משנת הציונות הדתית לעומת משנת הרב קוק

לרב שרלו שלום,

קראתי את המאמר שלך על ההבדל בין התפיסה של הציונות הדתית לבין תפיסתו של הרב קוק. תיארת (למיטב הבנתי..) שלציונות הדתית יש בעצם שני קטבים, יש את הדברים שקשורים לקב"ה, ויש גם דרך ארץ טבעית שקיבלה לגיטימציה לכתחילית מהתורה. לעומת זאת בתפיסתו של הרב קוק יש רק קודש – והקודש כולל כל מיני דברים שאחרים יגדירו כ"חול", כמו שירה, ספרות וכו'.

הסקת שלמשל הספרייה של שני הקבוצות תהיה שונה. לספרייה של הקהילה הדתית לאומית יכנסו כל מיני ספרים שהם בסדר גמור לקרוא גם לכתחילה – אבל בלי שום קשר לקב”ה. לספרייה של הרב קוק ייכנסו רק ספרים שנכתבו ע"י נפשות קדושות ושהיצירות עצמן מקדמות את הקדושה בעולם.

עקרונית אני מסכים עם הרב, אבל אני חושב שההצגה הייתה כביכול שהספרייה מבית מדרשו של הרב קוק תכיל מבחר ספרים מאוד מצומצם, אבל אני לא כ"כ בטוח. הנקודה היא – פנאטיות לקדושה לא בהכרח מקדמת אותה!

הרב הציג כאילו כל וויתור הוא בהכרח משהו שהציונות הדתית תעשה ולא הרב קוק, אבל אני חושב שדווקא להפך. הציונות הדתית במודע מוותרת כל פעם שהיא מכניסה ספר שהוא לא "קודש" במובן הקלאסי, וממילא תשתדל לוותר כמה שפחות. (אם היא רצינית) כמובן שגם הוויתור הוא לכתחילי – אבל הוא הוספת דרך ארץ על חשבון הקב"ה במודע.

לעומת זאת הרב קוק יוותר משיקולים טקטיים בשביל לקדם את הקודש. הרב קוק יוותר כמה שצריך בשביל לקדם את הקודש. אם עד שנגיע לספרייה מלאה ביצירות ספרותיות שמהווים גילויים של הקב"ה נצטרך שהספרייה תהיה מלאה בספרות קצת פחות טהורה – אז זו הדרך לקדם את הקודש בלי שום אפולוגטיקה. כשהוויתור הוא טקטי – הוא הרבה יותר נרחב והרבה יותר בטוח בעצמו.

יכול להיות שהרצי"ה חשב שהדרך הטקטית הטובה ביותר לקדם את הקודש היא לקרוא לאלוף פיקוד המרכז לירות בו, אך זה לא מוכרח. יכול להיות שהטקטיקה היותר מוצלחת היא דווקא לוותר. אמנם הרב קוק לא יוותר על שום דבר באופן מהותי, אבל דומני שדווקא במישור הפרקטי הדברים יראו אחרת.

בהערכה,

רונן.

תוכן התשובה:

שלום וברכה

תודה רבה על העיסוק בדברים אלה. הוא חשוב לי מאוד. אדגיש רק כי ברמה העקרונית (לצערי לא מספיק ברמה המעשית) הציונות הדתית רואה את שתי הרגליים קשורות מאוד לריבונו של עולם, שהלוא הוא גם נותן התורה אך גם בורא העולם. על כן, ברמה העקרונית, קריאתה את הספרים הרגילים היא חלק מעניין זה.
כל בחירה שאדם בוחר כוללת בתוכה שני דברים. הדבר הראשון הוא מה שהוא בחר לעשותו. הדבר השני הוא שפע האפשרויות האין-סופיות שהוא בחר שלא לעשותו. ממילא ניתן להציג כל בחירה על שני צדדיה: הצד האחד הוא מה שהבחירה בחרה לעשותו, והצד השני הוא הויתור על הדרכים האחרות שהיו אפשריות. בשעה שאני כותב לך דברים אלה אני בוחר לעשות זאת, ובלי משים אני גם בוחר שלא לעשות אין ספור דברים אחרים שהייתי יכול לעשות בדקות אלה.
על כן, יהיה נכון להציג כל דרך רוחנית, מכל סוג ומכל עניין, גם כבחירה חיובית במה שבחרת לעשות,וגם כויתור על כל הדברים האחרים. אינך יכול להציג את אחת הדרכים כויתור טאקטי בלבד, כיוון שגם מה שנראה טאקטי – יש בו הרבה מן העיקרון. יש כמובן ניהול טאקטי של וויתורים, אולם לא זה הוא העיקרי.
לקראת סוף דבריך לא הבנתי כל כך את הטיעון שלך. אם אתה טוען שגם בית המדרש של הרב קוק עשה ויתורים, אלא שהם היו במישור הטאקטי בלבד, אני מניח שלא יהיה איש שיחלוק על כך. טענתי היא רק שבמהות הבחירה של בית המדרש של הרב קוק בדרכו המיוחדת והעליונה, שקשה למצוא כמוה ושיש לה השפעה אדירה על תפישת עולמי, נעוץ ויתור לא רק טאקטי, וזאת לאור הדברים שכתבתי לעיל.

אני חש שלא עניתי עד הסוף לתפישתך, כנראה בשל העובדה שלא הבנתי אותה עד תום. אשמח אם תשוב לדון בעניין.


כל טוב ושוב תדוה

התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול
כא באדר התשעב
,
15 במרץ, 2012
לקריאה נוספת
16.03.2012

1. המשך (רונן)

לרב שלום, ותודה על ההתייחסות המהירה.
אני מסכים לחלוטין עם התפיסה של העולם הנברא כקשור בשורשו לקב"ה, ואני חושב שזה היסוד הבסיסי שהכול תלוי עליו, רק שלמיטב הבנתי זוהי תפיסתו של הרב קוק (כמו שכותב בערפילי טוהר על "אחד בורא מצווה" שהוא השורש שכל השאר רק פיתוחים שלו...) ולא של הציונות הדתית!
ממה שהבנתי (מהניתוח שלך באותו מאמר) הציונות הדתית תופסת את הדרך ארץ כמנותקת מ"הקודש" (ע"פ הבנתה את הקודש)

אני מקבל את ההארה על זה שכל דבר הוא גם וויתור, והאבחנה שלי לא הייתה מדויקת דיה. אבל אני עדיין חושב שקיים הבדל. הציונות הדתית רואה את הקריאה של אותה הספרות באותה צורה שהיא אוכלת וישנה, כדברים שהם בבחינת "מה לעשות, אנחנו אנושיים...” לעומת הרב קוק שיגיד - “אנחנו אנושיים בצלם אלוקים הבורא – ואלוקים נתן לנו את העניין הזה של אכילה!"
לכן אני תופס את קריאת הספרים של הציונות הדתית יותר כוויתור, ואת הקריאה של הרב קוק כפחות. כמובן שגם לרב קוק קריאת ספרים היא וויתור על לימוד תורה, אבל שניהם על אותה הסקלה, בניגוד לציונות הדתית שכאמור עומדת על שתי רגליים (רק שרגל אחת היא כי נבך אנחנו בני אדם, ורק אז זה לכתחילה מתוך המקום בו אנו עומדים...)
מה שרצתי לטעון הוא שבסופו של דבר הספרייה של בית מדרשו של הרב קוק לא תהיה יותר מצומצמת ואלטיסטית מהספרייה של הציונות הדתית. אמנם הערך היחיד הוא הקודש, אך ה"פנאטיות" חסרת הפשרות לקודש ולאידאל לא בהכרח תקדם אותו. אני לא חושב שתפיסתו הסובלנית של ב"ה סותרת את זה שיש ערך אחד עליון שהכול נבחן כלפיו.
בהערכה,
רונן.
תגובת הרב
א. אין מחלוקת בין התפיסות הרוחניות השונות בדבר העובדה שהעולם הזה קשור בשורשו לקב"ה. זוהי אמונתו של כל יהודי, ומצוות השבת (לדוגמה) מבטאת את זה בצורה החזקה ביותר.
ב. הציונות הדתית אינה תופסת את דרך הארץ כמנותקת מהקודש. להפך, היא תופסת אותה כמחוברת לקודש. אולם היא לא יונקת מהקודש, אלא אלו שני גילויים של הקב"ה.
ג. הציונות הדתית אינה מתייחסת לספרות ולאומנות רק בהיבט של "מה לעשות – אנחנו אנושיים". זה רק אחד הממדים. אולם בגדלותה היא טוענת הרבה יותר מזה – היא טוענת כי מי שלא עוסק בתחומים אלה משאיר חלקים בעולמו הנפשי לא מפותחים, ועל כן גם אינו מממש את מהות חייו, ולעתים אף תלמוד התורה שלו יותר אפור. ויש עוד קומות. על כן, שתי התנועות הרוחניות מוותרות על ההיבטים המיוחדים הנמצאים בתנועה האחרת.
ד. האם הספריות תהיינה שונות ? בדוק בעצמך, אלו ספרים נמצאים כאן ואלו כאן.

כל טוב

דווח על תגובה לא ראויה
18.03.2012

2. הציונות הדתית (שואל כדי להבין)

אודה כי לא קראתי את המאמר המדובר, אך כפי שהדברים מצוטטים כאן, הראי"ה קוק מוצג לא כחלק או כגוון של הציונות הדתית [הכוללת בתוכה גוונים שונים ואפילו שונים מאד ]אלא כהוגה העומד מחוצה לה. האם הבנתי נכון?
תגובת הרב
אולם הציונות הדתית אימצה חלק משמעותי מאוד ממשנתו. איני יודע מה היה קורה לה אילולי עשתה זאת

דווח על תגובה לא ראויה
22.03.2012

3. בקשר לתשובה ל2 ()

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בחירות ביום שני? צילום: פלאש 90, הדס פרוש

רשמית: הבחירות ביום שני, ה-2.3

קרא עוד