המיתוסים שמאחורי הנישואין

החברה שלנו מלאה במיתוסים וסטיגמות כיצד צריך להיראות הקשר הזוגי, מה תפקיד הבעל בתוך המערכת הזוגית, מה תפקיד האשה וכיצד צריכים להתנהל החיים המשותפים.

מה הבעיה עם סטיגמות ואמונות שאנו מאמינים בהם, אולי יותר נכון לומר שאנו משועבדים להם? שברגע שאנו חושבים ש"כך צריך להיות, זה התפקיד שלי בתור אשה, זה מה שנדרש בזוגיות" אז אין גמישות. אני כבר לא יכולה לחשוב אחרת כי זה סותר אמונה. הבעל לא יכול לפעול אחרת משום שזה סותר את 'תפקיד הבעל' כמו שהוא תופס ומאמין.

דוגמא: "לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ" - יש תפיסה שאומרת שאם יש קשיים, קונפליקטים ואי הסכמות הם תמיד צריכים להתברר בבית הדין הזוגי. דהיינו רק בין הבעל לאשתו. בני הזוג לא מתייעצים, לא נוטלים עצה ולא מסיחים את שעל ליבם לאדם שלישי. לעיתים בגלל בושה ולעיתים בגלל ש"אותי לא ילמדו מה זה להיות בעל'. הזוג 'מתבשל במיץ של עצמו' במשך זמן רב ולא ניגש לגורם מן החוץ שיעזור לפתור את הקושי.

ברור לחלוטין שברגע שצצה הבעיה אין צורך מיד לרוץ לאדם מבחוץ אלא יש לשבת יחד ולמצוא פתרון שמקובל על שני בני הזוג. כמו כן ברור שאין צורך לספר לכווו-לם את מה שמתכבס באינטראקציה הזוגית. אך להקצין ולומר שאף פעם לא מספרים שום דבר, זה כבר יכול להוות מכשול רציני.

ומעשה שהיה כך היה: נפגשתי פעם עם זוג צעיר שהיו לו קשיי תקשורת סטנדרטים שהדרדרו עד כדי פתיחת תיק גירושין ברבנות. הדיין שאל אותם אם היו בטיפול זוגי וכשהשיבו בשלילה האיץ בהם לעשות זאת לפני נתינת הגט. כשהגיעו אלי שאלתי אותם מדוע החליטו להתגרש ולא לטפל בקשיים הבעל ענה "זוגיות זה משהו טבעי, או שזה קיים או שמפרקים. הקשיים שלנו הוכיחו לי שאין לנו את זה בצורה טבעית ולכן כדאי להתגרש לפני שיוולדו ילדים" והוסיף "מעולם לא ראיתי את הוריי רבים וקל וחומר שלא הלכו ליעוץ זוגי".

האמונה כאילו זוגיות זה "משהו שבא בטבעיות" ולא צריך תלמוד היא מגוחכת. הרי כדי לנהוג ברכב צריך לימוד תיאורטי ומעשי ומה יגרע חלקה של סוגיה כ"כ מורכבת כמו חיים זוגיים אחרי שנים רבות של רווקות שמצריכה הנחייה והכוונה של אדם בעל נסיון.

כיום נפוצה מאד התופעה של הדרכת חתנים וכלות לפני החתונה. כמה טוב יהיה, וכבר היום זה קורה לעיתים, אם בנוסף להכנה ההלכתית תהיה גם הנחיה זוגית שיכולה לחסוך לכל אחד מבני הזוג הרבה עגמת נפש בתחילת הנישואין ועלולה להסתבך מאד בהמשכם.

בקשתי מהבעל שישאל את הוריו אם רבו אי פעם ומה עשו כשזה קרה. הבעל חזר אלי מופתע בפגישה הבאה ואמר שאימו סיפרה שרבו על בסיס חודשי ובעת סכסוך קשה פנו לרב הקהילה. "למה לא סיפרת לי זאת מעולם" שאל אותה, ואימו ענתה "לא רציתי לחשוף אותך לקושי שלנו, לשבור לך את תדמית ההורים שרצינו לייצר".

דווקא התדמית המושלמת של ההורים בעיני הבן היא זו שיצרה קונפליקט בנפשו. משום שבעיניו נתפס שזוגיות היא דבר מושלם ואם יש קשיים זה בדיוק הסימן שצריך לחפש זוגיות אחרת.

בפגישות למדנו שקושי הוא אתגר שמזמין אומץ ומקוריות למצוא את הנקודה השלישית שמייצגת לא את האינטרס והמבט הצר של כל אחד מהם בנפרד, כי אם את המבט הכולל את שני המבטים יחד. נקודה שממנה ניתן להשקיף על שתי הנקודות הקודמות, לא לשלול אותן אלא לכלול אותן לאמת אחת גדולה.

על סטיגמות נוספות בזוגיות וכיצד הן מכשילות אותנו בע"ה בפעם הבאה.

הכותב הוא מטפל זוגי ומיני, פסיכותראפיסט, muligrosman@gmail.com

(צילום: באדיבות המצולם)