למה ללמוד תנ"ך?

שלום רב,
שאלת החניכה היא שאלה מעניינת, אני מניח שהחניכה מאמינה בכך, שהתנ"ך ניתן בנבואה על ידי הנביאים, והכתובים נכתבו ברוח הקודש, והכל מאת השם.
אלא, שהיא שואלת למה אנחנו צריכים את כל הסיפורים האלו? מספיק לראות מה צריך לקיים, וזהו?

אני חושב שניתן לקחת דוגמאות מכמה מערכות יחסים, או בין איש לאשתו, או בין בנים להוריהם ועוד.
ניקח לדוגמא את מערכת היחסים בין בעל לאשה, בעל שמסתכל בהלכות הכתובות (בכתובה או בשולחן ערוך), מה האשה חייבת לו ומה הוא חייב לה, ומקיים את כל מה שצריך בדיוק, לא מחסיר פרט מכל מה שכתוב ברמב"ם וגם בשו"ע, או בין בנים להורים, בן שמקיים בדיוק מה שכתוב בשולחן ערוך שהוא צריך לקיים, אך לא מעבר לזה, אם נשאל מישהו איך היחס ביניהם, הוא יענה ´יחס קר ומנוכר´.
ועל זה יש סיפור בירושלמי שאדם נתן לאביו אוכל טוב, ויחס רע, ונוחל גיהנום, מצד שני אדם שנתן לאביו לעבוד קשה, אבל יחס טוב נוחל גן עדן.
דוגמא טובה נוספת הוא הסכמי שלום, מדינת ישראל היתה בטוחה שכאשר היא חתמה על הסכם אינטרסים משותפים הנקרא ´הסכם שלום´ ביננו לבין המצרים, המצרים יתחילו לסמפט אותנו, ולהיות חברים שלנו, ולפתח יחסים חמים ביננו לבינהם מעבר למה שנחתם, ולא היא, אף שהישראלים הלכו מעל ומעבר למה שכתוב, ושאפו ליחסים חמים, המצרים שמרו על השלום בצורה מאוד חזקה, וכל מה שנחתם קויים, אבל לא מעבר לזה, איך זה נקרא? שלום קר... שלום בלי יחסי קירבה, רק עם אוסף של פקודות שכל צד מקיים.

השאלה הגדולה היא: האם אנחנו רוצים שכך יראה גם הקשר ביננו לבין הקב"ה? האם אנחנו רוצים שהקשר יתבסס רק על אוסף של חובות וצווים, שאנחנו צריכים לקיים, וכך יתבסס הקשר ביננו לבין הקב"ה, מעין שלום קר שכזה?
וודאי שהתשובה היא לא.
איננו רוצים להשאר ברמה של שלום קר ביננו לבין הקב"ה. התורה עצמה כותבת בתוכחה שיש עונש על "לא עבדת את ה´ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", כלומר, חלק מהעבודה היא לא רק העבודה עצמה, אלא גם התחושה והקשר ביננו לבין ה´.
התנ"ך עם כל סיפוריו, נועד להבהיר לנו איך חיים אנשים כפרטים מול הקב"ה, ואיך חי עם במדינתו בצורה אידיאלית, או איך לא חי עם במדינתו בצורה אידיאלית.
אגב, בוני המדינה, קיבלו הרבה השראה מהתנ"ך גם הרצל, וגם דוד בן גוריון, כולם ראו במצוות ובצד המעשי משהו יותר מיושן, אך בבניית המדינה הם ביססו על התנ"ך, וראו את עצמם ממשיכי התנ"ך, והיהודים הישנים, וכך הקימו את המדינה שהיא המשך הקשר החי ביננו לבין השם.

בקיצור: המצוות שבתורה הם הצד המעשי של התורה, אבל סיפורי התנ"ך הם הקשר החי ביננו לבין הקב"ה. כמו שלא ניתן לוותר על המצוות המעשיות, וודאי שלא ניתן לוותר על הקשר החי שביננו לבין השם.

בהצלחה
עקיבא
akiva.ka@gmail.com