משיכה בין בנים לבנים בגיל ההתבגרות - איך אני מתמודד עם זה?

שלום,

אני לומד בישיבת תיכונית במרכז, וכבר הרבה זמן אני מרגיש שאני אולי נמשך לבנים. יש תקופות שאני רואה את זה יותר ויש שפחות. כל פעם שיש חבר בלי חולצה אז אני מתרגש מבפנים, וכשנמצאים בחוף מעורב אני בדרך כלל מסתכל על הבנים והבנות לא מעניינות אותי אפילו קצת.

הבעיה העיקרית היא שאין לי עם מי לדבר על זה. מעולם לא סיפרתי את זה לאיש, ואני חושש מאוד מהתגובה שתהיה לו ולסביבתו. נמאס לי כבר לשמור את זה בפנים אז רציתי לשאול מה לעשות כי אני באמת חסר אונים. תודה רבה!!

תוכן התשובה:

שלום לך.

בעניין הנטייה המינית: גם בנושא הזה המדע עדיין מנסה להשלים הרבה פערים. מה שכן ידוע הוא שרוב האנשים אינם הטרוסקסואלים באופן מוחלט או נמשכים לבני מינם באופן מוחלט. יש איזה טווח. אז בהחלט יכול להיות אדם שנמשך בערך 20% לנשים ו 80% לגברים, או להיפך. כמו כן, ידוע שיש משקל לא קטן לסביבה החברתית בזמן נתון, ולהשפעה שלו על התחושה של המשיכה. למשל בנות שלומדות שנים ארוכות בבי"ס נפרד, וכמעט שלא פוגשות בנים בתקופה הזאת, יש סיכוי סביר יותר שחלק מהן יפתחו רגשות ומשיכה לבנות שסביבן. ולכן זה מאוד נורמלי וטבעי.

לכן קורה לא מעט שכאשר מישהו כמוך נמצא בסביבה שיש בה הרבה בנים ומעט בנות, ויש חברות וקירבה ואכפתיות, יכולה להיווצר גם משיכה. יכול להיות שזה ישתנה כשתהיה בסביבה אחרת בהמשך, ויכול להיות שלא. אתה בהחלט יכול להיות פתוח לשתי האפשרויות.

עכשיו לשאלה לא פחות חשובה שאתה שואל: עם מי אפשר לדבר על זה? איך לא שומרים בבטן? זו שאלה מאוד טובה. כשמשהו כזה הוא חלק מאוד פנימי בתוכנו, קשה לנו להסתיר אותו. יחד עם זאת, החשש שלך מתגובה לא סובלנית של הסביבה, וגם מכל מיני סטיגמות ושיפוטיות – הוא חשש מוצדק. יכול להיות שחבל שהחברה הדתית נוטה להיות קצת פחות סובלנית, אבל כרגע זה המצב. לכן אני חושב שאתה פועל נכון כשאתה לא יוצא בהכרזות על סוגיה רגישה, שעשויה גם להשתנות בהמשך.

לא ציינת בדיוק בין כמה אתה, אבל עם השנים חשוב לנו יותר ויותר לברר לעצמנו צדדים שונים שקשורים באישיות הבוגרת שאנחנו מעצבים, ובתוכם גם הצדדים שבנו שקשורים למיניות. אז אולי נער דתי בגיל 15, פחות דחוף לו הבירור כיוון שהוא לא מתכוון לממש את עצמו עדיין מבחינה מינית. אבל בגיל 17 או 18, זה יכול להיות יותר משמעותי. ובכל מקרה, זה מאוד תלוי בכל אחד.

אני חושב שהגורם הכי מתאים לברר איתו נושאים כמו נטייה מינית ומיניות בכלל – הוא פסיכולוג מוסמך. לא בגלל שמיניות היא "בעיה", אלא להיפך: כיוון שזו סוגיה יסודית בזהות שלנו, וטוב לברר אותה לא מול רב ולא מול הורה ולא מול חבר – אלא מול אדם שלמד הרבה שנים ויש לו ידע וניסיון איך לעזור לאחרים לברר דברים מהסוג הזה. כמו שרופא אף אוזן גרון מומחה בטיפול ב... נו, אף, אוזן וגרון – כך פסיכולוג מומחה בכל מה שקשור לנפש שלנו, וזה כולל גם את המיניות.

איך מגיעים בכלל לדבר עם פסיכולוג? עבור מי שעדיין לא הגיע לגיל 18 יש שתי אפשרויות:

1. להיעזר בהורים. אתה לא חייב לספר להם בדיוק למה אתה רוצה להתייעץ. אפשר בהחלט לספק הסבר כללי על קושי בתחום מסוים (לחץ בלימודים, ביטחון עצמי, וכו'), ולהסביר שאתה מבקש לפחות פגישת ייעוץ אחת עם פסיכולוג מוסמך – לא "מטפל רגשי", לא מאמן אישי, ולא פינת ליטוף. פסיכולוג. יש לא מעט כאלה בארצנו, ולא קשה להגיע אליהם. הכי קל דרך קופת החולים שלך, או אם ההורים רוצים לברר עם מכרים לגבי מישהו יותר ספציפי – גם אפשר.

2. אם קצת קשה לך לגשת להורים עם העניין, אתה יכול להיעזר ביועץ או היועצת בישיבה. חלק מרכזי בתפקיד שלהם הוא לעזור לכוון תלמידים לייעוץ אישי מתאים. הם גם יכולים להסביר את זה להורים – שוב, בלי להיכנס לפרטים אם זה לא נוח לך.

עוד בעניין הצורך לספר: להרבה אנשים יש איזה קרוב או קרובת משפחה שהם מאוד סומכים עליו, ויכולים להיות איתו יותר פתוחים מאשר ההורים או האחים. אם יש לך אחד כזה, אולי דווקא מולו יהיה לך קל יותר לספר קצת על התחושות. עוד אפשרות שיכולה להקל עליך היא לכתוב. לכתוב סוג של יומן, לפרט בו את החוויות שלך, את הרגשות ואת כל מה שעובר עליך. זה לא מושלם אבל זה יכול לעזור.

לפני סיום, עוד הערה: אני לא מציע "להילחם" בתחושות הללו, אבל אתה גם לא חייב להגדיר את עצמך כבעל נטייה כזאת או אחרת. במיוחד בגיל ההתבגרות – המשיכה יכולה להיות מגוונת ומשתנה. זה נכון לגבי משיכה מינית וגם לגבי דברים אחרים. גיל ההתבגרות היא תקופה מסעירה ומרגשת של חשיפה גם לעולם שמחוצה לנו וגם לעולם הפנימי שלנו, וכמובן הקשר ביניהם. המסע המטלטל הזה נמשך לא מעט שנים, ובמהלכן יש לנו אפשרות לחשוב, להתנסות, לברר ולחתור לכיוונים שונים. לאט לאט אנחנו מקבלים תמונה פחות או יותר יציבה של הזהות שלנו, הרצונות שלנו, והכיוונים שלנו לעתיד. ולכן טוב לזכור שמה שמאפיין אותנו היום – לא בהכרח יאפיין אותנו מחר, או לפחות לא בהכרח באותה המידה.

שמח מאוד שכתבת אלינו, ואתה מאוד מוזמן לכתוב שוב, לספר איך הולך, ולשתף אותנו.

בהצלחה רבה,

אוהד

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים,
יא באב התשפ
,
01 באוגוסט, 2020
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נתניהו צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

סקר חדש קובע: אם יהיו בחירות - נתניהו אשם

קרא עוד