את העובדה שעם ישראל אוהב ג'יפונים ניתן לראות בכל פקק תנועה, מגרש חניה או כל מקבץ אחר של רכבים. עד לפני כ-15 שנה, רכבי שטח היו מצוידים בהנעה כפולה והיו יקרים לרכישה ואחזקה. יונדאי טוסון התחיל את המגמה של הנגשת רכבי הפנאי ובמחיר של "מכונית מנהלים" הציע רכב פנאי נחשק. 10 שנים מאוחר יותר, חברת טלקאר יבואנית קיה שיווקה את הספורטאז' עם מנוע 1.6 ליטר במחיר של מכונית משפחתית מאובזרת ובעקבותיו הגיעו רכבי פנאי רבים שנמכרו במחיר דומה והפכו לדומיננטיים בשוק הרכב.
מגמה נוספת התופסת תאוצה בשנים האחרונות – היא ההנעה ההיברידית. עד לפני 5 שנים מחירו של רכב היברידי היה זהה למחיר "מכונית מנהלים". טויוטה אוריס, (שהוחלפה בקורולה היבירידית), יונדאי איוניק וקיה נירו נמכרו במחירים גבוהים במעט ממחירה של מכונית משפחתית וגרמו לכך שב- 2018, כמעט כל מכונית חמישית שנמכרה היתה בעלת הנעה היברידית. בנוסף לכך, לראשונה, הרכב הנמכר ביותר בשנת 2018 היה יונדאי איוניק (אחיו לפלטפורמה של הנירו).
קיה נירו מצליח ליישם שתי מגמות אלה עם אבזור בטיחות עשיר ברמת מחיר של רכב פנאי בסיסי.
שיווק הנירו בישראל החל ב-2016 בגרסת EX)142,900 ₪ כשבתחילת 2019 הצטרפו גרסת ה-LX 142,500₪) המיועדת לציי רכב וגרסת Plug-in נטענת (159,900 ₪) ובקרוב צפויה להצטרף גרסה חשמלית טהורה.
למבחן התייצבה הנירו כרכב חלופי (לאחר שהאוקטביה שלי נלקחה לטיפול) בגרסת ה- EX שעברה כ- 26,000 ק"מ.
עיצוב חיצוני:
עיצוב רכב פנאי היברידי הוא משימה מורכבת. אחת הסיבות להעדפתם של רוכשי רכבי פנאי בתצורת מרכב זו היא תנוחת הישיבה הגבוהה (מלבד העיצוב ה"קרבי" המסוקס) ולכן מצופה מרכב פנאי שיהיה גבוה.
ברכב היברידי, צריכת דלק נמוכה היא גורם משמעותי ואחת הדרכים להשיגה היא עיצוב מרכב עם מקדם גרר נמוך המושג באמצעות מרכב נמוך.
מעצבי הנירו נאלצו להתמודד מול שתי דרישות סותרות אלו והתוצאה היא שהוא נופל בין הכיסאות... הנירו נראה כהכלאה בין רכב סטיישן לרכב פנאי.
בסיס גלגלים גדול של 270 ס"מ וגובה מרכב של 154.5 ס"מ יוצרים צללית של רכב סטיישן. קשתות גלגלים מודגשות עם סף פלסטיק שחור, דמוי מגן גחון כסוף בפגוש האחורי וכמובן פסי גגון כסופים תורמים למראה של רכב פנאי.
עם גריל "אף הטיגריס" אי אפשר לטעות והנירו משויך לקיה כבר מרחוק. באופן כללי, עיצוב הנירו עגלגל ונעים לעין כמו רוב דגמי קיה.
רכבים היברידיים מכונים "ירוקים", אבל בפועל מעוטרים בנגיעות בצבע כחול... הרכב הנבחן היה בצבע כחול כהה שמחמיא לו, אך מעצבי הנירו בחרו לא להדגיש את היותו רכב היברידי ומלבד היותו רכב פנאי נמוך, רק כיתוב "ECO/Hybrid" מציין את היותו היברידי.
העיצוב מזוהה עם קיה אך לא צועק " אני היברידי"צילום: מוטי שטרן
תא נוסעים ואבזור:
גם בתא הנוסעים השתדלו המעצבים להצניע את ההנעה ההיברידית. בורר ההילוכים סטנדרטי (ולא ידית קטנה כחולה) ושוב, העדות היחידה להיותו היברידי הוא היעדר מד סל"ד בלוח השעונים ומד טעינת סוללה בולט במקומו. גווני האפור שחור שולטים בתא, אך בזכות החלונות הגדולים – מצליח תא הנוסעים להקראות אוורירי ונעים.
איכות החומרים טובה למעלה ובינונית ככל שיורדים למטה.
בזכות בסיס הגלגלים הארוך יש שפע מקום לרגליים בשתי שורות המושבים. אם דיברנו על מושבים, אז גם למושב הנוסע הקדמי יש כיוונון גובה, ובכלל הם נוחים למדי והשילוב בין עור לבד נאה. בזכות בלם היד שמופעל מהרגל (אך עדיין מכונה "בלם יד") באמצעות דוושה – התפנה מקום בין המושבים וליד תיבת ההילוכים שני מחזיקי כוסות ותאי אחסון שימושיים.
הנירו מצטיין באבזור הבטיחות והיא כוללת בקרת שיוט אדפטיבית, 7 כריות אוויר, תיקון סטייה מנתיב ובלימת חירום אוטונומית.
ההפרש במחיר בין גרסת ה-LX ל-EX הוא 400 ₪ (ארבע מאות שקלים חדשים ב-ל-ב-ד) וברור שהוא פיקטיבי לטובת מתן הנחות לציי רכב, לפחות אבזור הבטיחות נותר עשיר.
כבר בגרסת ה- LX תקבלו: מערכת מולטימדיה עם קישוריות לטלפון הכוללת מצלמת רוורס, קיפול מראות חשמלי, בקרת אקלים דו אזורית עם מצב "נהג בלבד". 400 שקלים בלבד ישדרגו אתכם לגרסת ה-EX ויוסיפו לרשימה: פתחי מיזוג אחוריים, חלונות אחוריים כהים, חיישני גשם, מראה מתכהה נגד סנוור ומפתח חכם.
בשתי רמות האבזור, רק לחלון הנהג תפעול אוטומטי.
נפח תא המטען 401 ליטר בלבד, אך בפועל הוא מרווח ושימושי. פתח ההעמסה ממוקם גבוה ומקשה על העמסת חפצים כבדים, אך לשימוש יומיומי למשפחה הוא מספק ויותר.
תא הנוסעים מרווח ובעיקר מאובזר באבזור בטיחות מרשיםצילום: מוטי שטרן
יוצאים לדרך:
יחידת ההנעה של הנירו זהה לזו שבאיוניק והיא כוללת מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטר ומנוע חשמלי המספקים ביחד 141 כ"ס ומומנט משולב של 27 קג"מ אשר מועברים לגלגלים באמצעות תיבת 6 הילוכים רובוטית דו-מצמדית. אני אוהב את אופי הפעולה של תיבות הילוכים מסוג זה, הן מאפשרות ניצול מרבי של כוח המנוע והעברות ההילוכים שלהן מהירות מאוד. החיסרון של תיבה רובוטית דו מצמדית הוא ביציאה מהמקום ובמהירות זחילה, אז הן מהססות ואיטיות. השילוב של המנוע החשמלי פותר את בעיית ההססנות של התיבה בתחילת הנסיעה ובנוסף לכך, בניגוד לתיבה רציפה (הנפוצה מאוד ברכבים היברידיים), בעת מאמץ בעקיפה או בעליה התגובה מידית ולא רועשת. אפרופו רעש, בידוד הרעשים של הנירו הוא לא הצד החזק שלה. בשאר ההיבטים, הנירו נעימה מאוד לנסיעה ומצב הספורט בתיבה עם אפשרות העברת הילוכים ידנית הופך אותה אפילו לדי מהנה לנהיגה.
צריכת הדלק, היבט חשוב ברכב היברידי מצוינת ועמדה על 20 ק"מ לליטר במהלך המבחן שכלל נסיעה בכביש מהיר וזחילה בפקקים.
התיבה הדו מצמדית, תורמת להנאה מהנהיגהצילום: מוטי שטרן
לסיכום: קיה נירו מנסה לשלב 2 מגמות התופסות תאוצה בשוק הרכב הישראלי: ג'יפון היברידי. ג'יפון הוא לא מצליח ממש להיות, אך רכב היברידי חסכוני – הוא בהחלט מצליח להיות. תיבת ההילוכים הרובוטית דו מצמדית הופכת אותו לנעים יותר לנהיגה, אך הוא סובל מבידוד רעשים לקוי.
בעיני, הוא הרכב ההיברידי העממי המוצלח ביותר בזכות יחידת ההנעה המוצלחת, המרכב השימושי ובעיקר אבזור הבטיחות העשיר.
אם מציעים לכם אותו בליסינג התעקשו לקבל אותו בגרסת ה-EX בעיקר בגלל פתחי המיזוג האחוריים הכה חשובים.
דרך צלחה!