החבילה שמיועדת למישהי אחרת

אם הוא חוצניק, תפוס חזק, או סתם חסר אמונה – טעות בכתובת, החבילה הזו לא בשבילך. אז מתי תגיע החבילה הנכונה

שני ברלינר, משלך
טז בשבט התשעד
,
17 בינואר, 2014 10:15
Shutterstock

Shutterstockצילום: Shutterstock

שלוש פעמים בחיי שלח לי הבוס הגדול חבילה נאה ושמנה, קשורה בסרט בוהק. פתחתי אותה בהתלהבות כדי לגלות מלא דברים שאני אוהבת ושעושים לי כיף. שלוש חבילות שיועדו למישהי אחרת. שלוש חבילות שנאלצתי להחזיר.

החבילה הראשונה הגיעה יחסית באיחור. ציפיתי לה כמה וכמה שנים טובות אבל שמחתי שהגיעה. העיקר שהגיעה! שם הנמען היה תחת המין הנכון, כלומר נמענת. אבל החבילה הגיעה בטעות לישראל ויועדה מלכתחילה לחזור ליבשת אחרת לגמרי. היה ברור לחלוטין שישראל אינה המקום לחבילה, ממש כמו פסל חירות במשכן הכנסת. תאריך החזרת החבילה נקבע מראש ובינתיים נהנינו החבילה ואני זו מחברתה של זו. להשתמש ולהחזיר, להשתמש ולהחזיר. ולא לשכוח להחזיר!

להתראות, קראתי אל החבילה. שימרי על קשר! ברור שאשמור, ענתה החבילה ונשלחה במשלוח אווירי אל מעונה. בפעם האחרונה ששמעתי מהחבילה התקבל הרושם שהיא עדיין מחפשת ובינתיים נהנית ממה שיש לחיים להציע.

החבילה שיש לה חברה

החבילה השנייה הגיעה גם היא אחרי כמה שנים טובות ובהפתעה, אקזוטית ושונה. דרכנו הצטלבו במקרה כשאני נתתי שירות שהיא הייתה צריכה והיא שכרה אותי בעקיפין על מנת לבצע אותו. הפרויקט המשותף שלנו ארך חודשיים שבמסגרתן היא לטשה בי עיניים כחולות ומזוגגות וכיבדה אותי באמירות השמורות למי שרוצים להכיר למטרות רומנטיות. היא ביקשה שאארח לה חברה גם מחוץ לשעות הפרויקט ואני, שסך הכול מאוד נהניתי - נעניתי.

הבעיה היחידה הייתה שלא היה מדובר בחבילה משוטטת אלא בחבילה שכבר הגיעה ליעדה. שם הנמענת היה כתוב באותיות גדולות ולטיניות, ובצבעים אחרים מהצבעים בהם שמי היה נכתב, לו הייתה החבילה ממוענת אלי. ניתן היה אפילו להבחין ביושן האותיות שכבר התחילו להתקלף. עשר שנים הם כבר ביחד, הנמענת רוצה כבר הרבה זמן לפתוח אותה ולסדר כול פריט במקום, אבל החבילה מהססת, כמו שקורה לפעמים לחבילות. ובינתיים החבילה מוקסמת ממני לחלוטין.

אני נותנת לעצמי למלא את הואקום הקיים בי בהערצה השקטה והאמיתית של החבילה ועם הזמן נכנעת למחשבות. אפשר הרי לשנות יעדים, אני מהרהרת. חבילה אינה באמת של הנמענת עד אשר פורקה וסודרה. ובכלל, אולי אחרי כל כך הרבה שנים של ביחד לחבילה קצת נמאס? הרי החבילה סיפרה לי על דברים על הנמענת שגם אני לא אהבתי לשמוע, הנמענת הזו לא ראויה לחבילה! אולי החבילה מעוניינת בי?

ואז החבילה נסעה לזמן קצר רק כדי לחזור לזמן ארוך, יחד עם הנמענת כמובן. החבילה פרקה עצמה ללא התלהבות יתרה אך עם הצהרת מחויבות חד-משמעית זמן קצר אחרי שהגיעה, העלתה התמונות לפייסבוק ונעלמה מן השטח. ומאז תהיתי האם זו אני שטעיתי כשהפלגתי על כנפי הדמיון עם קצת עזרה מחבילה מבולבלת, שבעולם אחר יכלה להיות שלי.

החבילה שאין לה אמונה

החבילה השלישית הגיע דווקא לא מזמן בכלל, אחרי שנתיים (מה קורה שם בשירות הדואר? מי אחראי לכול העיכובים?). חבילה מקומית, סופסוף, וכבר התחלתי לחשוב שאבלה את חיי בלטינית שוטפת. חבילה מפתיעה שדייקה בתוכנה. חבילה ללא כתובת נמען, חלקה ונטולת שריטות. אני הופכת אותה ומתבוננת. היא כמעט וחפה מפגמים. היא מזמינה אותי לפתוח את הסרט הכחול הגדול, ואני פותחת, עוד בפעם הראשונה שאנחנו נפגשות.

היא מרגישה מוכרת, היא מרגישה כמו חבילה מהבית. אני מזהה בה הרבה דברים שתמיד רציתי ועוד כמה דברים שלא ידעתי שרציתי. איזה כיף לי! יש בה דברים רכים ונעימים במרקמים שונים, יש בה ניחוחות מעניינים והרבה ספרים עיוניים. יש בה סיכת לוחם מצטיין, ושנורקל ואפילו.. מה זה? וואו, מגלשי סקי! לאן כל זה נכנס? אני צוחקת ומניחה בצד. אני מוצאת עצמי משתעשעת במחשבה לפרוק את החבילה הזו יום אחד. צריך למצוא מקום למגלשי הסקי. הממ..

ואז אני רואה אותה. קופסא שחורה גדולה. אני מוציאה אותה מן החבילה ומניחה אותה על השולחן. היי, אני אומרת אל החבילה שלי (?). היי, עונה החבילה ומחייכת בחמימות. מה זה? אני שואלת אותה. אה, החבילה שלי עדיין מחייכת, זאת האמונה שלי. וואלה, אני אומרת ואז לוקחת אותה, הופכת וטופחת. משהו קטן נופל. מדובר בספרון עם המון מספרים ואפס מילים מסולסלות. מגניב, אני עונה, גם אני מאמינה בזה. את מאמינה בספר עם המילים המסולסלות, החבילה עונה לי.

החבילה שרוצה להישאר

נכון, אני משיבה, וגם בספרון הזה. הם לא סותרים זה את זה, את יודעת. החבילה ניגבה את שאריות הפירורים מזוויות פיה, התיישבה מולי ועברה למבט רציני ומכיל. היא נטלה ממני את הספרון בעדינות, ופתחה בעמוד האמצע, המציג שימפנזה עם בעיות גב שמנסה להזדקף. אלו אבותיי, עונה החבילה. לא, הם לא, אני אומרת נוגה. החבילה מסתכלת עלי במבט נוגה לא פחות, שאומר הרבה.

אבל אני לא רוצה להחזיר אותך, אומרות העיניים שלי. גם אני לא אותך, עונה החבילה שכבר הצמיחה פרווה חומה וזנב. ובינינו קופסה שחורה גדולה.

לכתבות נוספות באתר 'משלך'

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עודד בן עמי צילום: צילום מסך

עודד בן עמי באמירה מקוממת: ״אל תרפו מן הקרב לשינוי חוק הלאום״

קרא עוד