האם יש סיכוי למצוא אהבה בפייסבוק?

היא מחפשת את "הבחור איתו אזדקן" וזוכה לאלפי שיתופים - מה גורם לה לחשוף כך את מצבה הזוגי? ניסינו להבין לעומק את התופעה הרומנטית שכובשת את הרשת

הילה מלמד, "משלך"
כד בכסלו התשעד
,
27 בנובמבר, 2013 13:25
צילום מסך

צילום מסךצילום: צילום מסך

למצוא זוגיות בעולמנו - לא קל, ולמצוא זוגיות בפייסבוק? אפילו יותר. עודף האופציות יוצר בלבול והסחת דעת, מה שנקרא בעגה המקצועית "פרדוקס המבחר" - ככל שהאופציות רבות יותר, כך קשה יותר לבחור רק אחת, ולהתחייב אליה תוך וויתור כואב על כל השאר. זהו רק שיקול אחד שגורם ל"מחפשים" ו"מחפשות" להשאיר את גבולות החיפוש מצומצמים. בינינו, לרוב הסיבות שמונעות את החשיפה הן בעיקר מבוכה לצד רצון להשאיר את הסטטוס ה(לא) רומנטי רחוק מעיני הציבור.

בימים האחרונים פרצה לחיינו בסערה שקטה בחורה אחת עם הודעת פייסבוק תמימה שזכתה עד כה לכמעט 8,000 שיתופים. סביר מאוד שנתקלתם בה גם אתם, ובוודאי אחד אם לא יותר מחברי הפייסבוק שלכם, שיתף את הפוסט שלה. אולי אפילו אתם עצמכם, למרות שאתם לא מכירים אותה בכלל. למי שהצליח איכשהו להישאר לא מעודכן, שימו לב:

הפוסט הועלה בעמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" ושם גרף לא פחות מ-990 תגובות, רבות מהן אוהדות ומפרגנות אך לצידן גם לא מעט תגובות שליליות. הדיון התגלגל גם לשאלות בנוגע לטיב הפוסט - מה גורם לבחורה לפרוש לעין הציבור את מצבה הרומנטי ומדוע הפוסט שלה מלהיב כל כך הרבה אנשים, לטוב או לרע? בין התגובות יש גם כמה כאלו משעשעות; אחד המגיבים טען שמדובר בניסוי של בית ספר לפסיכולוגיה, ואחר דווקא הציע כי "עשו לה פיגוע פייסבוק. בטח אמא שלה". בינתיים רעות הגיעה להתראיין בתוכנית הטלויזיה 'צינור לילה' כדי לדבר על התופעה, ובין השאר היא גם הספיקה להשתתף בפרסומת משעשעת של 'עלית', שם הזמינה אותה סבתא עזיזה לשיחה בעניינים שבלב.

וכך, מה שהתחיל כחיפוש אהבה גדל לממדים בלתי פרופורציונליים, בטח ביחס לציפיות של רעות עצמה. תפסנו אותה לשיחה קצרה לשמוע איך היא מתמודדת עם הפרסום הפתאומי, אם היא ממליצה על השיטה, והכי חשוב - האם כבר "יצא מזה משהו".

נו, אז איך זה להיות סלב?

"איזה סלב, אני ממש לא מתכוונת להיות סלב. כולם שואלים אותי על הפרסומת של 'עלית' - היה כיף לעשות את זה, אבל זה לא שהם לקחו אותי להיות פרזנטורית".

אם החשיפה ממילא יצאה מפרופורציה, למה בעצם הלכת להתראיין ב'צינור לילה'?

"הלכתי כי אחרי שהעלו את הפוסט שלי לסטטוסים מצייצים, קיבלתי המון תגובות ולייקים ופניות אישיות וזה כבר עשה לי רע. לא התכוונתי להגיע לקנה מידה כזה גדול. עוד לפני זה הייתי במבול של פניות ואז זה רק התגבר, וזו לא היתה הכוונה. בתוכנית יכולתי להכניס את הסיפור לפרופורציות, להגיד מה שרציתי לומר, להגיב לתגובות שליליות שקיבלתי וגם להסביר למה עשיתי את זה - כדי להכיר ולא בשביל הפרסום".

איך את מסבירה את ה'באז' שנוצר סביבך?

"אני לא חושבת שזה הגיע לממדים כאלו בגללי, אלא כי זו תופעה שיש כרגע, בדור שלנו. הקטע של רווקות או רווקות מאוחרת, או אולי פשוט קושי במציאת בני זוג, קושי שאולי קיים יותר אצל נשים אבל שייך גם לגברים. אני לא יודעת להסביר למה דווקא הפוסט שלי תפס, אין לי מושג".

נראה שהיו המון תגובות אוהדות, קיבלת גם כאלה מבאסות?

"הרוב באמת היו מפרגנות אבל היו גם תגובות שלא, כמו כאלו שכתבו לי בסטטוסים מצייצים 'נואשת' ו'לכי תחפשי' וכל מיני פחות נעימים, אבל התגובות שאמרו שאני מחפשת פרסום - הן הכי נוראות בעיני".

והשאלה הכי פולנית שחייבת להישאל - נו, יצא מזה משהו?

"אפשר לומר שיש גישושים. יש לי מאות פניות, אני יודעת מה אני רוצה ועכשיו אני צריכה להיכנס לעובי הקורה, ולאט לאט בעבודת נמלים ליצור את זה שם".

לסיכום, את ממליצה לבנות ובני ישראל על השיטה?

" אני חושבת שכן. כנראה לא כל אחד שיפרסם יגיע לכאלה ממדים, אבל זו ממילא לא המטרה, וזו גם לא היתה המטרה שלי. אני חושבת שהעיקר שזה פותח לחברים את הראש לחשוב עליך. אני חיפשתי פניות מחברים ומאנשים שמכירים אותי, וזה הספיק לי".

אז רעות עצמה לא ממש יודעת להסביר את כל ה'באז' סביבה, אבל הפוסט שלה המשיך לסקרן אותנו, ובעיקר המהומה שהוא יצר. החלטנו להתחבט בשאלות אלו עם מישהי שיכולה לספק מבט מבפנים - בת חן שניידר סומפולינסקי, פסיכולוגית קלינית המטפלת בילדים מבוגרים, ודוקטורנטית לפסיכולוגיה.

גם בעידן חושפני כמו שלנו, המעשה של רעות מפתיע. תוכלי להסביר לנו למה?

"אנחנו חיים בעידן של שליטה, אנשים מנסים לקחת אחריות על החיים שלהם, ורק התחום הזוגי הוא לכאורה לא בשליטתך ולא קשור אליך, מה ש"מכתוב" זה מה שיהיה. הרווקות מעוררת באופן טבעי ספקות עצמיים וחוסר ביטחון; "אולי משהו לא בסדר איתי, כל החברים שלי כבר התחתנו", וכו'. והיא הצליחה לא להיכנע למבוכה או להאשמה עצמית, היא לא אמרה "אולי הפגם הוא בי", אלא יזמה ולקחה את המושכות לידיה - "אני עוד לא מצאתי, תעזרו לי למצוא"".

למה בעצם אנשים מתביישים ולא תמיד שמחים לפרסם את העובדה שהם רווקים?

יש מונח של "מקור שליטה", כשקורה משהו אני יכול להאמין ש"מקור השליטה" הוא פנימי, כלומר שזה קשור אלי, זה באשמתי או בזכותי, או לחילופין חיצוני - שזה נגרם כתוצאה מדברים שחיצוניים לי כמו הסביבה או כוח עליון. רווקים לעיתים תופסים את הקשיים בתחום הזוגי ככישלון אישי, בשל אמונה בגורם פנימי - אני רווקה כי אני לא מסתדרת עם אנשים, כי אני תובענית מדי, עם ציפיות גבוהות מדי…".

אנשים שמבקשים עזרה, בטח בנושאים רגישים ואינטימיים, נתפסים לפעמים כחסרי אונים, חלשים או מעוררי רחמים.

"כשקוראים את הפוסט מרגישים שהוא לא משדר מצוקה או ייאוש, כי אם אופטימיות והכרת הטוב, אנרגיות חיוביות והסתכלות על חצי הכוס המלאה. זה מעורר הזדהות וקל לשים את עצמך בנעליה, מעורר חיבה - ואם אני כבר מחבב אותה אז למה לא להכיר לה מישהו? אהבתי במיוחד את התחלת הפוסט, שם היא כותבת שמי שמכיר אותה יודע כמה זה קשה לה. הווידוי הזה מעורר הזדהות וגורם לך לחשוב "איזו אמיצה". בחברה העכשווית יש דווקא כבוד רב לפתיחות. מטופלת שלי, ילדה בכיתה א', ראתה חברה בוכה, ניגשה אליה ואמרה לה שכדאי לה ללכת לטיפול, כי מאז שהיא עצמה בטיפול היא כבר לא בוכה… הילדה הזו לא התביישה ואמרה בטבעיות את מה שפעם היו לוחשים בחדרי חדרים. באותה רוח, גם בתוכניות הריאליטי כמו מאסטר שף, אקס פקטור וכו', נותנים היום מקום לסיפור החיים של האדם כולל הקשיים הנלווים, כגון משתתף אוטיסט או בן לאמא חולה. אנחנו לומדים לכבד אנשים שמכירים בקושי שלהם ומתמודדים איתו".

הפוסט זכה לכמעט 8,000 שיתופים. מה פתאום לכל כך הרבה אנשים אכפת מחיי האהבה של אדם זר?

"בעיקר כי הוא נוגע ללב. לכל אחד יש חברים במצב כזה, או שאנחנו עצמנו באותו מצב, ואתה אומר לעצמך - הוא אדם טוב, איך פספסו אותו?"

הפייסבוק באמת מועיל למציאת אהבה?

"אני לא מומחית בתחום הרשתות החברתיות, אבל פגשתי לא מעט מטופלים המחפשים זוגיות דרך הפייסבוק. הם רואים תמונות של האדם ופרטים בסיסיים עליו, יכולים לתקשר במדיה קלילה, לא בפלטפורמה רשמית ופרקטית כמו מייל שפותחים בעבודה. זה הרבה יותר ממה שהיה לנו פעם כשהדודה שידכה מישהו שאין לנו מושג מי הוא ומה הוא".

יש טיפים לרווק/ה המתבייש/ת?

"אפשר להתחיל בסביבה יותר בטוחה, קודם לדבר עם מעגל חברים קרוב, לאחר מכן לשלוח מייל לחברים או למשפחה המורחבת, או לפרסם בפייסבוק לחברים שלך בלבד ולהגיד להם: תחשבו עלי, אם יש מישהו אני אשמח לנסות. בתרפיה קוגנטיבית עוסקים ב"חשיפה הדרגתית", גם כאן החשיפה קלה יותר במעגלים קטנים. חשוב לזכור שבפניה למעגל קטן יותר ה'מחיר' שמשלמים הוא נמוך יותר. הרי לא כל אחד מוכן להתמודד עם מחיר החשיפה והפרסום, ולא כולם רוצים שכולם ידעו מה עובר עליהם במישור הרומנטי. מצד שני, הרבה פעמים אנשים לא רוצים לשדך, מפני שהם חוששים שיבואו אליהם בטענות. אם הם יודעים שהאדם מאוד מעוניין להכיר, הם יעשו את שלהם".

לסיכום, אנו חוזים בהתחלה של תופעה?

"אני מקווה שכן. מה שבטוח, לאדם הבא שירצה לעשות את זה, יהיה הרבה יותר קל. פרויד אמר שאהבה ועבודה הם הבסיס לבריאות הנפשית. אני מקווה שכל תופעה אשר תקל על יצירת קשרי אהבה, תצבור תאוצה".

לכתבות נוספות באתר לנשים הדתיות "משלך"

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
בדיקה לגילוי קורונה בהדסה צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

הדסה: התקדמות לקראת גילוי נוגדנים לקורונה

קרא עוד