איך אדע מה התיקון שלי?

שלום לכבוד הרב

1)איך אני אדע מה התיקון שלי בעולם?

תודה רבה

תוכן התשובה:

לפני שנדבר על תפקידו המיוחד והאישי של כל אדם - חשוב לציין שיש לנו בהחלט תפקיד משותף כיהודים והוא קיום מצוות הבורא כמפורש בתורתו. כל יהודי מצווה להאמין בבורא, לשמור שבת, לפרוש ממאכלות אסורות וכו', בלי שום יוצא מן הכלל.
מלבד התפקיד הכללי יש לכל אחד מאתנו גם תפקיד פרטי, וכבר בתורה אנו מוצאים עקרון זה בחלוקת עמנו למעמדות של כהנים, לויים וישראלים.
יש תחומים שבהם נדרש מכל אחד מהם משהו אחר, ובודאי גם חלוקה זו נקבעת בהשגחה פרטית. ויש סיבה מדויקת, מדוע דוקא פלוני יהיה כהן ויצטרך במשך חייו להיזהר שלא להיטמא למת, לברך את עם ישראל מעל לדוכן, ועוד אורחות חיים המיוחדות לכהנים בלבד.
גם מעבר לחלוקה בסיסית זו של שלושת המעמדות בעם ישראל, מתחלק יעוד לכל פרט ופרט, ונביא כמה מובאות מדברי גדולי ישראל בענין זה.
כותב הרמח"ל ב"דרך השם" (חלק ב' פרק ג' סעיף א'): "ואמנם חילקה החכמה העליונה (כלומר חכמת הבורא) את עניני הנסיון האלה (מה שאדם צריך להתנסות בו בעולם הזה) בין אישי המין האנושי, כמו שגזרה בעומק עצתה היותו ראוי ונאות. ונמצא לכל איש ואיש מבני האדם חלק מיוחד בנסיון ובמלחמת היצר, והוא פקודתו (מה שמופקד עליו) ומשאו (ועבודתו) בעולם הזה.
הווה אומר - בממלכת הבורא "חיילים" רבים, ולא מצפים מכל אחד למלא את כל התפקידים בממלכה.
דרך משל - אחד משרת בצבא המלך, אחד שחונן בכשרון אמנותי מייפה את ארמונו, והאחר אחראי על גביית המסים או על רווחת התושבים. באותו אופן, מבאר הרמח"ל, חילק הקב"ה לכל אחד מאתנו תפקיד מסוים בממלכתו, ודווקא תפקיד זה מוטל עליו למלא.

משום סיבה זו, דהיינו מריבוי הגוונים שיש בצבאו של השם, בבני ישראל בניו, מורה ההלכה: "הרואה שישים ריבוא מישראל יחד אומר: ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, חכם הרזים" (שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ"ד). ומבאר הירושלמי (מובא במשנה ברורה) טעם ברכה זו (ברכות ס"ג): "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה". כל יהודי הוא אחד יחיד ומיוחד בצבא השם, וכשם שהוא שונה מחברו בחיצוניותו (אין פרצופיהן דומין זה לזה) כך הוא שונה מחברו בפנימיותו (אין דעתן דומה זה לזה). השוני החיצוני והפנימי מלמד על יחודו ועל תפקידו האישי של כל יהודי בעולמו של הבורא.
וכן ביאר בעל התניא בענין ברכה זו (תניא חלק א' בהקדמה) "ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חברו" - שמאחר שכל אחד בנוי אחרת ותופש אחרת את המציאות, ממילא מתגלה הדבר בדברים השונים מהם הוא מתפעל ובדברים השונים אליהם הוא נמשך.
ביאור ברכת "חכם הרזים" היא - מה רבה גדולת השם שמולך על כל ריבוי הפרטים השונים והמשונים הללו "ויודע מה שבלב כל אלו" כלשון רש"י בגמרא. וכל השינויים הללו שבין אדם לחברו משרתים את אותו אדון. אומר על כך ה"אוהב ישראל" מאפטא (פרשת פנחס): "היינו הגם שכל אחד ואחד מישראל יש לו שכל מיוחד ועובד את השם יתברך בבחינה אחרת מחברו - מכל מקום הכל הולך אל מקור אחד ובא ממקור אחד".
ועוד כתב בענין זה ה"שפת אמת" (פנחס תרכ"ז): "ברוך חכם הרזים - פירוש שאלוקותו יתברך חל על כל בריה באופן אחר, כמו שכתוב: "אני א-ל ש-די" שיש די באלוקותו לכל בריה, פירוש: "במידה מיוחדת ומצומצמת כפי כח הכנת כלי המקבל".

וכאן אנו מגיעים בעצם לשאלה החשובה ביותר. מאחר שלכל אדם תפקיד מיוחד, כיצד ידע מהו תפקידו?
ראשית, בודאי שומה עלינו להאמין שאם ה' יצר את כל אחד מאתנו לתפקיד מיוחד, בודאי הוא גם נתן לכל אחד את הכלים לממש תפקיד זה ואת הדעת לגלותו. וה"תמרורים" המורים לנו את דרכנו המיוחדת מתבארים אף הם בדברי חז"ל.
כותב המדרש (ילקוט שמעוני מלכים א' כ"א רמז רכ"א): כתיב "כבד את ה' מהונך" - עליך לעבוד ולכבד את השם ממה שחננך. (ולדוגמא מביא המדרש אחד מכשרונות בני אנוש) שאם היה קולך נאה עבור לפני התיבה (התפלל כשליח ציבור) חייא בן אחותו של רבי אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו (רבי אלעזר הקפר): חייא בני, עמוד וכבד את ה' ממה שחננך".
הרי לנו תמרור אחד: כל אדם צריך לחקור ולגלות את כשרונותיו המיוחדים ובאמצעותם, לעבוד את ה' ולכבדו.

נתבונן בדברי חז"ל במסכת אבות: "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". מבחינה הלכתית בוודאי כל יהודי מצווה לעסוק בשלשת עמודי עולם אלו, וכבר קבעה ההלכה גדרים לחובתו הבסיסית של כל יהודי בלימוד תורה, בתפילה, במתן צדקה ובעשיית חסד. אבל מעבר לזה הלא כמעט בלתי אפשרי שאדם ישתלם ויקנה שלמות במידה שווה בכל אחד משלושת התחומים הללו. ואשר על כן, לאחר שקיים את חובתו הבסיסית וההלכתית לכל אחד מהם, בודאי ימצא שלבו נוטה יותר לאחד מהם דווקא.
ללמוד תורה, כל יהודי צריך, אבל לא כל אחד יכול להיות גדול הדור. אולי יעודו המיוחד לו - להתמסר בכל כוחו דווקא לעניין מעניני גמילות חסדים (לא במקום לימוד כאמור, אלא כדבר שאליו הוא מקדיש יותר זמן מן האחרים).
ואחר, להיפך, עניינו ומהותו - רק תורה, וכל רגע שיפרוש ממנה הפסד לו והפסד לעולם. בודאי גם הוא צריך לגמול חסד אך ספק אם יעמוד לו כוחו להתמסר כל כולו לתורה וגם להקים אימפריות של עזרה לזולת.
גם אבות האומה, אף שבודאי כל אחד מהם היה שלם בכל מיני שלמות ואין ערוך לקדושתם ומעלתם, נקראו כל אחד מהם על שם מידה מסוימת. אברהם איש החסד, יצחק איש הגבורה ויעקב איש התפארת. וכי אברהם לא ניחן בגבורה או יצחק לא עשה חסד? חלילה, כל אחד מהם בוודאי עבד את ה' בכל כוחו ובכל התחומים, אבל למרות זאת התייחד שמו דווקא על מידה מסוימת, שעליה עבד יותר מכל ובה השתלם במיוחד.
ועל דרך זו אף אנו מצווים לחפש בתוך קדושת ישראל, בתוך התורה ומצוות, "עשה טוב" מיוחד שנוגע ללבנו ומתאים לכשרונותינו ולנטיות ליבנו. בו להשתלם ובו לשרת את מלכו של עולם, ולקיים 'כבד את ה' ממה שחננך'.
עקרון זה מצינו בדברי חז"ל (מסכת שבת קי"ח) ששאל רב יוסף את רב יוסף בנו של רבה: "אביך במאי הוי זהיר טפי?" ("אביך במה היה זהיר ביותר?")
שאלה זו מובאת לאחר דבריהם של כמה תנאים שכל אחד מציין מצווה אחת שהיתה חביבה עליו במיוחד והיה מקיימה במסירות, בדקדוק ובאהבה וכבר כתב בענין זה ספר חרדים (פ"ח, ס"א) "ואף על פי שחייב אדם להיזהר בכל המצוות, מכל מקום יש לו להחזיק באחת מכל המצוות בכח גדול". וכן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק מ"ט): "כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתייחדה נפשו בפרט" ועוד רבים על זה הדרך.

כשם שכל אחד יש לו מצוות עשה הנוגעות לו במיוחד ונטיית לבו תורה לו את הדרך אליהן, כך יש לכל אחד "סור מרע" מיוחד, דהיינו תחום שקשה לו במיוחד (וכל אחד יודע היטב היכן קשה לו) ובתחום זה דווקא עליו לעבוד ולשפר את מידותיו, דווקא היכן שקשה לו, וגם זה בכלל "כבד את ה' ממה שחננך" שמתמודד לכבוד בוראו עם הקושי והיצר הרע המיוחד לו וכן כתב בענין זה רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק שם): "כל אחד יודע שבמה שיצרו תוקפו ביותר - הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו ובדברים שהרבה לפשוע בהם, ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו הדבר נקי ובר לבב. ועל כזה אמרו (גיטין מ"ג) "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר - לתקן אותו דבר"!

בכלליות ניתן לומר שאף אם אדם אינו יודע בבירור ענינו המיוחד ב"סור מרע" ו"עשה טוב" (אף שיש לו תמרורים) דבר אחד ברור מעל לכל ספק: על האדם להתמסר בנאמנות לרצון ה' וקיום מצוותיו וחזקה עליו שמן השמיים יובילו אותו לאותם נסיונות ולאותם מאורעות שיגלו את הטוב המיוחד שבו ויעמתו אותו עם הרע המיוחד שבו שעליו מוטל עליו לגבור.
אם יתחזק באמונתו ובכל מצב יחפש ויחקור כיצד יוכל לשרת את בוראו מיטיבו - בודאי יגיע בסופו של דבר אל יעודו וימלא את תכליתו.

האם אדם יכול למות למרות שלא מילא את תפקידו בחיים? למרבית הצער התשובה היא: כן, גדול כח הבחירה, ואדם שבחר ברע חלילה עשוי להחמיץ את יעודו, אמנם יש ליוצר הנשמות בחסדו תקנה גם לזה והוא ענין גלגול נשמות, אבל מוטב למי שכבר נמצא כאן לאזור מתניו ולבקש יעודו ולא לסמוך על הנסתרות מה גם שאפילו לענין גלגול נשמות לא כל אחד זוכה (ויש להעיר שגלגול פירושו להתנסות שוב בסכנה העצומה של העולם הזה) ומי אמר שבפעם הבאה יהיה לו קל יותר?...

התשובה התקבלה מהרב ארז משה דורון,
יח בתשרי התשסח
,
30 בספטמבר, 2007
לקריאה נוספת
30.09.2007

1. כבוד הרב! (נופית)

נכון אבל עם עדיין בן אדם מקפיד לקיים מצוות ולקרוא בתורה ולתת צדקה אבל הוא עדיין סובל וממשיך לסבול ורואה שאין אופק לסבל?
תגובת הרב
לפעמים סבל זה חלק מהתיקון של האדם, ולפעמים הוא גורם את זה לעצמו כי הוא לא חי בצורה מדויקת ולא ממלא את תפקידו כראוי.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אילוסטרציה צילום: shutterstock

תחזית מזג האוויר: בהיר ויבש לפני חזרת הגשם

קרא עוד