שאל את הרב

למה אסור זרע לבטלה?

הרב ארז משה דורון 02/12/07 02:18 כב בכסלו התשסח

שאלה

שלום הרב.

רציתי לדעת עם שז"ל זה חטא בגלל הולדים שמתים ?

או בגלל שזה גורם לאדם להתחבר לעצמו ולאהוב רק את עצמו וזה הורס את הזוגיות ? ואם אין זוגיות?

האם שז"ל אסור רק עם זה למניעת הריון האישה במזיד (כמו בסיפור אנון)?

כתוב בצורה ישירה בתנ"ך חד משמעית שאסור שז"ל ?

מצטער על כל השאלות אני פשוט רוצה ללמוד על העניין- זה משכיח ממני זדון ויצר רע .

אתה עושה מצווה שאתה עוזר לאנשים בשאלותיהם

תודה רבה לך .

תשובה



לפני שננסה להסביר את חומרת המעשה של הוצאת זרע לבטלה ואת הדרכים שיש לנו לתקן עוון זה, מן הראוי ללמוד בקצרה מה כותבת על כך התורה.

המושג אוננות נגזר כפי הנראה ממה שמסופר בתורה על אונן בכור יהודה, שאף על פי שהיה נשוי, לא רצה לקיים יחסים עם אשתו, כדי שלא תתעבר. וכך מספרת התורה בעניין זה: (בראשית ל"ח פסוקים ט' י'): "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו (לאחר שייבם אותה ולקחה לו לאישה, כפי שהתורה מצווה על אח שאחיו הנשוי מת בלא בנים) ושיחת ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו".

הקדוש ברוך הוא התייחס בחומרה רבה למעשה השחתת הזרע והמית את אונן. מכאן לומדים חז"ל (מסכת נידה דף י"ג): "אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה – חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי (מבארים מדוע הוא מתחייב מיתה, משום שבמעשהו) כאילו שופך דמים (רוצח)".

גם ההלכה מתייחסת למעשה הזה בחומרה רבה וכותבת (שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"ג סעיף א'-ג'): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה חמור מכל עברות שבתורה. אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש. אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת (שיגרום לעצמו במתכוון קישוי לאותו איבר) או יביא עצמו לידי הרהור (שמסתכל בנשים או מהרהר ביופיין על מנת ליהנות מכך) אלא אם יבוא לו הרהור יסיע ליבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן".

ננסה לקרב את העניין לדעתנו. לכאורה, מה כל כך נורא בזה? הרי האדם אינו פוגע באיש במעשה זה?

האמת היא שהוא פוגע מאד. קודם כל – בעצמו.
כשאדם אוכל אוכל לא מזין המכיל רעלים, הוא איננו מרגיש בכך מיד בפעם הראשונה. אם האוכל מגרה וטעים זה בדרך כלל גם לא איכפת לו. רק במשך הזמן מתחילות לאט לאט להופיע תופעות של בריאות לקויה. חולשה ועייפות, בעיות עור, עצבנות, ולבסוף גם מחלות מאד מאד לא נעימות. "החכם עיניו בראשו" אומר שלמה המלך. למה לך לחכות לקריסת המערכות? לא עדיף שתאכל אוכל בריא ומזין (שיכול בהחלט להיות גם טעים וערב לחיך). למה לך לחכות למכה שתפיל אותך ארצה ורק אז תתפקח?

בדיוק באותו אופן פועלות העברות על הנפש, ובפרט עברות שקשורות לפגם הברית – הסתכלות וחמדת נשים, השחתת זרע לבטלה וכל מה שקשור לזה. הרמב"ם כותב: "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו: "אל תיתן לנשים חילך" (רמב"ם יד החזקה דעות פרק ד' סעיף י"ט)

לאט לאט "מכרסמת" העברה את נפש האדם. הוא מאבד חיות ושמחה, נהיה מבולבל ועצבני, עצוב ומתוסכל, ואיננו יודע אפילו מדוע.

האם שווה אותה הנאה רגעית את המחיר הכבד שאנו נדרשים לשלם עליה?

ייתכן שמרוב שאנו רגילים להיות עצובים ומבולבלים, מתוסכלים וריקנים, אנחנו כבר לא שמים לב שמשהו לא בסדר. נראה לנו ש"אלה הם החיים", אנחנו כבר לא מאמינים שאפשר לחיות באמת חיים שמחים, בהירים, צלולים, מלאים תוכן וחיות. ואנחנו לא מבינים שהסיבה לכך ש"חיינו אובדים" כלשון הרמב"ם היא ש"נתנו לנשים חילנו" וכוחנו.

שיהיה ברור – איש אינו מתכוון לזלזל בנשים או לבוז ליופין. יופיה של האישה הוא אחד הדברים הכי עדינים והכי פנימיים שיש לה. אבל אם אנחנו מתרגלים להסתכל עליה בתור חומר שנועד לספק את תאוותינו – באופן זה בעצמו אנחנו פוגעים באישה פגיעה מבזה ומעליבה. אישה איננה נתח בשר מגרה. ההתייחסות אליה ככזו משפילה את הצלם האלוקי שבאדם, ואם היא מציגה עצמה ככזו היא משפילה את עצמה. איזה סוג יחסים אדם יוכל לקיים עם אשתו, חברתו לעתיד ושותפה למסעו בחיים, אם הוא מתרגל לחשוב על נשים כעל חתיכת בשר? מה יקרה כאשר יעבור זמן מה ואשתו כבר לא תהיה כה יפה ומושכת? אם העיקר הוא הבשר ברור שהוא ישליך אותה הצידה ויחפש (במחשבה או במעשה) חתיכת בשר טריה ויפה יותר.

עוד נזק שנגרם לאדם על ידי פגם הברית – הוא חוסר המנוחה. הוא אינו מוצא מנוחה בשום מקום, וגם אם הוא נמצא בפועל במקום אחד הוא חש שאושרו מצפה לו תמיד במקום אחר. כמה מר. "כשאדם נע ונד אף על פי שמדמה שהוא צריך לכך לטובתו מכל מקום ודאי חטא ברציחה [דוגמת קין] ולאו דווקא רציחה ממש אלא דוגמתו כגון "הנחמים באילים" כדרשת חז"ל (נדה י"ג.). וכאשר אין חן מקומו עליו והוא כגר ונודד שם עדיין לא נתכפר הכל עד שיהיה חן מקום עליו. [כי כשאין חן מקומו עליו. אז עדיין הוא נע ונד במחשבה והוא סימן שתיקן המעשה אבל לא תיקן עדיין המחשבה]: מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק פרק ב')

חוסר המנוחה הזה מתגלגל ומשפיע גם על חיינו הרוחניים. אין חשק להתפלל, אין רצון ללמוד או לקיים מצוות. אם החמימות הלכה אל הטומאה, מה שנותר לקדושה זה רק קרירות וחוסר אכפתיות, והעובדות בשטח, כידוע, מדברות בעד עצמן.

הזרע – מגיע מן המוח. הוא הוא תמצית החיים. ממנו מיועדות להיווצר נשמות חדשות, בני אדם עם חיים שלמים שירדו לעולם ויפעלו בו. כל זרע מכיל את כל האדם, כל מה שיש בו, כל תכונותיו ומעלותיו, כל הטוב שיהיה בו אי פעם.

וכי ראוי הוא בשביל תאוות רגע להשליך חומר קדוש ואלוקי זה לאשפה כאילו היה מדובר בהטלת שתן???

מלבד הפגיעה בעצמו פוגע המשחית זרעו גם בכל העולמות והנשמות התלויות בו, כמובא בזוהר, ונותן כוח וחייל לכל שונאי ישראל בגוף ונפש – להצליח ולהרים ראש. פגם זה, כמבואר באריכות בספרים, הוא גם השורש לחורבן בית המקדש ולגלות וגירוש ישראל מארצם ומקומם!

כל האמור אין מטרתו לשבור את רוחו של האדם או לייאש אותו. ידיעת חומרת העוון מטרתה לתת לאדם כוח לעשות כל מה שביכולתו להימנע מלעשות מעשה שפל ובהמי זה מכאן והלאה. על מה שכבר נכשל בוודאי מועילה תשובה. וכך כותב בעניין זה רבי נחמן מברסלב: "על כל עברות שבעולם מועיל תשובה, ואפילו על העוון החמור שבתורה שהוא מי שהוציא זרע לבטלה במזיד, חס ושלום, או כל מיני פגם הברית החמורים, חס ושלום, על הכל מועיל התשובה. ואין כוונת הזוהר הקדוש כפשוטו (שכותב שעל זרע לבטלה אין תשובה). כי באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה כמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה" (שיחות הר"ן ע"א). ותשובה פירושה, כידוע, להכיר בחומרת החטא, לבקש סליחה בתפילה אל השם שחטאתי נגדו ולהשתדל שלא לשוב ולחטוא עוד בעניין זה.

עוד תיקונים למי שנכשל בעניין זה כותב רבי נחמן: לטבול במקווה טהרה (הטוב ביותר הוא מעיין מיים חיים, אך גם ים וכדומה מועיל לעניין זה), ובפרט אם זוכה לטבול באותו יום מה טוב.

עוד תיקון - לקרוא "תיקון הכללי".
"תיקון הכללי", הלא הם עשרה מזמורי תהילים שכשהם נאמרים בסדר שציין (מזמור ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ), - כוחם גדול לתיקון הנפש. עשרה מזמורי תהילים אלו "הם תיקון גמור ומועיל מאד מאד" (שיחות הר"ן קמ"א), "והתיקון הזה הוא תיקון חדש לגמרי, ולא ידע מזה שום ניברא מימות עולם" (רבי נתן בהקדמת "תיקון הכללי"). (ניתן להשיג "תיקון הכללי המפורש", הוא אוסף הפירושים לפסוקי "תיקון הכללי", המבוסס על ספרי רבי נחמן ותלמידו רבי נתן ב:"לב הדברים" 02-5667567)

כמה עצות להימנע להבא להיכשל בעוון זה:

1. להתרחק כמו מאש ויותר מאש מכל מקום ומצב שיזמין לאדם מראות שיעוררו בו זוהמת תאוות בשרים. לשמור את העיניים מכל מראה אסור. עדיף להיחשב טיפש וקיצוני ולא לשרוף את הנשמה והמוח. וקל וחומר להשתדל שלא להיחשף לאתרים מלוכלכים באינטרנט. פשוט להילחם על זה כמי שנלחם על חייו ויותר ויותר מזה.
2. לעסוק בתורה ביגיעה ובכוח עד שזוכים לחוש את הנועם והמתיקות שבה, כפי שכתב הרמב"ם: "יסיע ליבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן".
3. להשתדל להיות כמה שיותר עסוק, הן בתורה, הן במעשים טובים או בכל עיסוק אחר של היתר, כהמלצת חז"ל: "טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון".
4. כמה שפחות להיות לבד. לא להגיע למצב שבו החטא יהיה זמין וקל.
5. כמובן להתפלל ולבקש רחמים מבורא עולם להתנתק מהדמיון המטעה והממית הזה, שנוכל לחיות חיים טהורים ושמחים, שנוכל להקים בית קדוש ולהיות נאמנים לתורה ומצוותיה המתוקות והנעימות יותר מכל ארס המתיקות המזוהמת של הבלי העולם הזה.



כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר