סגור

ברכות השחר

בס"ד

שלום.אני גרה בראשון לציון,ולומדת באולפנה בעיר.אנחנו עומדות להתחיל ללמוד מסכת סוטה במסגרת יחידת הבגרות בתושב"ע.ולכן,הרב של האולפנה עשה לנו שיעור על מעמד האישה ביהדות:שכמה שהיא חשובה,שהיא והגבר משלימים זה את זה,ושאצל האישה הרגש פועל יותר חזק מהרגש.וכו'

קיבלתי את הדברים שהוא אמר,והן די הפריחו את המחשבה שהיתה עד כה במוחי,שהאישה מופלת לרעה ביהדות לעומת הגבר.

אך היתה נקודה אחת,שהרב לא הצליח לספק אותי/את חברות שלי.

הרי אנחנו מברכות בברכות השחר:"...שעשינו כרצונו" ושהאישה מודה על כך שהיא מתחברת לקב"ה לא רק דרך המצוות(שכך לרוב הדבר מתקרב לקב"ה,ע"י המצוות).אז השאלה שלי היא..

אוקיי,אנחנו מודות על היותנו נשים..אבל למה הגבר לא מברך שהוא מודה על היותו גבר אלא הוא מודה שלא עשו אותו אישה?!יש אמת ב-2 הברכות,אבל בעצם כשהגבר מברך הוא לא מודה על היותו בן,אלא מודה שהוא לא בת.ואילו האישה מודה על היותה בת,ללא שום שלילה של המין השני.

כאילו,אם התורה דוגלת בשוויון,היה אמור ליהיות ניסוח דומה לשאר הברכות (עבד/שפחה וכו').אך כאן,הניסוח לא על אותה דרך..

אתה הבנת את השאלה שלי?

תודה רבה.

תוכן התשובה:

שלום וברכה!

תשובה שכתב הרב שי פירון:

שלומות!

הגמרא במסכת מנחות מלמד רבי מאיר: "חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום: שעשאני ישראל, (הגירסא המקובלת אצלנו היא שלא עשני גוי), שלא עשני אישה ושלא עשני עבד". מה הסיבה שלדעת רבי מאיר דווקא צריך לומר את שלשת הברכות הללו? האבודרהם מסביר שאנו אומרים ברכה זו כיון שכל אחד מהמוזכרים כאן לא חייב בכל הברכות ואנו מודים לקב"ה על כך שחייב אותנו ביותר ברכות מהגוי שחייב רק בשבע מצוות בני נח, מהעבד שאינו ראוי לבוא בקהל ומהאישה שפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן.

יש לשים לב שנוסח הברכה הוא שלילי. "שלא עשני". מדוע אין כאן נוסח חיובי כגון: שעשני גבר, שעשני בן חורין שעשני יהודי וכדו'?

אכן יש מי שהציע לברך בלשון חיובית אך לדעתי הניסוח השלילי בא לומר שברכות אלה לא באו ממקום של יתרון ועוצמה אלא דוקא כדי להדגיש את החיסרון. אתה, שיהודי אתה, האם עשית את המוטל עליך. אתה שאינך גוי, במה אתה שונה?

התביעה כלפי הגבר היא לא על כך שהוא טוב מן האישה אלא השאלה היא האם העובדה שאתה מצווה שיותר מצוות גרמה לך לקיימן? האם התקרבת לריבש"ע יותר מן אישה?

ראיתי שיעבץ טוען שהברכה שלא עשני אישה לא נוגעת כלל לענין החיוב במצוות אלא משווה בין האיש והאישה לאור סיפור חטא אדם וחוה.יש לברר מתי בדיוק החלו נשים לומר: שעשני כרצונו" מסתבר שאמירה זו היתה תלויה במחלוקת ורק במהלך הזמן נתקבלה על הכל. יש ביכולתי להציע כאן סקירה ארוכה של מקורות ביחס לתוכן ברכה זו ומהותה. אני מבקש להעלות שתיים שמשמעותיות בעיני. הראשון בא מתוך דבריו של הרב אליהו מונק לספרו עולם התפילות 0כרך א' עמ' לו):

"האישה היהודית במיוחד שרותה פטר האלוהי מקיומן של מצוות עשה מרובות היא ביחוד חייבת לראות בשחרור זה מחלק ניכר של אמצעי החינוך שכולם יפים כלפי הגברים, הבעת האמון האלוהי במשמעותה המוסרית העצמית. החוק היהודי מבוסס איפוא על ההנחה שלנשים יש בדרך כלל יותר נכונות פנימית להתמסר לעצם מטרתן, יותר אמונה נלהבת לגבי תפקידן היהודי וסכנת הפיתויים המזדמנת להן בעת מילוי תפקידן קטנה יותר. לכן אין צורך להשתמש כלפיהן בכל התקנות המרובות המיועדות להזהיר אנשים...האשה מסמלת את המלאך השומר על ניצוץ הקדושה, על גחלת הטהרה והמוסר במשמעותה העליונה. ברוח זו אומרת האשה היהודית בכל בוקר ובוקר את הברכה:"שעשני כרצונו" לא רק מתוך הכנעה סבילה כקבלת החלטת ה'.. כיאם ברגשות חיוביים בהחלט, בתודה עמוקה ובשמחה כנה שבוראה עשה אותה "כרצונו", כלומר, לפי הרצון והחפץ שלו יתברך בצורה שמצאה חן בעיניו". דומה שברוח זו פי' מרן הרב קוק את ברכת האישה כאילו היא אומרת שעשני כרצונו משום שהאישה יותר כרצונו מהאיש. לכן, היא חייבת בפחות מצוות שנועדו להשלים את האדם ולהביאו למצב מתוקן. הבסיס הרוחני של האישה מתוקן יותר, מושלם יותר ולכן היא חייבת בפחות מצוות.

ביטוי נוסף הוא מתוך דבריה של הפרו' תמר רוס. יצויין שהנ"ל, תלמידת חכם ויראת שמיים ונמנית על הזרם הפמינסטי. אין לחשוד בה שהיא כותבת את הדברים מתוך חוסר הבנה לשאלת מקומה של האישה בחיים הרוחניים. וכך היא כותבת: "תכוון האישה למחשבה: בסדר הקב"ה, הגברים חיברו נוסח זה משום שהם באמת חשבו שהם זכאים יותר מהאישה, וזהו ודאי הטעם ההיסטורי לנוסח ברכה זו. אבל אני ואתה הרי שותפי לסוד הטעם האמיתי: שאת הגבר נאלצת לברוא כמו שהוא, על חולשותיו הגבריות, כולל הצורך בטיפוח אשליית העליונות, אבל אותי בראת כרצונך - בריה מאושרת עם עצמה כמו שהיא".

ניתן היה לסקור תשובות רבות המביאות התייחסויות שונות לשאלה זו, אך אני בוחר לסיים את תשובתי בהערה:

השאלה אם היחס כלפי הברכה לא בא מתוך שאיפת שיוויון שאין מקורה בעולמנו היהודי. ולמה כוונתי? אין לי ספק שהשדר של העולם המערבי עלול להוביל לתחושות של ניכור כלפי רוח הדברים המשתמעים מנוסח ברכה זו. אני מסכים אם הטענה שיתכן ועובדת היותי גבר מונעת ממני לחוש את עוצמת העלבון שאת מתארת. אבל, השאלה היא אם תחושת העלבון לא באה כתוצאה מהשוואה לא נכונה בין האיש לאישה. האם אין לדבר על שיוויון מהותי ושונות רוחנית המביאה גם לידי שונות תפקודית? האם תפיסת השיוויון כפי שהיא באה לידי ביטוי בחברה המודרנית לא מזיקה לאיש ולאישה? האם לא מדובר על טשטוש של שונות חיונית הבונה את העולם?

המקורות שהבאתי מראים שלא רק שאין לזלזל במקומה של האישה אלא יתכן שהיא גבוהה ונעלה מהאיש. קשה לתרגם הנחות אלה לטרמינולוגיות המילוליות של ימינו. אבל ראוי שנרגיש כך. במי שחי עם אישה, מגדל בנות מתבגרות ועוסק בחינוך מאות בנות, אינני רואה נחיתות של בנות ביחס לבנים. נהפוך הוא!

בברכה,

שי

התשובה התקבלה מצוות ישיבת פתח תקוה,
יא בניסן התשעט
,
16 באפריל, 2019
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

איתי זר צילום: פלאש 90, נתי שוחט

למה התקשורת מתעלמת משביתת הרעב של איתי זר?

קרא עוד