שאל את הרב

מעמד האישה בראי היהדות

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 02/09/15 00:15 יח באלול התשעה

שאלה

שלום רב!

בספר דברים פרק כב פס' טז נאמר "וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ". רש"י במקום אומר: "אמר אבי הנערה - מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש" וגם המדרש תנאים שם אומר "מגיד שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש" ואותו רעיון אומר גם התורה תמימה שם. פרשנויות אלו מעלות תמיהה מדוע זו בעיה שאישה תדבר בפני איש? הרי אין כאן שום דבר פרובוקטיבי אז למה לאסור את זה? האם התורה סוברת שיש במעשה כזה חוסר צניעות? אם לא, מדוע מקורות רבים אומרים שזה אסור? ואם כן, מדוע זה נחשב לא צנוע?

בהמשך הפרשה, בדברים פרק כב פסוק כג "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ". רש"י במקום אומר "ומצאה איש בעיר - לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב הא אילו ישבה בביתה לא אירע לה". אמירה זו עושה רושם כאילו התורה מטילה אשמה על הנערה שהיא לא ישבה בביתה! קודם כל, מדוע יש בעיה בכך שנערה תצא מביתה? וחוץ מזה, האם בגלל שהיא יצאה מביתה ניתן לומר שהיא הזמינה את האיש לשכב עימה? וגם התורה תמימה אומר שם "אלו לא יצאה בעיר לא היה מסתקף לה" - על פי עיקרון זה, אולי נגיד שאם אדם לא היה יוצא מביתו, הוא לא היה רואה מראות לא צנועים שלפעמים עוברים לצידו ברחובות? למה זה ברור לתורה שלגברים מותר לצאת לרחובות ולנשים לא?

מעבר לכך, הרמב"ם אומר בהלכות אישות פרק יג הלכה יא "גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב תהלים מ"ה כל כבודה בת מלך פנימה." - איך אפשר להסכים עם דברים כאלו? יש לבעל למנוע מאישתו ולא יניחנה?! מי הוא שיגיד לה מה לעשות? היא לא בן אדם? אין לה זכות לבחור לבד מה לעשות? ברור שבין בני זוג דרושים תיאום ושיתוף פעולה, אבל כאן עושה רושם שהרמבם רוצה שהבעל לא יהיה רק בעלה של האישה, אלא גם הבעלים שלה.

גם המהר"ל בהקדמה לספרו "דרך חיים" כותב "כאשר נבראת האשה נברא השטן עמה... והטעם הוא כי האשה היא נמשלת לחומר אשר בחומר דבק ההעדר והמיתה, שהוא השטן." למה אישה נמשלה לחומר, ומדוע בסופו של דבר אישה מתקשרת לשטן? איך אפשר לומר דברים כאלה?

נוסף על כך, בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ג

תשובה


שלום וברכה

משימת הקודש של תלמוד תורה בהקשרים של הנושאים שאת מעלה היא לעסוק בבירור המתמיד מה מבין הנושאים האלה הוא בבחינת "דיבר הכתוב בהווה", והתורה מתגלית לאור החברה בזמנה הנתון, ומה מבין האמור בתורה הוא בבחינת פרשנות התורה שניתנה למשה מסיני, והיא מחייבת בנצחיותה, אף שאפשר שהדברים יהיו זרים לנו ומוזרים לנו.
חלק גדול מהדיונים התורניים הוא בדיוק בנושא זה, כגון הסערה האחרונה, בדבר כשירות אישה להיות מנכלי"ת בתי הדין ונושאת בתפקידים ציבוריים מגוונים אחרים וכדו'.
נראה לי שיהיה נכון יותר לשקף את עולמה של תורה לאור לאור משימה זו צריך ולבחון עניין אחר עניין, לאור השאלה אילו מקורות בחז"ל ובראשונים מוצפים כיום על ידי הפוסקים ואיזה מקורות פחות מוצפים. אינני מכיר כיום מגבלה שפוסקי הלכה מטילים בדבר דיבור של איש לפני אישה דווקא; בדיון האם מוטלת אחריות על אישה שנאנסה - לא נראה לי כלל שהתורה שבעל פה מטילה עליה אחריות כלשהי, ובכל מקרה - אינני מוצא שום מקום להטיל על נאנסת את האשמה לכך שהיא נאנסה, גם אם לא נהגה בצניעות הראויה, וכאמור - איני מכיר שום פסק הלכה המקל בתחום האונס בשל כך, כך שאין מדובר באפולוגטיקה (המאוד שנואה עלי) אלא בשיקוף של העמדה ההלכתית, ורש"י קורא לו "גנב". אני רואה בדברי חז"ל הצעה לנשים להיזהר מלעשות דברים שיסכנו אותן. אולם גם אם נניח שחז"ל מטילים את האחריות למניעת מעשי אונס גם על הנאנסת - אין לי כלים לקרוא את משמעות דבריהם בלי להבין עד תום מה הייתה האווירה החברתית דאז, ומה הייתה המשמעות של יציאה לרשות הרבים של אישה. בכל מקרה, בעולמי הדתי אין מקום להמעיט בחומרת עבירתו של האנס.
הדברים נכונים גם לגבי דברי הרמב"ם: הרי אתה עצמך יודע שאין פוסק אחד בעולם שפוסק היום כדברי הרמב"ם. מדוע אפוא להיות מוטרד מהם, ולראות בהם משהו שצריך להעסיק את עולמך ? גם דברי המאירי משקפים עולם שנשים אכן היו בורות: בעולם ללא טיטולים וללא מכונת כביסה, ללא משכרות כשכיר וללא מים בברזים, ללא גז בישול וללא כלים חד פעמיים, ללא תכנון משפחה וללא ביטוח חיים - איזה ציפיות אכן היו מאישה, ומה היה מעמדה בסופו של דבר ? ולמה נכון לעסוק בשאלת מעמד האישה דרך דברים אלה, שכאמור - אין אנו מכחישים שנכתבו על ידי הראשונים, אין אנו מתייחסים אליהם באפולוגטיקה, או בכל דרך אחרת, אלא יודעים להציף מקורות אחרים בעולמה של תורה שבכתב ושבעל פה, ולבנות את עולמנו לאורם ?
נראה אפוא שהכיוון שהר"מ שלך הולך בו הוא כיוון נכון, ויש לו גוונים שונים. התורה אכן אומרת שיש הבדל בין המינים (פרק ב של ספר בראשית), והתורה אכן אומרת שיש שוויון בין המינים (פרק א של ספר בראשית). במקום בו יש הבדלים - יש העוסקים בשאלת הדירוג (מי חשוב יותר ומי פחות), ואילו אתה יכול ללכת בדרך אחרת, ולא להיכנס לעולם הדיון מי חשוב יותר ומי פחות, אלא מה מהותי בהבדלים שבין איש ואישה ומה תוצאה של מציאות חברתית מסוימת, ולדבוק בראשונים, ולשנות את האחרונים. על חלק מזה כתבתי בספרי "בצלמו".
אינני מבין כל כך כיצד הגעת למסקנה שאנו מבקשים לחזור למצב הקודם. אנחנו חיים בעולם שלנו, שיש בו דברים טובים מאוד שהתקדמנו בהם, ודברים גרועים מאוד שהדרדרנו אליהם (ראה לדוגמה את עולם הפרסום ויחסו לנשים), ואנחנו שואפים לברר את תורת האמת, ולשאול מה נכון לעשות בעת הזו, ומה נכון שלא לעשות, ואף להיות אלטרנטיבה לדברים הנעשים ביום בעולם. זה עיקר עיסוקנו, ואנחנו מצד אחד מוארים מהדורות שקדמו לנו, ומצד שני לא קפואים אלא הולכים בהלכה.

ולקראת סוף דבריך אתה עוסק אכן בשאלות המהותיות ביותר. הניסיון להבין את הקשר בין עובדת היות אדם אישה, ובין פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן, אי צרוף למניין, ומעמד אחר בבית הכנסת. אלה שאלות כבדות משקל, שאני מציע לך להתרכז בהן.

זו התחנה הראשונה בדרך.

כל טוב ויישר כוח

כתבות נוספות