שאלה
שלום
מאוד מעניין אותי להבין מה ההבדל בין אמונה תפלה,מנהג יהודי מסורתי לבין סגולה?
השאלה מעניינת אותי משום שידוע כי אמונות תפלות אסורות ולא רצויות ביהדות אך עם זאת יש הרבה מאוד מנהגים במסורת היהודית(למשל של יהודי עדות המזרח) שנשמעים דומים מאוד בסגנונם לאמונות התפלות בכך שהמנהגים האלו תולים ישועה בחפץ/אקט/אמירה מסוימים(לירוק, להשפריץ מים, לצבוט, לשלב אצבעות וכו') וזה דומה מאוד לאמונות תפלות רבות של הגויים ונשאלת השאלה איפה האמונה והביטחון בה'? זה לא מביע אם כבר חוסר אמונה שתולים במעשים מסוימים או הימנעות ממעשים מסוימים כוחות השפעה על העתיד?
דוגמאות למנהגים כאלו: לירוק או לצבוט את הבטן אם אישה בהריון רואה אדם מכוער כדי שחלילה זה לא יעבור לילד, לאכול דגים או כרפס אם רוצים שלילד יהיו עיניים יפות, לא לדרוך על ציפורניים שמא חלילה תהיה הפלה, לא לקנות שום דבר עד הלידה כדי לא להביא מזל רע ועוד ועוד... למה להאמין שעשיית או אי עשיית דברים אלו שאין בהם בסיס של הגיון יעזרו לנו ולא לבטוח ולהאמין בה' שמשגיח עלינו?
רציתי לדעת כיצד עלינו התייחס למנהגים אלו? האם זה כתוב בהלכה? האם להתייחס רק למה שכתוב בשולחן ערוך?
כמו כן מה ההבדל בין אמונה תפלה, מנהג יהודי לבין סגולה?
אשמח לתשובתך
תודה!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
כל דבר שמוזכר בשו"ע או בספרי הפוסקים המפורסמים ונהגו בו כל ישראל הוא מנהג כשר, אבל כל מיני מנהגים (רובם מה שצטטת במכתב. כגןן: צביטות, כרפס, קניית דברים לפני לידה ועוד) לא הוזכרו במקורות קדמוניים. על כן אין צורך לקבל מנהגים שאין להם בסיס בש"ס, שו"ע או ספרי הלכה מפורסמים. אבל יש דברים שכתובים ויש להפקיד עליהם (כגון: צפרנים). אמנם לא כל דבר מובן בשכל אבל יש להשתדל להקפיד על כך.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ