המצוות

לפעמים אני מרגיש שהמצוות חונקות אותי. אני רוצה להתקרב לה', אבל אני לא מבין למה בשביל זה אני צריך מצוות שאני לא מרגיש קשור אליהן. למה המצוות לא יכולות לבא ממני?

תוכן התשובה:

שאלתך עוסקת באחת הסוגיות ההשקפתיות המרכזיות ביותר באמונתינו. אך לפני שנעסוק בה, עלינו להקדים ולומר- הקב"ה הביא לנו מצוות בכדי להטיב לנו, לרומם ולקדש אותנו. הוא הביא דווקא אותן ולא אחרות, מפני שרק הן תמלאנה את המטרה הזו. יכול להיות שיש משיכות רגעיות וצרכים נקודתיים, אך עלינו להתאזר באמונה וללמוד לקדשם, לתת להן את המקום הנכון בחיינו. לאחר שנפנים את הדברים הללו, נוכל לברר מדוע בכל זאת אנו מרגישים "חנוקים" ומה הבעיה בלהתקרב לקב"ה איך שנוח לנו.

הקדושה הטבעית מתפרנסת בכבוד
התורה אינה חיצונית לעולם, ההיפך הוא הנכון- חז"ל מודיעים לנו "הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם" (תנחומא, בראשית א'), דהיינו, העולם כולו, לכל חלקיו ורבדיו, נובע מתוך התורה. אנחנו רגילים לחשוב שהתורה אמורה ליצור עולם חדש, "דתי". חז"ל מורים בדיוק ההיפך- עולמינו נברא קדוש, אלא שקדושתו אינה יכולה להתגלות. לכן הקב"ה ברא אדם שדרכו יתגלה העולם בקדושתו, תתגלה התורה בכל יופיה והדרה. אם כן כאשר האדם מחובר לתורה, וממילא מקיים את חייו על פי הכוונתה- בחשיבה, בדיבור ובמעשה - הוא מגלה את הקדושה הטבעית שנמצאת בו ובעולם.
ישנה בימינו דרך פשוטה מאד להתעשר במהירות- לקבץ נדבות. ישנם אומנם כאלה שחייהם לא האירו להם פנים ובאמת צריכים לעסוק במלאכה זו. אך גם ישנם שהפכו את החיזור על הפתחים למקצוע משתלם במיוחד. בתימרון הנכון ובהכרת המקומות הנכונים אפשר בנקל להגיע למאות שקלים לערב "עבודה". כמו שיש קיבוץ נדבות כספי ישנו גם קיבוץ נדבות רוחני. זאת אומרת, שלו רצה הקב"ה להטיב לנו ללא כל מאמץ מצידינו - הוא היה עושה זאת. אלא, שהקב"ה לא רצה שנהיה אוכלי לחם חסד, הוא רצה ש"נתפרנס בכבוד", גם אם זה מקשה עלינו. לכן הוא כיסה את הקדושה הטבעית שאמורה להתגלות בנו בעטיפה חומרית - הגוף. על-כן האדם נקרא על שם האדמה, שכל כוחה טמון בתוכה ונדרשת עבודה בכדי להוציאו לפועל, כך האדם מצד חיצוניותו הוא נראה כחומרי וגשמי, אך מצד כוחותיו הרוחניים- כל התורה טבועה בו ובכדי להתגלות היא דורשת עבודה ועמל.

לא לאבד את עצמנו
איזה חלק באישיות צריך האדם לפתח בכדי לגלות את קדושתו? את כל חלקיו, את כל נטיותיו ואת כל כשרונותיו. אלא, ישנם חלקים, נטיות וכשרונות, שלולא היינו מתוודעים עליהם במעמד הר סיני - הם היו נעלמים מתודעתינו, או לפחות נשארים כמעין דמיון או חלום. לולא היתה התורה מתגלה לנו ומכוונת אותנו, אזי היינו מפתחים חלקים מאישיותינו על חשבון חלקים אחרים. זאת אומרת- היינו מאבדים את עצמנו, מתבלבלים. קדושתינו היתה מתגלה בצורה חלקית בלבד, ורק דרך החושים החומריים שלנו, שהרי לולא התורה רק אותם היינו מכירים. מכאן, מהנסיון להתקרב לשורש החיים שלנו, לנשמתינו, לצלם אלוקים שבנו, ללא הכוונת התורה - החלה להתפשט בעולם העבודה-זרה. הרמב"ם בתחילת הלכות עבודת-כוכבים מתאר את התהליך הזה: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה. וזו היתה טעותם: אמרו, הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם... ראויין הם לשבחם לפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון האל... כיוון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קורבנות ולשבחם... כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה... כיוון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו..." (הלכות עכו"ם פ"א הלכות א'-ב'). בכדי לרומם ולגלות את כל מה שטמון בתוכינו, ובמיוחד את כוחותינו העלומים, ולעשות זאת בצורה הבריאה, שנובעת מתוכינו באמת - יש לנו תורת-חיים.

איש של מצוות ואיש של תורה
אם באמת התורה כל-כל טבעית לנו- למה אנחנו מרגישים חנוקים? מפני שגם בקיום חיי התורה והמצוות שלנו, אנו עושים זאת בחלקיות. תורה ומצוות יש לקיים מתוך קדושה. כאשר אנחנו מנסים לבנות את חיינו, חיי הקודש והחול שלנו, והתשתית האמונית שלנו אינה איתנה- ישנה סכנת התמוטטות. אם אנו מעוניינים לחוש את נעם ה' בחיינו עלינו לבצר את תפיסתנו האמונית, את עולם החשיבה שלנו, את עולם ההתבוננות שלנו. כאן ניצב ההבדל בין שני סוגי אנשים: "איש של מצוות" ו"איש של תורה". "איש של מצוות" הוא האיש המקיים ומקפיד על קלה כבחמורה. משתדל בכל מאודו לעשות רצון קונהו. לא מפריע לו, לא מחניק לו- הוא מקיים מצוות ומרגיש עם זה טוב מאד. לעומתו "איש של תורה" הוא בעל דרישה גדולה הרבה יותר. הוא עובד, הולך לצבא וכמובן מקיים מצוות, וכל זה לא פחות מאף אחד אחר. אבל הוא רוצה להבין בשכל, להרגיש ברגש והכי חשוב להזדהות עם המצוות ולראות שיש בהן משהו מיוחד וייחודי. איש כזה לא מסתפק רק בלעשות מעשים, אלא עליו להעמיק, ללמוד. איש כזה כל תפיסתו המחשבתית והאמונית אחוזה בעולם התורה הרחב. כאשר הוא הולך לצבא, או כאשר היא הולכת לשירות-לאומי, הם לא הולכים כי "כולם הולכים", אלא הם הולכים כי הם מבינים ומזדהים עם מעשיהם, רואים את החשיבות האלוהית במצוותיהם. העולם כולו, למרות החסרונות המשתקפים בעדו, מקבל אצלם משמעות חדשה, פנימית.
אם אתה רוצה להתקרב לקב"ה אך המצוות המעשיות מעיקות עליך, זאת אומרת שאתה איש גדול, שאתה צריך להסיר מעל דש חולצתך את ה"איש של מצוות", ולהפוך ל"איש של תורה". נכון, הרף שמוצב כאן גבוה ודורש יגיעה רבה, אך זהו המתכון לעבודת ה' בשלימות, באהבה. ביחס לכל מה שנוגע לתשובה תאורתית- ידי מגעת. ביחס לעולמך, לאמת הנתבעת ממך, לחיי האמונה שלך- אתה אחראי. אם אתה באמת רוצה יש בידך לגלות עולם, שאינו בשמים ואף לא מעבר לים, אלא בפינו ובלבבינו לעשותו.

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים,
כה בניסן התשסא
,
18 באפריל, 2001
לקריאה נוספת
19.03.2007

1. מקסים ובסיסי כ (מדריכה)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מערכת הגנה אווירית. ארכיון צילום: הדס פרוש, פלאש 90

כיפת ברזל יירטה 4 רקטות ששוגרו מסוריה

קרא עוד