שאל את הרב

בינו לבינה

צוות ישיבת פתח תקוה 31/01/07 16:13 יב בשבט התשסז

שאלה

ב"ה

שלום רב,

אשריכם על מפעלכם.. עזרתם לי רבות. יש בחור שיש לי אליו ממש רגשות. היינו ידידים טובים וסיפרתי לו שאני חושבת עליו, רציתי להבהיר את המצב ביננו. הוא אמר כי הוא לא מעוניין, ונראה לי שהרסתי את הקשר בנינו, כי אנחנו לא כ"כ מדברים, למרות שהוא אמר שהוא רוצה שנישאר ידידים. אני מרגישה ממש ריקנות. אני לא יודעת כיצד להתמודד עם זה. אני מקבלת את זה שאנחנו לא נהייה ביחד, אבל אני מרגישה לא מספיק טובה, והסיטואציה שנוצרה מעיקה עליי. חשבתי פשוט לנתק עימו קשר, למרות שזו קצת בעיה כי אני רואה אותו בלימודים כל יום. איך מתמודדים עם סיטואציה כזו? אני מרגישה גם מושפלת.. למרות שעדיף היה שאמרתי ושלא חייתי באשליות ופנטזיות.

איך משפרים את המצב? במיוחד את הנפש המוטרדת והריקה? אשמח אם תשיבו לשאלתי.

המשך יום נעים ותודה רבה מראש.

תשובה


שלום לך.

אם הייתי צריך לכתוב מה הוא החומר הקשה ביותר בעולם, לא הייתי כותב כי זוהי אבן החלמיש. גם לא הברזל, או כל סגסוגת אחרת שיצר האדם. החומר הקשה ביותר עלי אדמות, הוא לב האדם.
"עקוב הלב מכל ואנוש הוא", אמר החכם מכל אדם, ובאמרו כך כיוון לפתלתלותו של הלב, לנסתרות שלו אפילו בפני האדם עצמו, קל וחומר כלפי אנשים אחרים. לשער מה שיש בלב, זהו הדבר הקשה מכל.

ומה נעשה, ליבנו אומר לנו דברים אשר איננו יכולים לשמוע, לעיתים.


טוב שאמרת לבחור את מה שאת מרגישה כלפיו. הדברים צריכים להיות גלויים ונהירים, גם לך וגם לו. כך מונעים הסתבכויות רגשיות. מצד שני, קשה לך עם העובדה שהגילוי הזה גרם לריחוק שלו. הייתם ידידים טובים, ועכשיו לא נותר מזה דבר, לפחות מצידו.

אנו צריכים ללמוד כי יש קשרים מכל מיני סוגים. הקשר עם בן זוגנו הוא קשר נצחי "עד שהמוות יפריד בינינו". לעומת זאת הקשר עם חברים לעבודה וללימודים, הוא קשר מסוג שונה: אפשר לאהוב אותם מאוד, לעזור להם ולהיעזר מהם, אך כל זאת מתוך ידיעה כי אם נעבור מקום או שדרכינו יפרדו, הקשר ייחלש. כך גם בקשר עם ידידים: הם עוזרים לנו לעבור תקופות קשות ובודדות שלנו, הם יכולים להיות אוזן קשבת וחברים לבילוי, למחשבה ולהתעמקות, אולם הקשר עימם איננו נצחי. הוא יכול להיות חזק מאוד, אולם אסור לנו להיות תלויים בו.

לתחושת ההשפלה אין מקום, למרות שאני מבין אותה מאוד. הרגשת הדחייה ("לא רוצים אותי"), מביאה אותנו מהר מאוד לשאול את השאלה "מה רע בי?" ומשם, הדרך למסקנות שגויות או לא פורפורצינאליות, קצרה. אולם לא כך מודדים את עצמנו. אנחנו צריכים למדוד את עצמנו לא מול הדחייה והקבלה של מישהו אחר, אלא מול המקום בו אנו שואפים להיות, בו היינו רוצים לראות את עצמנו. הדחייה, פעמים רבות, אינה קשורה בגורם אובייקטיבי, אני טוב/ לא טוב, אלא בגורמים סובייקטיביים: מוצא חן/ לא מוצא חן, מתאים/ לא מתאים, כיף לי/ לא כיף לי, ואלו גורמים שאין לך שום השפעה עליהם, ולא מעידים על טיב אישיותך.

איך מתמודדים עם הריקנות?
בשני כיוונים. קודם כל, לחזק את האישיות שלך ואת אמונתך בדרך. כאשר המוקד שלנו חזק ואנו מזוהים ומשוכנעים בכיוון בו אנחנו הולכים, כאשר אנו מודעים לכוחותינו, לטוב שבנו, לאישיות שעלינו לפתח- קל לנו להתמודד עם קשיים שבאים מבחוץ, עם דחייה של אנשים אחרים, מכיוון שאנו יודעים שאנו טובים והכיוון הכללי שלנו טוב.
שנית, אולי כדאי להתחיל לחשוב בכיוון של קשר רציני עם מישהו אחר. מדברייך, אני מבין שאת בגיל המתאים להליכה בכיוון הזה, וכאשר אנו ממוקדים על אדם מסויים, מנסים להתקשר אליו וללמוד אותו, ממילא שאר הקשרים נדחים למקום צדדי, וכבר לא ממלאים את כל מחשבותינו. אינני יודע איך ממלאים חלל של ´ידיד´, אבל חשוב לדעת כי את מקום כל ה´ידידים´ צריך למלא בסופו של דבר מישהו אחד, שיאהב, שיפיג את הבדידות, שימלא את כל החללים. ואולי החיפוש האינטנסיבי אחריו ימלא את החלל.

מקווה שעזרתי מעט,
נחום.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר