איך אפשר להאמין בגאולה בקרוב?

לק"י

לשואלת היקרה שלום!
השאלה שלך היא מדהימה וב"ה עוזרת לחדד כמה דברים שקשורים לאמונה בביאת המשיח.
המקום ממנו את שואלת את השאלה היא מקום שנראה לי הרבה היו רוצים להיות בו.
הרצון שלך להיות מקום שבאמת מאמין, ולא רק כאמירה, שכן משיח יכול להגיע כל שניה.
האמת, זה לא מדויק.
ב"ה הוא מגיע כל שניה. כל הזמן אנחנו מתקדמים לעבר הגאולה וכך גם אנחנו מברכים בשמונה עשרה - "גואל ישראל".
זה משהו שקורה עכשיו.
אז איפה הוא? למה לא רואים אותו?
כי כמו הרבה דברים, זה תהליך.
כמו שהקב"ה עשה אינו חסד שהשמש זורחת ושוקעת באיטיות כך שנוכל להתרגל לאור/חושך בלי לפגוע בעין כך גם לגבי הגאולה (זה מופיע בירושלמי במסכת ברכות ובמסכת יומא).
ובכל זאת, שני הקשיים שהעלית הם אמיתיים ועדין קיימים למרות מה שכתבנו.

[איפה כל התפילות]
כל התפילות משפיעות. כמו כל מצווה שאנחנו עושים.
אפשר לראות את זה כמו לבנים.
כל מעשה טוב שאנחנו עושים, כל מצווה וכל תפילה מוסיפה לבנה. היא בונה פה משהו.
היא מגלה יותר ויותר את הקשר שלנו עם הקב"ה.
עוד מסך יורד ואנחנו מרגישים איך אנחנו מתקרבים לקב"ה.
ככל שהקרבה יותר מורגשת אז זה אנחנו מתקדמים - כאנשים פרטיים, כעם וכעולם.
אנחנו שואפים להגיע לעולם יותר מתוקן. יותר שלם.
זה מה שקורה בתהליך של גאולה.
אז כן, זה יכול לקרות בבת אחת אבל, זה גם אומר שאנחנו נמצאים במקום הזה שהעיניים שלנו יכולות לספוג ולקלוט את כל האור הזה.
אם את מאמינה שאפשר להשתנות. שבאמת האדם יכול להשתנות ולתקן את דרכו, וממה שכתבת את מאמינה בזה, אז כן גם היום אנחנו יכולים לזכות לגאולה שלמה.
על הדרך הזו מסופר בגמרא במסכת סנהדרין (דף צ"ח ע"א) שרבי יהושע בן לוי שאל את המשיח מתי הוא בא. ענה לו המשיח: היום כשכוונתו היא ל"היום אם בקולו תשמעו" (תהילים, פרק צ"ה, פסוק ז´).
ובכל זאת, זה באמת יכול להיות קצת מפחיד כי זה משהו שהוא ´לא נודע´ כזה.

[מה יהיה?]
כנראה מהמקום בו אנחנו נמצאים זה מפחיד כי קשה לקלוט את זה. קשה לחשוב איך החיים ישתנו ואיך הם ייראו.
הענין הוא, שאם באמת נמצאים קרוב להקב"ה זה מה שרוצים. במיוחד כשמתקדמים ונגאלים אז זה גם פחות ´לא נודע´.
כמובן, ההתקדמות תלויה גם במעשים שלנו. כמה מסכים אנחנו מורידים שנרגיש את הקרבה שלנו עם הקב"ה ושגם נראה את הכל בצורה יותר ויותר ברורה.
עם ההתקדמות זה מה שקורה ולכן זה גם פחות מפחיד.

[סיכום]
הקושי שלך עם זה שכל יום את מתעוררת ואת מגלה שלא זכינו להיגאל הוא דבר מדהים! משהו שאסור שיישחק. שנזכה כולנו כל יום לכזו הרגשה של פספוס שלא נגאלנו עדין.
מצד שני, צריך להכיר בהדרגתיות שיש בזה. צריך גם לראות איך השחר עולה לאיטו ושאנחנו זוכים לראות את שיבת ציון ואתחלתא דגאולה.
ב"ה אנחנו מתקדמים כל הזמן בכך שאנחנו מתקרבים לקב"ה על ידי התשובה והמצוות שאנחנו מקיימים. על ידי התפילות שאנחנו מתפללים.
על ידי הגילוי של הקרבה הזו. כשאנחנו מורידים את המסכים אז הדברים פחות עמומים.
יש פה מציאות יותר מתוקנת ובהתאם גם אור יותר גדול.
אור שאנחנו יכולים לספוג ומתוך כך גם מסתכלים יותר ברוחב על הגאולה כקרבה לקב"ה, דבר שפחות מפחיד.

לסיום, אשרייך על הרגישות והרצון הבוער הזה שיוצא מתוך דבריך על הרצון להיגאל ומחילה שלקח לנו קצת זמן לענות.
אם יש עוד שאלות או בירורים את מוזמנת לשאול בשמחה.
ולגבי ההפניות, את יכולה להסתכל בספר "קמעא קמעא" של הרב דרוקמן, איילת השחר של הרב יעקב פילבר, בנתיבי הגאלה של הרב ערן טמיר, באורו של הרב חגי שטמלר למאמר של הרצי"ה "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה" (המאמר בלי ביאור מופיע בספר "לנתיבות ישראל").
באתר של "נכון מאיר" תוכלי למצוא רשימת שיעורים באתר של ישיבת בית-אל http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx ובאתר של מכון מאיר http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3699.
אם צריך עוד הפניות, בשמחה.
הרבה הצלחה ושנזכה כולנו לראות את גאולתנו ולהיגאל בגאולה שלמה עוד היום!
נתנאל
netanelweil@gmail.com