סגור

בנים ובנות מתחילים להתערבב בשבט. מה עושים?

שלום הרב! אני מדריך בבנ''ע ולאחרונה השבט שלי ( כיתה ט') התחיל לצאת ולהסתובב עם הבנות בשבט ( מה שממש לא היה ככה..) חלקם גם חניכים שבאים מבתים שממש מקפידים על הנושא הזה.. מה לעשות? ואיך לעצור את זה? תודה רבה!

תוכן התשובה:



מדריך יקר – שלום.


ברוך הבא לשרשרת הדורות המכובדת של מדריכי השכבות הבוגרות, שבכל שנה ושנה רואים עצמם כאילו הם עצמם יצאו ממצרים, ונאלצים להתמודד באופן מפתיע לחלוטין ובלתי צפוי עם הבעיה המרתקת הזאת: הבנים והבנות מתחילים להתקרב. נדמה שבין מכלול הבעיות והסוגיות שמעסיקות חניכים ומדריכים בתנועות הנוער (הדתיות והאחרות), הנושא הזה תופס מקום מכובד מאוד.


אז שאלת יפה: "מה לעשות – ואיך לעצור את זה". בוא נתחיל מהנחת היסוד שלך (בלי לערער עליה חלילה): למה אתה כל כך בטוח שכדאי לעצור את זה? מה הבעיה בעצם?אולי תענה שמדובר בחוסר צניעות. אבל אז יוכלו לטעון החניכים היקרים שלך: ואתה לא פועל בצוות מעורב? אתה לעולם לא מדבר עם בנות? ובכלל, למה בכיתה ט´ אנחנו עדיין לא מספיק בוגרים בשביל זה? ומתי הזמן המתאים? בכיתה י´? י"א? בצבא? בישיבה הגבוהה? בדייט? או אולי מתחת לחופה?


אז אני מתנצל מראש, אבל החניכים שלך צודקים. באיזה מובן? כאנשים דתיים, הרצון שטבוע בנו לקיים הפרדה מסוימת בין גברים לנשים קשור בערכים של צניעות וקדושה, של כבוד הדדי ושל קשרי זוגיות ומשפחה חזקים וטובים. כלומר, ישנן סיבות ענייניות ועמוקות לרצון שלנו להימנע מ"ערבוב" גדול מדי ושלא לצורך בין המינים. הבעיה היא שבמקרים רבים הרבה יותר קל לשתול מחיצה מבטון יצוק בין אזור הגברים לאזור הנשים, ולהימנע מעיסוק משמעותי בעניין עצמו: למה לפעמים עולה הצורך בהפרדה ומה המשמעות שלה. ובאמת, מאוד ייתכן שהחניכים היקרים שלך, כמו הרבה בני נוער דתיים, לא זכו לקבל הסברים מספקים ומשכנעים בנושא הזה. וחשוב מכך: אולי הם לא זכו לקבל הסברים לגבי מה מותר וכדאי לעשות (עם בנות או בכלל), לעומת שורת האיסורים הארוכה והקלה לשינון.


וכאן אתה יכול להיכנס לתמונה. יש לך הזדמנות לתת לחניכים שלך את היכולת לקיים מערכות יחסים משמעותיות, עמוקות ובונות עם בנות גילם ועם בנות בכלל. כרגע, יש סיכוי לא רע שהמודלים שמהם החניכים שלך מושפעים בכל הקשור לקשרים עם בנות הם מודלים שלא ממש הגיעו מערש הולדתה של היהדות, אלא מאזור שיותר קרוב לתרבות האמריקאית ההוליוודית, שמידה רבה מאפיינת גם את התרבות בחברה הישראלית הלא-דתית. הם פשוט לא מכירים מודל אחר. ובמיוחד כשמדובר בסניף מעורב, אי אפשר פשוט לומר "מה לא" בלי לספק תשובה לשאלה "מה כן". ביחסים חברתיים אין ואקום, וכשיש בנים ובנות באותו מרחב חברתי – אפשר להמר בביטחון די גדול שיהיו ביניהם יחסים כלשהם. השאלה היא רק איזה סוג של יחסים.


אפשר לגשת למשימה הזאת בכל מיני דרכים. מומלץ לשקול להתחיל מהחניכים עצמם. להזמין אותם לדבר על הנושא. להתבטא, לספר על החוויות שלהם מהקשר עם הבנות. על לבטים, קשיים, אכזבות – וגם רגעי אושר והתעלות. ככל שהם יספרו וידברו וישתפו יותר, יהיה לך קל יותר להתחבר לחוויה שלהם, ולהבין את איך הם מסתכלים על העניין. אגב, העובדה שאתה עצמך היית באותה נקודה ממש לא מזמן עוזרת, מן הסתם, אבל לא מספיקה. ולכן כדאי מאוד להשתמש בדרכים ובשיטות שונות על פי שיקול דעתך, כדי להביא אותם לדבר על הנושא בחופשיות ולא לטאטא אותו מתחת לשטיח. בשלב הזה חשוב לא להיכנס לוויכוחים או לדיונים לגבי טוב/רע (גם אם אתה שומע דברים שלא מוצאים חן בעיניך, ויש סיכוי טוב שתשמע אותם אם רק תקשיב מספיק טוב), אלא פשוט להקשיב בלי לשפוט, ולשדר אמפתיה והבנה.


בהמשך, כשהדברים כבר נפתחים ונדונים בקבוצה (ו/או בשיחות איתך), אפשר לקחת צעד נוסף ולעורר דיון בנושאים ספציפיים שמעסיקים את החניכים בתחום הזה. למשל, בעד ונגד לצאת עם הבנות באופן קבוצתי לעיר/קניון/פיצה. בעד ונגד סרט עם הבנות. בעד ונגד... כל דבר אחר שמעניין אותם. למה כן, למה לא, מה הצדדים לכאן ולכאן, מה המשמעויות. שוב, התפקיד העיקרי שלך הוא להנחות את הדיון הזה, כשמדי פעם יש לך גם הזדמנות להשמיע דעה שקרובה יותר לדעה שלך עצמך. עדיף כמובן לעשות את זה באופן לא "רשמי", אלא למשל לומר משהו בסגנון: "מצד שני, עומר מסביר שאולי עדיף לא לצאת, בגלל שככה וככה. מה דעתכם?" או: "שמענו עכשיו כמה צדדים בעד לצאת/להתערבב. אילו סיבות יש לא לצאת?". בהמשך אתה יכול לתכנן פעולות שיש בהן חומרים שונים שכוללים התייחסות רלוונטית לנושא (סיפורים, שירים, דילמות, תיאורים של יחסים, וכו´). בעזרת אותם חומרים אתה יכול לעורר דיון עשיר יותר ולקשר חומרים שונים לסוגיה הזאת.


המטרה של כל התהליך הזה כפולה: מצד אחד, להבהיר לחניכים שאין כאן שני צדדים: אתה והם. חשוב להבהיר כל הזמן שאתה – המדריך – והחניכים, תמיד נמצאים באותו צד. ואם זה אומר שכרגע אין לך הזדמנות מושלמת להשמיע את דעתך (כי הם לא רוצים לשמוע הטפות וכו´) – אין בעיה! אתה עובר מיד לצד שלהם ומקשיב, תומך, מעודד, ונמנע מהתנגשות. שומר כל הזמן על קשר הדוק. מצד שני, הקשר הזה צריך לייצר דיון אמיתי בדברים שלפחות בעיניך (ובדרך כלל גם בעיני לפחות חלק מהחניכים) הוא לא מובן מאליו. הדיון הזה יכול להתנהל בכל מיני צורות, וזה לגמרי תלוי בך ובהיכרות שלך עם החניכים. התפקיד שלך כמדריך, מתוקף ההיכרות והקשר שלך עם החניכים, הוא "לתפור" עבורם באופן המתאים ביותר את המסגרת שבה תוכלו לברר ביחד מה מתאים להם, מה מועיל להם, ומה החלופות לדברים שפחות מועילים. למשל, האם הגיוני ומועיל שאתה כמדריך תנחה את החניכים להימנע כליל מקשר עם הבנות בסניף, או שמה שיותר רלוונטי כרגע זה לדבר עם החניכים על ניהול הקשר הזה בכובד ראש ולא מתוך קלות ראש? לברר איתם נקודות כגון: האם יש מקום במסגרת הסניף לפעול יחד עם הבנות להשגת מטרות משמעותיות, או רק ל"גיבוש" ולכיף של שיחות נפש עד 2 בלילה?


בסופו של דבר, המטרה היא לא לומר לחניכים "מה הם צריכים לעשות", אלא לאפשר להם לגלות בעצמם מה מתאים להם, כיחידים וכקבוצה. עבורך כמדריך, זו משימה הרבה יותר קשה ולפעמים גם ממושכת, אך היא עדיפה על הפתרון הקל שלמרות שלפעמים הוא עשוי להיות אפקטיבי בטווח הקצר (מעכשיו לא מדברים עם בנות – בפקודה! ועכשיו יללה להיכנס לתפילה). הפתרון הקל מפספס את הנקודות המשמעותיות שיכולות ללוות את החניכים לאורך שנים. כשאתה עובד יחד עם החניכים, דואג להיות זמין עבורם ולהיות כתובת אמיתית לסיפורים, חוויות והתלבטויות שלהם, יש לך את היכולת לכוון בעדינות, לייצר דיון משמעותי, ולאפשר לחניכים לעבד את החוויות שלהם כדי להגיע לבירור הזהות האישית שלהם – בעצמם. אתה מספק הנחיה, סביבה תומכת, חומרים מעניינים שמעוררים דיון ומחשבה, אבל אז מגיע תורם. בלי מעורבות ו"עבודה" של החניכים – לא יהיו תוצאות חינוכיות משמעותיות. אז אתה כמדריך מנסה למעשה "לגייס" אותם להיות מעורבים, לשתף במה שקורה איתם, ו"לעשות עבודה" של חשיבה, ויכוח, למידה וגם קבלת החלטות.


לסיכום: הפופולאריות של נושא ה"בנים בנות" והרגשות הסוערים סביבו עשויים להיראות לפעמים כמכשול. אך מבחינתך כמדריך מדובר במתנה של ממש. הנה לך נושא שהוא לא רק חשוב ובעל פוטנציאל משמעותי להתפתחות ולצמיחה של החניכים שלך, אלא גם נושא שממש מעסיק אותם בחיי היומיום! (תשווה את זה לנושא חשוב אך לא פופולרי באותה מידה כמו "ציונות", למשל...). יש לך הזדמנות לנצל את האנרגיות הרבות שהחניכים משקיעים בתחום הזה, ולתעל אותן לשיח פתוח, למחשבה מעמיקה ומקורית, ולאתגר של יחס מכבד ומשמעותי לעצמנו – ולבנות המין השני שנמצאות איתנו בסניף.

הרבה הצלחה! ואתה מוזמן לעדכן בהתפתחויות.

אוהד

nuvy23@gmail.com


התשובה התקבלה מחברים מקשיבים,
כג בכסלו התשעא
,
30 בנובמבר, 2010
לקריאה נוספת
28.12.2010

1. אחלה תשובה (סתם אחד)

הרבה זמן לא ראיתי תשובה שלא מיד אומרת שזה איסור חמור.
תשובה עניינית מעמיקה ומלאת הגיון.
תגובת הרב

שלום למגיב. הנקודה המרכזית בתשובה (שלדעתי לפחות נגזרה מהנקודה המרכזית בשאלה) לא נגעה לדיון ההלכתי ה"טהור" בדבר האם ומתי ראוי להפריד ועל אילו איסורים עוברים במקרה כזה או אחר, אלא לצורך של המדריך להתמודד עם מצב "לא מושלם" (לפחות מבחינתו) ברמת השטח, במציאות עצמה. במילים אחרות, מטרת התשובה לא הייתה בירור הלכתי מעמיק, אלא בחינת דרכי פעולה שמאפשרות למדריך לבטא באופן הטוב ביותר את ההשקפות שלו, בלי לשלם על כך בסכסוך עם החניכים. התשובה לא באה להחליף חלילה הלכה או פסק כלשהם, אלא דנה ביישום של השקפה מסוימת במציאות מורכבת, תוך שימוש בכלים מקצועיים מתחום ההדרכה.
תודה על התגובה והרבה הצלחה לכולנו! אוהד

דווח על תגובה לא ראויה
28.12.2010

2. המשיח בדרך (שמעון בן ארי)

איני מכיר את האיש היקר החותם אוהד, אך אם דעתו אינה חריגה בקהילת רבני ישראל, אז לי אין ספק שמשיח צדקנו בדרך..ממש קרוב קרוב
לארץ ישראל
תגובת הרב

שלום שמעון. במהותה, התשובה לא כוונה לדון בענייני הלכה אלא בתחום המקצועי של הדרכה ויחסי מדריכים-חניכים. השואל הגדיר בשאלה את השקפתו בדבר הצורך בהפרדה, אך במקביל תיאר את האתגרים שבדרך (אתגרים שמוכרים לנו ממרבית הסניפים של התנועות המעורבות). המטרה המרכזית בתשובה הייתה לסייע לו לפתח אסטרטגיית התמודדות כוללת עם המצב המורכב, ובעיקר להימנע מצעדים מהירים ונחרצים מדי. זה מאוד מפתה לבוא ולומר: אם זה אסור אז אסור וזה סוף הסיפור. בפועל הדברים לא עובדים כך בכל מצב, וגישה כזאת עלולה – במיוחד בתנועת נוער – לייצר נתק בלתי רצוי בין המדריכים לחניכים. אסטרטגיה מורכבת יותר, שהיישום שלה גם לוקח יותר זמן ודורש יותר השקעה, מאפשרת לברר באופן יותר עמוק את משמעות הדברים, תוך שמירה על הקשר החשוב עם החניכים, ובסופו של דבר עשויה להיות מועילה יותר (גם בהקשר ההלכתי) מגישה של "שחור-לבן". (ורק הבהרה למען הסר ספק: אני לא רב...).
תודה על התגובה ובהצלחה! אוהד

דווח על תגובה לא ראויה
28.12.2010

3. בקיצור, מדריך יקר, (amir)

התאם עצמך למקרים ולא לסיבות.
לארעיות ולא לניצחיות.
לערכי הגשמיות המערבית במקום לערכי היהדות.

...ומעניין איך תעביר להם בדרך "חוויתית" את איסורי ייחוד ונידה וצניעות?
...ואיך תתרום להם ל´סביבה אקולוגית´ יהודית של טוהר ושמירת מצוות כשהם חשופים תמידית לגירויים רבי עוצמה?
תגובת הרב


שלום אמיר. התגובה שלך משקפת שני צדדים שקיימים בחיי היומיום שלנו ובהתמודדויות שלנו בתחומים רבים ושונים. מצד אחד, אנחנו מבררים לעצמנו את המימד הערכי שלנו, את האידיאלים, השאיפות, והיעדים שאנו תופסים כנעלים ונשגבים. הבירור הזה חשוב וראוי לקיים אותו באופן מתמשך. מהצד השני, עומדת המציאות! חלקית, פגומה, בעייתית ומתסכלת. אני מסכים שבחלק מהמקרים, הבירור הערכי שלנו צריך להתנהל במנותק למה שקורה שם בחוץ. ערכי הליבה שלנו אינם תלויים בדברים אחרים, אלא עומדים בפני עצמם. אך כשהלימוד והבירור מתקיימים בהקשרים שהולכים ומתקרבים לעולם המעשה, ליישום, ל"תכל´ס", אנחנו נדרשים לפתוח חלון ולהביט החוצה אל המציאות. הניסיון למצוא את הדרכים הטובות והראויות ביותר ליישום ההשקפות ה"נצחיות" בעולם הארעי והמשתנה מזמן קשיים ולבטים רבים. זה לא קל! אבל זו המשימה שלנו, וזו בהחלט המשימה של המדריכים והמדריכות בתנועות הנוער. ישנם ערכים רבים ושונים שאינם מתקיימים בפועל בחיי היומיום שלנו. אפשרות אחת היא לחיות בתחושה מתמדת של תסכול ולהרים ידיים בייאוש. אפשרות אחרת היא להבין שלפעמים צריך "לסבול" את המציאות הלא שלמה כחלק מתהליך של התפתחות מתמשכת. היכולת של המדריך לשלוט בסביבה של החניכים ובגירויים שאליהם הם חשופים היא לא גדולה. במרבית המקרים הוא לא מסוגל לחולל שינויים קיצוניים כמו לזרוק להם ת´טלוויזיה מהבית, לנתק אותם מהאינטרנט, או להסביר להורים שלהם איך צריך להתנהג ליד הילדים כדי שיקבלו דוגמא אישית. אם חינוך או הדרכה היו מסתכמים בכך שהמחנך או המדריך מגיעים לחניכים ואומרים: זה אסור, זה מותר, ושיהיה לכם בהצלחה בדרככם", השאלה כנראה לא הייתה נשאלת. בפועל, המדריך מנסה להכיר מקרוב את עולם החוויות של החניכים, וכך לסייע להם להתכוונן לכיוון הערכי שהסניף מתווה. חלק מהסיוע הזה יכול להיות דיון, לימוד משותף, שיחות, וגם פעולות שממחישות צדדים שונים בנושאים הערכיים כשלעצמם. במיוחד כשנדרשים לנושאים מורכבים ולעתים כלליים ועמומים כמו צניעות, חשוב לפזר את הערפל באמצעים שונים שמתאימים למדריך ולקבוצה. אם יש לך או לקוראים האחרים רעיונות ועצות, אתם בהחלט מוזמנים לשלוח תגובות ולשתף.
תודה על התגובה ובהצלחה! אוהד.

דווח על תגובה לא ראויה
30.12.2010

4. שאלה והערה ()

אז זה בעצם לא צנוע תנועה מעורבת? ודרך אגב אוהד אני אשמח אם תענה לי במייל על משהו ששלחתי לך כבר מזמן..
תגובת הרב


שלום למגיבה. הרצון להכריע באופן ברור וסגור מה צנוע ומה לא הוא טבעי ומוכר לכולנו (גם בנושאים אחרים, ולא רק בתחום הצניעות). אבל בפועל, יש הרבה מדרגות של צניעות. אם את צנועה, למשל, ברמה 7, ואני צנוע ברמה 5, האם זה אומר שאת צנועה ואני לא? או שאם שנינו לא צנועים ברמה 9.5 אז אנחנו פשוט "לא צנועים"? הדיון הכללי והרחב בשאלת הצניעות שקיימת או לא ב"חברה מעורבת" מתקיים כל הזמן, וגם בחברים מקשיבים תוכלו למצוא (על ידי חיפוש המילים "חברה מעורבת" בשו"ת) שאלות ותשובות בנושא. אבל כאן, בשאלה הספציפית הזאת, הדיון הוא לא כללי אלא ספציפי. השואל מציג בפנינו מצב נתון: יש סניף מעורב, יש חניכים שמסתובבים עם בנות. עכשיו הוא צריך להתמודד עם זה. האם בכוחו להפריד את הסניף? האם ביכולתו לגרום רק לשבט שלו להיות נפרד? ספק גדול. האם בגלל זה צריך לשבור את הכלים ולומר: לא צנוע, אני מתפטר, בואו נסגור ת´סניף ונלך הביתה? לא נראה לי. גם בתנועה מעורבת, חרף היותה פחות צנועה (באופן די טבעי) מתנועה נפרדת, יש הרבה דברים טובים שניתן לעשות. כל עוד זוכרים מה האידיאל ומה חשוב לנו, ולא מתעלמים לחלוטין מהעניין רק בגלל שאנחנו לא מגשימים אותו במלואו, יש אפשרות לנוע בכיוון הנכון בצורות שונות ולמצוא פתרונות יצירתיים כדי להגיע עם החניכים למקסימום מודעות והתפתחות אישית. ולגבי המייל – את מוזמנת לשלוח שוב ואתייחס בשמחה. בהצלחה! אוהד.

דווח על תגובה לא ראויה
02.01.2011

5. מזועוזע (שלומי)

אני מניח שכותבי התגובות שמעלי כמוך בדיוק
קל להם להביט במציאות הנוכחית ולנסות להטמיע את הרעיון שמקל עלהים את גשם החיים במרכזו
הכי קל לנסות ולטעון על ערבוב כדרך מותרת
כך גם תראה התגובה שלך בטח מלאה בפלפול ודרך הסברה
אך אתה מתעלם מעובדה מאוד פשוטה מדובר באיסורי עריות ובעריות לעריות
אתה מעודד בעצם תשובת ערבוב של בנים ובנות וחבל
אני נחרד מדרך כתיבתך שממש מעודדת ערבוב של בנים ובנות
הייתי מציע לך גם לגשת למועדון ולרקוד (בדרך חוייתית כמובן) בדרך המתירנית שלך
אין ספק שזו דרך ללמוד על הזולת ולהבין כיצד הוא חי סביבך
הכי קל לפלפל כדי לטהר את השרץ
נסה להיצמד לדרך התורה או לפחות הורד את האיצטלה כדי לא לקיים חלילה את "קרדום לחפור בה" רחמא לצלן
אין בליבי תרעומת עליך אך צר לי שאת לוקח על גופף את כל העוונות שעלולים להיגרם בפסק שלך
תגובת הרב



שלום שלומי. נדמה לי שהתגובה שלך דורשת ממני הבהרה אחת די משמעותית: השאלה לא התייחסה להכוונה הלכתית, ולכן גם אני לא כתבתי תשובה שמהווה חוות דעת הלכתית או פסק הלכה. מה גם שאינני רב (כמו מרבית המשיבים ב"חברים מקשיבים, אגב), ולכן אין לי ידע וסמכות שמאפשרים לי לפסוק הלכות. החיבור שלי להלכה היא בעיקר דרך העמדה של השואל עצמו, שמבטא חשש מה"התערבבות" של החניכים שלו עם הבנות. אפשר להבין די בקלות שצעד החלטי וחד מימדי כמו הטלת איסור חמור על החניכים לדבר עם בנות בסניף, לא ישיג תוצאות מדהימות. זו החברה שבה אנחנו (או חלקנו) נמצאים, וזו התנועה שבה המדריך והחניכים פועלים. התשובה לא באה לעודד ערבוב או מתירנות, אלא התמודדות עם המציאות הקיימת בלי לרכך או לייפות אותה. בוודאי אין עניין ליצור "בכוח" יחסים בין בנים לבנות בסניף. אבל אם זה קורה מאליו ומעסיק את החניכים, ראוי בהחלט לנצל את ההזדמנות ולייצר דיון עמוק בסוגיה. לדיון הזה יכולות להיות הרבה מסקנות: חלק מהחניכים אולי יחליטו לא לדבר בכלל עם בנות. אחרים אולי רק יגידו "שלום" ו"לילה טוב". אחרים יחליטו לפצוח בסדרת שיחות נפש עם הבנות החביבות עליהם, ואחרים אולי יחליטו בכלל לעזוב את הסניף. לא רק שלמדריך אין הרבה שליטה על ההחלטות הללו של החניכים. מה שיותר חשוב הוא שהיכולת הטכנית "לשלוט" ולכפות עליהם התנהגות מסוימת בסניף, היא כבר לא ממש כלי יעיל. ככל שהחניכים גדלים, ובטח כשהם כבר בכיתה ט´, מבחר האפשרויות העומדות לפניהם רק הולך וגדל. בוודאי שאם מתקיימת בסניף התנהגות חריגה באופן חריף (כמו למשל אלימות, השפלה, וכו´), צריך לנקוט צעדים כדי להגן על החניכים. אבל לטעון שבסניף שמראש מוגדר כ"מעורב", קשר כלשהו בין בנים לבין בנות הוא התנהגות בלתי נסבלת – זה לא הגיוני. יש חניכים ומדריכים רבים שבוחרים מראש לא להגיע לתנועות ולקבוצות מעורבות, וזה כמובן בסדר גמור. אבל לאלה שבוחרים כן להגיע, ועדיין מעוניינים לשמר ככל האפשר מידה של צניעות והתנהלות ראויה וטובה – אנחנו נמשיך לעזור להם ככל יכולתנו, ונאפשר להם לקבל את ההחלטות שמתאימות להם - עם או בלי קשר להמלצות ולאמירות שלנו כמשיבים. תודה על התגובה ובהצלחה! אוהד.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

תמונת אילוסטרציה צילום: פלאש 90

תלמידה באולפנה בדרום: "העירו אותנו ב-5:30 כדי להיכנס למקלטים"

קרא עוד