שאל את הרב

מחשבה על חטא - הרהורי עבירה (ביעור חמץ)

חברים מקשיבים 01/04/08 20:48 כה באדר ב'

שאלה

בס"ד

שלום רב!

רציתי לשאול האם יש משמעות חזקה למחשבה על חטא? זה נחשב כחטא? איסור?

אסור לחשוב על חטא?

מה המשמעות של זה, והאם זה כל כך נורא, ואפילו מעצם המעשה, או פחות ממנו?

תודה רבה!

תשובה


שלום וברכה!

בפרשת שלח אנו מצווים: " וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי ... וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וגו´ (במדבר טו, לט) ". הגמרא בברכות מבארת את הפסוק: " אחרי עיניכם - זה הרהור עבירה. שנאמר: ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. (יב, ב) " הציווי ולא תתורו מתייחס להרהורי עבירה, על כך אומרת הגמרא ביומא: "הרהורי עבירה קשו מעבירה... (כט.)" אנו למדים שהרהורי עבירה קשים מהעבירה עצמה!

[כוונת הדברים]

רש"י פירש: " הרהורי עבירה - תאות נשים, קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה " כלומר, הרהורי עבירה מיוחסים דווקא לאדם החושב על נושאים שקרובים לאישות-בעילה. להבנה זו, הגמרא טוענת שקשה יותר להימנע מהרהורים על דברים אלו, מאשר להימנע בפועל מביאה אסורה, שכן הרבה יותר קשה להימנע ממחשבות אסורות מאשר לא לבא לידי איסור בפועל. דהיינו, הקושי המדובר הוא ברמה הביצועית – קשה יותר להימנע מהמחשבה מאשר לבצע את העבירה!

בדומה לדברי רש"י, כותב הרמב"ם ומרחיב את הסוגיה: "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו´. (הלכות תשובה ז, ג) " כשאדם מכניס לראשו מחשבות אסורות, קשה מאוד לנקות את הראש מזוהמה זו. את הקושי שיש בחזרה בתשובה מהרהורים אסורים, מסביר הרמב"ם "... דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא ... המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. (הלכות תשובה פרק ד)"

החומרה הגדולה בהרהורי עבירה, נובעת משני סיבות –

א. קשה יותר לשלוט על המחשבות, אין צורך במעשה ממש.
ב. האדם מדמה לעצמו שהוא כלל לא חטא, מתוך כך אין הוא חוזר בתשובה.

[היקף הנזק]

בכדי להבין בצורה ברורה יותר את ההשלכות הקיימות בהרהורים אסורים, נעיין מורה נבוכים, כותב הרמב"ם: "הרהורי עבירה קשין מעבירה ... והוא שהאדם כשימרה אמנם ימרה מצד המקרים הנמשכים אחר החמר שלו כמו שבארתי, שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיותו. אבל המחשבה היא מסגולות האדם הנמשכים אחר צורתו, וכשיחשוב במרי ובעברה ימרה בנכבד שבשני חלקיו... (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק ח)", כאשר אדם מהרהר על דברים אסורים, חוטא האדם בליבו. השכל הוא מרכז נפשו של האדם, ובה הוא פוגע. דהיינו, אדם שטימא את גופו – ידיו, רגליו וכו´, טימא ´רק´ את החיצוניות שלו. אולם מי שחוטא במחשבתו-בלבו, הינו פוגע במהות העצמית שלו. הרמב"ם מבין שכוונת דברי הגמרא, שההרהורים באמת קשים יותר ממעשה העבירה, משום שהם פוגעים באדם קשה יותר. אין מדובר כאן מבחינה הלכתית, שכן אין אדם נענש אלא רק על מעשה. אולם אדם שכל הוויתו שקועה בחומריות ובטומאה, לא ירחק הזמן עד שיחטא – במצבו יהיה לו מאוד קשה לחזור בתשובה וכלשון הרמב"ם: "אין חזקתו לשוב מהן". אין הדברים אומרים שאין אפשרות חס ושלום לחזור בתשובה, אלא שהמודעות לסכנה חשובה ביותר, כשהאדם יודע שמעשיו לא בסדר ועליו לתקן את דרכיו – חצי הדרך עשה!

[מעט אור דוחה הרבה חושך]

רבי שמעון בר יוחאי, נתן עצה לאדם הרוצה לשמור נפשו מדברים אלו: "אמר ר´ שמעון בן יוחאי כל הנותן דברי תורה על לבו מעבירין ממנו הרהורי עבירה הרהורי חרב הרהורי מלכות הרהורי שטות הרהורי יצר הרע הרהורי זנות הרהורי אשה רעה הרהורי עבודה זרה הרהורי עול בשר ודם הרהורי דברים בטלים... (אליהו זוטא פרשה טז)" – מלא את ליבך בקדושה.

את החושך, אי אפשר לגרש באמצעות נשק. אולם, כשאר ידליק האדם ניצוץ אור קטן - מיד תגורש האפלה. המשל הוא כנגד מלחמת האור והחשך אשר מתרחשת בנפשו של האדם - מלחמת היצרים. אמרו חכמים: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. (ברכות ה, א) ", ופירש רש"י: "ירגיז יצר טוב - שיעשה מלחמה עם יצר הרע". כלומר, אין הכוונה במלחמה באמצעות כלי חרב, אלא כמו שאמרו רבותינו: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא - נימוח, אם ברזל הוא - מתפוצץ. (סוכה נב, ב)" על ידי תורה, ננצח במלחמה. אם מעט אור דוחה הרבה חושך, כל שכן הרבה אור. ומה אור גדול יותר מן התורה , שנאמר:" כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. (משלי פרק ו , כג)"

[ביעור חמץ]

המשנה בפסחים אומרת: "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר... (פרק א, א)" מסופר במסכת ברכות על תחינות שאמרו חכמים בסיום התפילה: " ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם. (יז, א)" מפרש רשי: " שאור שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו, המחמיצנו." בכל יום, ובמיוחד בזמן זה - לפני פסח, עלינו להזדרז ולערוך ´בדיקת חמץ´ בתוכנו, ולומר: כל חמץ ושאור שיש ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו ושאיני יודע בו יבטל ויהא הפקר כעפר הארץ.

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר