בחירה חופשית - ארבעים יום קודם יצירת הולד

שואלת יקרה שלום רב,
במדרש “וישע” מסופר ששלמה המלך חולם, שבתו תינשא לעלם עני ובור. והוא מחליט לפעול לביטול הגזרה. לכן מצווה שלמה המלך לעבדיו לבנות מגדל גבוה בלב הים, באופן שלא תהיה לאיש אפשרות לעלות למגדל. עבדיו עושים כדברו. כשגומרים הם לבנות את המגדל, מעלים את הבת לראשו, מסלקים את הסולמות, ומכאן ואילך אין אפשרות לאיש לעלות אליה. העורב הופקד להביא מדי יום, לבת המלך אוכל לראש המגדל. לאחר תקופה קורא שלמה המלך לעורב, ושואלו לשלום בתו. עונה העורב: שלום לה, שלום לבעלה, ושלום לילד. שלמה המלך תמהה ושואל, מה פירוש בעלה וילד, הרי אין לאיש אפשרות גישה אליה? הלך שלמה המלך למגדל והנה בראש המגדל בת המלך, עם בחור ותינוק. כיצד הגעת הנה שואל המלך שלמה? מספר העלם, שהוא בן למשפחת עניים, שהלך לחפש אוכל. בדרך מצא נבלת אריה, ושכב בתוכה לישון. כשישן תפש נשר את הנבלה, וזו נפלה בראש המגדל. וכך גר שם עם בת המלך, ונולד להם הילד - כי הגזרה אמת והחריצות שקר.
[הנמשל:] שאין אפשרות לאדם לשנות את הזיווג, שנקצב לו ארבעים יום קודם יצירתו. ולכך כל השתדלות בחיפוש אחר זיווג, הנראה לנו מתאים, מיותרת.

נשאלת השאלה האם יש מקום להשתדל, הרי ממילא אני אתחתן עם השידוך שלי? ואם אני מאמין האם עלי להשתדל פחות?
על מנת שנוכל לנסות לענות, עלינו לראות מה עשו אנשים בהשתלשלות הדורות להשתדלות זו:

[השתדלות יצחק בזיווגו]
בתורה לא מצאנו שיצחק עושה דבר בנדון, אברהם דואג עבורו. אברהם אבינו אינו טורח בעצמו, אלא שולח את עבדו, ומתנה אתו תנאי אחד בלבד - שהאישה תהיה מבית אביו.
כשמגיע אליעזר לחרן הוא עושה לעצמו סימן, לדעת ההצליח ה´ דרכו. וכאשר רבקה עומדת בניסיון ונותנת לו לשתות, הוא מיד מקדשה. רק אחר כך הוא נזכר לשאול: “בת מי את?” האם זו השתדלות מספקת? יצחק עצמו אינו עושה מאומה, אברהם שולח שליח עם תנאי אחד בלבד, וגם אותו השליח אינו ממלא. אלא מקדש את רבקה ללא ברורים... וללא פגישות. ומה התוצאה משידוך זה?
מיד למחרת, שקפצה לו הדרך גם בהליכתו וגם בחזרתו, (פרקי דרבי אליעזר ט”ז): “ויבאה יצחק האהלה שרה אמו” (בראשית כ”ד ס”ז). מסביר רש”י בשם המדרש רבה: “כלומר: נעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל. ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו”.
אפשר לומר שלא נעשתה כאן שום השתדלות, ובכל זאת זכו מיד לשידוך המתאים ביותר. אצל המאמין ש”ארבעים יום קודם יצירת הולד, יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לבן פלוני” (סוטה ב.), אין הענין תמוה - אדם ישא רק את זו שנקבעה לו בשמים עוד לפני לידתו.
אם כן, אין כלל צורך לטרוח, להסתובב, לברר, להפגש - הרי הגזרה אמת והחריצות שקר. אמנם יש חיוב לעשות השתדלות, אבל לדרגתם היתה זו השתדלות מספיקה.

[השתדלות יעקב בזיווגו]
יעקב לא ישב בביתו וחיכה שיביאו את זיווגו כאביו. הוא נושא רגליו והולך בעצמו לחרן למצוא אשה.
יעקב דואג להביא איתו אבנים טובות ומרגליות כדי להקל על מציאת הזיווג. אבל אליפז רודף אחריו להורגו, וכדי שיוכל אליפז לומר לאביו שקיים את מצוותו, נותן לו יעקב את כל רכושו, והעני חשוב כמת (רש”י לבראשית כ”ט י”א). המאמץ לרכוש זיווג נכשל.
יעקב פוגש את רחל, ורואה אותה כמתאימה לבנות את בית ישראל. מדובר על בחיר האבות, בן שבעים ושבע, שרוח הקודש בו, שלדעתו זהו זיווגו המתאים ביותר. במיוחד שגם הבריות היו אומרות: “שני בנים לרבקה, שתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן” (בבא בתרא קכ”ג:).
כדי לקבל את זיווגו כדין, מבקש יעקב מלבן: “אעבודך שבע שנים ברחל”. תמורה לא מבוטלת! יעקב אינו מסתפק בהשתדלות זו, ומתנה עם לבן: “ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק - בתך. ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל, תלמוד לומר: הקטנה” (רש”י שם י”ח). גם לאחר כל המאמצים הללו לא נחה דעתו של יעקב והוא מוסר לרחל סימנים שתמסור לו בליל החתונה, כדי שלא ירמו אותו (מגילה י”ג.). מה יצא מכל השתדלויות אלו - הכסף שלקח מהבית, שבע שנות עבודה, התנאים עם לבן והסימנים לרחל?
“ויהי בבקר, והנה היא לאה” (בראשית כ”ט כ”ה). כל ההשתדלויות לא הועילו מאומה בסוף הוא נשא את לאה.
להשלמת התמונה, נוכל להתבונן במה שהיה קורה אם יעקב כן היה מצליח בהשתדלויותיו. “ויזכר אלקים את רחל” (ל´ כ”ב). רחל היתה עקרה, ובזכות מה זכרה ה´ ונפקדה? אומר המדרש רבה: זכר לה שמסרה את הסימנים לאחותה.
אם לא היה אליפז נוטל מיעקב את ממונו והיה מצליח לקחת את רחל, או אם לבן לא היה מרמהו, או אם רחל לא היתה “מסדרת אותו”, ויעקב היה מגשים רצונו לשאת אותה - מה היתה התוצאה? איך היה בנין בית ישראל שלם? הרי רחל הינה עקרה, גם כאשר נפקדה, זכתה בשני בנים בלבד, בזכות שני הסימנים.

גם הגאולה העתידה תהיה בגלל הרמאות של רחל את יעקב. נאמר בפתיחתה דאיכה רבתי (כ"ד), שהאבות באים לקב”ה ושואלים: איה בני? הקב”ה עונה להם: “הם קניאוני בלא אל, אף אני אקניאם בלא עם”. כך סותם הקב”ה את כל טענות האבות. עד שבאה רחל וטוענת: ומה תאמר לי, שהחליפוני באחותי, ולא עוד שלא מחיתי אלא מסרתי לה את הסימנים? אמר לה הקב”ה בשבילך אני גואלם, שנאמר: “מנעי קולך מבכי, כי יש שכר לפעולתך” (ירמיה ל"א ט"ו).
רואים אנו שלא רק שהשתדלותו של יעקב לא עזרה לו בזיווגו לפי דעתו, אלא אם ח”ו היה מצליח, לכאורה לא היה בנין שלם, ולא היו נגאלים.

[לבן, תמנע, ויהודה]
לבן, עם כל נבלותו זכה להיות סבא של בית ישראל, כיצחק. רחל ולאה בנותיו, זילפה ובלהה בנותיו משפחתו. במה זכה בזכות נכבדה זו?
כאשר אליעזר מספר ללבן ובתואל את סיפור הנסיון שעשה כדי למצוא את המתאימה ליצחק, היתה תגובתו של לבן: “מה´ יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב” (בראשית כ”ד נ´). לבן אינו מנסה לתלות את הדברים במקרה או בתרוצים אחרים. אמונתו ברורה שמה´ יצא הדבר, ואין כח ואין יכולת לאף אחד להתערב. באמונה כזו אפשר לזכות בהרבה דברים.
“תמנע בת אלופים היתה, שנאמר: “ואחות לוטן תמנע”. ולוטן מאלופי יושבי שעיר”. באה אצל אברהם, ולא קרבה. אמרה: איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פלגש אצל זרעך" (רש”י לבראשית ל”ו י”ב). מאמץ ומסירות נפש נדירים, עושה תמנע בהשתדלות להתחתן עם זרע אברהם. [ומה התוצאה?] “ותלד לאליפז את עמלק” - מכל מאמצי הזיווג הזה יצא עמלק.

כשעובר יעקב את הנחל, לפני פגישתו עם עשיו נאמר: “ואחד עשר ילדיו” (בראשית ל”ב כ”ג). שואל המדרש רבה כאן: “ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה, שלא יתן בה עשיו עיניו”. יעקב עושה השתדלות הנראית הכרחית לזיווגה של בתו. [אבל מה התוצאה?] אמר לו הקב”ה “לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא לערל. לא ביקשת להשיאה דרך היתר, הרי היא נשאת דרך איסור” (בראשית רבה ו´ ט´). יעקב לא הרויח זיווג יותר הגון לבתו ע”י השתדלותו, אלא אף קלקל את זיווגה, ובתו נלקחה על ידי ערל באיסור.
תמר היתה נשואה לער בכור יהודה, והוא מת. לאחר מכן היא נישאה לאונן וגם הוא מת. יהודה מסיק מכאן, שכדאי לרחק את זיווגה של תמר ממשפחתו. לכן דוחה אותה באומרו: ”שבי אלמנה בית אביך עד...”. [מה הרויח יהודה בדחיית זיווג זה?] סובב הקב”ה את הדברים כך שהוא עצמו הוליד ממנה את שושלת המלוכה.

[השתדלותו של דוד]
לדוד מוצעת בת המלך שאול לאשה - שידוך מכובד ומבוקש מאוד. בעצם כבר הובטחה לו בת שאול לפני המלחמה עם גלית, אבל דוד אינו עושה דבר בנידון זה. “ויצו שאול את עבדיו, דברו אל לב דוד בלט לאמר: הנה חפץ בך המלך, וכל עבדיו אהבוך. ועתה התחתן במלך” (שמואל א´ י”ח כ”ב). גם שאול מצידו עושה השתדלות לקרב את השידוך. אבל מהי תגובתו של דוד? “הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנוכי איש רש ונקלה”. דוד יודע כי זיווגו של אדם כבר קצוב, לכן אינו רוצה להדחף. המגיע יגיע, ובמה שלא נגזר לא תועיל השתדלות.

[דאגת המן לבתו]
ממוכן הוא המן, אשר מייעץ למלך אחשורוש להרוג את ושתי ולקחת לו אשה אחרת. מה היתה כוונתו של המן בהצעה זו? במדרש אסתר רבה (ד´ ו´) מובא ההסבר: המן תכנן להשיא את בתו לאחשורוש, ולדאוג בכך לבתו, וגם לביסוס מעמדו. מה הרוויח המן מהשתדלות זאת? הוא גרם להבאת אסתר לבית המלוכה, והיא זו שגרמה למותו ולחיסול משפחתו. כי “הגזרה אמת והחריצות שקר”. כך גם “הצליחה” השתדלותו של המן בעשיית העץ לתליית מרדכי, ובתכניתו לרכב על סוס המלך.

[שאלת המטרוניתא לרבי יוסי]
בבראשית רבה (ס”ח ז´), מסופר: “מטרונא שאלה לרבי יוסי: לכמה ימים ברא ה´ את העולם? אמר לה לשישה... מאותה שעה ועד עכשיו מה עוסק? אמר לה יושב ומזווג זיווגים איש לאשה”. תשובה כזו לא יכלה המטרוניתא להבין: את כל היקום הוא בורא בשישה ימים ובמשך אלפי שנה הוא צריך לעסוק בדבר כה פשוט כזווג? הלכה המטרוניתא ולקחה אלף עבדים, ואלף שפחות והראתה שהיא יכולה לזווגם תוך שעה אחת. מה היתה התוצאה ? למחרת באו אליה כולם פצועים, זה בעינו וזו ברגלה. ואמרו: אין אנו יכולים לדור ביחד. הבינה המטרוניתא היטב מה פירוש “קשין לזווגן כקריעת ים סוף” (סוטה ב.).

אם מבינים אנו שהתחלת הזיווג, והמשך קיומו הוא מן הדברים הנחשבים אפילו בשמים קשים. לכן דרושה התערבות הבורא יותר מאשר בבריאת העולם כולו. כיצד יוכל אדם לרמות את עצמו, שהוא יכול לעזור משהו בהשתדלותו לשנות או להיטיב את זיווגו?! לעומת זאת המאמין היודע שזווגו נקצב, ומחושב בשמים היטב, מתחילתו ובכל משך קיומו, אינו צריך לטרוח הרבה כדי לחפשו כי זה לא יעזור. וכן לא לטרוח לשנותו או לשפרו, כי כל המגיע לאדם יגיע ממילא במועד ובאיכות שנגזרו בשמים לטוב או למוטב, לפי זכויותיו. ויותר מהקצוב לא יוכל להשיג בכל מאמציו.

לסיום פרק זה, חשוב לציין את שאלת הגמרא במסכת סוטה (ב.) “אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא´: כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר´ יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? (האמנם?) [והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!]” ופירש רש”י: “מי הוי זיווג לפי רשע וזכות? והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו. ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה (דף טז) מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני? אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים”.
אמנם לענינינו ברור לכל הדעות שלא ההשתדלות גשמית בברורים ופגישות תשפיע על הזיוג. אבל עדיין יש מקום לשאול מתי תלוי הדבר במזל, ומתי תלוי בזכויות? ועל כך עונה הגמרא: “לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני”. ופירש רש”י שם שזיוג שני נקצב לפי מעשי האדם, אבל זיוג ראשון היא לפי המזל.

ישנם כמה דעות מהי בחינת זיווג ראשון, שמרביתם לא נוגעים לנו למעשה. (קודם לידה - באר שבע (סוטה ב.), חומר וצורה - העקדה (בראשית שער ח´), בקטנותו - המאירי (שם), גלגול ראשון - פתח עינים לחיד”א, ועוד] . וכן מצאנו דעות שונות לגבי האפשרויות לשנוי המזל,
(מאמר שנשלח אלי בדוא"ל אינני יודע את מקורו)

"בעת ההיא אמר ה´ אלי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ". מדוע נדרש עתה משה לפסל בעצמו את הלוחות? מסתבר, שמשה צריך ל´פצות´ משלו על הנזק שגרם בשבירת הלוחות הראשונים (ראה דב"ר ג,טו). ואפשר שנעוץ הדבר בדרגתם העכשווית של ישראל, שכבר אי-אפשר להם עם לוחות מעשה א-להים, וזקוקים הם ללוחות אנושיים. ואולי טעם אחר: אם יפסול משה לוחות משלו ויתייגע בהכנתם, שוב לא ימהר להחליפם, אף לא בעת של חרון אף.
לענייננו, נאמר בתחילת מסכת סוטה: "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". מעתה, תישאל השאלה: מדוע אין הקב"ה מגלה לאדם המגיע לפרקו, מי היא המיועדת לו, עליה הכריזו מלמעלה? מדוע עליו להתייגע ולמצוא?
אפשר שזה הדבר: אם יתייגע - יידע להעריך ולשמור, ולא ימהר לשבור בשעת משבר. ועם זאת הלוחות זקוקים למסגרת יציבה ועמידה בתוכה יינתנו - "ועשית לך ארון עץ". כך הלוחות (והם שניים מחוברים!) - ביום נתינתם הכל חוגגים סביבם. אבל לשימורם דרושה מסגרת, שתשמר את שאצור בהם לאורך ימים. (הרב יהודה שביב על פרשת השבוע).

[לסיכום:]
לא עניתי באופן מלא על הבחירה החופשית בעניין הזיווג.
אבל ממכלול הדברים ומשני הקישורים המצורפים ניתן להרחיב עוד עוד.
האם יש באמת בחירה חופשית: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=49306
בחירה חופשית – בשביל מה: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=43632

מועדים לשמחה,
שלמה,
Shlomo@makshivim.org.il

[קישורים נוספים:]
חוסר אמונה: http://yk8.macam.ac.il/articles/article_show.asp?articleid=270
זיווגו של אדם: https://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=10338
שיעור פתיחה למסכת כתובות: http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malot036.html
שיבוש מעגלי הנישואין בסיפורת של עגנון: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/shibush-2.htm
עוד: http://66.102.9.104/search?q=cache:aFm7E39wFu4J:www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=3756&PN=4 "ארבעים יום קודם"