ניתן לתת ללוי את המעשר, וכדי שלא יצטרכו לתת לו כל פעם פלך תפוח, תפוז וכדומה. חתיכונת עגבנייה, מלפפון וכדומה.ניתן לתת לו סכום כל שהוא בתחילת שנה, תלוי כל אחד בכמות הקניות שלו אולם נגיד 20 ₪, אולם מוטל עליו לבדוק שהלוי שלו חי כל השנה.
2. פטור מפדיון הבן, בני הלוי עצמו וכן נכדיו, אפי' מבנותיו.

ואע"פ שאין לנו השגה בדברים, קיבלנו קצת טעימה, על קצה המזלג, לדעת שמדובר בדברים שעומדים ברומו של עולם וטעמים עמוקים ונסתרים להם ועי"כ נזכה למעט ענווה שכן נדע שגם דברים שאנו לא מבינים יש להם יסודות ושורשים עמוקים.


"אל נבקש הכל לדעת, אל נסתקרן לגבי המחר, יש לפעמים שסיבה לא נודעת, יש לפעמים שנסתר הדבר.
אל נבקש סיבה לכל צעד, אל נבקש לדעת כל סוד, יש לפעמים שסיבה לא נודעת, אל נתיאש, אל נפסיק לצעוד.
יש בוודאי דברים שעשינו, ישנם כאלה לא מעטים, אם עדיין סיבה לכל זאת לא גילינו, אולי נגלה סיבתם בעתיד.
יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע, נעשה גם דברים, שנראים בלי סיבה, לא צריך כל דבר, לחקור ולשאול, לפעמים גם מותר, לא לדעת הכל."

בברכה,
הראל.

התשובה התקבלה מצוות שות ישיבת מעלות,
יד באייר התשעא
,
18 במאי, 2011
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ארכיון. תחבורה ציבורית צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90

שביתה כללית בתחבורה הציבורית? איגוד הנהגים הכריז על סכסוך עבודה

קרא עוד