אודהליה ברלין: הופעה שהיא תפילה

איך מגשרים בין אימת הדין, לרצון לעבוד את הקב"ה בשמחה? את התשובה מצאנו בהופעתה של אודהלי'ה ברלין שהתקיימה החודש, באווירת הימים הנוראים. ביקורת

יערה וייס 02/10/12 14:30 טז בתשרי התשעג

אודהליה ברלין: הופעה שהיא תפילה
הילה שילוני, צילום: הילה שילוני

יום שני בערב, ערב יום כיפור. עשרות נשים מכל הגילאים צובאות על אולמי ז'ראר בכר בירושלים, משאירות את ההכנות לסעודה המפסקת בבית מאחור, ובאות להתמלא במזון רוחני בהופעתה של אודהליה ברלין. וההשקעה - משתלמת בהחלט: שעתיים של הופעה סוחפת לקראת היום הגדול והנורא עושות את שלהן.

אודהליה פותחת את המופע לבדה על הקלידים בשיר "אוחילה" הנושא את שם המופע. האווירה רצינית מעט בהתחלה, אך היא משתחררת בהמשך. הקהל גם הוא מצטרף בשירה מתונה בתחילה, שרק הולכת וגוברת במשך הערב לקול שירים משמחים יותר - "אחת שאלתי", "שובי נפשי", "מי כמוך בעל גבורות" ועוד. בין לבין מתבלת אודהליה את הופעתה בדברי עידוד ונחמה: את האימהות שבקהל היא מנחמת שגם השגחה על ילדיהן ביום הקדוש היא תפילה, ולרווקות היא מזכירה שכדאי להסתכל על הדלתות שנפתחו להן. צוות הנגניות מצטרף בהדרגה, והנגניות מפליאות בנגינתן וברגישותן לערב המורכב הזה של "גילו ברעדה". מסתבר שגם על כלים כמו בס ותופים אפשר לנגן בעדינות כמו על כינור.

(צילום: הילה שילוני)

זוהי השנה הרביעית בה מתקיימת הופעתה של אודהליה ברלין לפני יום הכיפורים, והכרטיסים אליה נגמרו כבר שבוע לפני ההופעה. "הצירוף הזה של הזמן, המקום והסיפור - מעידים על הצמא הרוחני ההולך וגובר שיש באויר בתקופה הזו", מסבירה רבקה באבאי, מפיקת האירוע הנמרצת. "גם אני לא יודעת להסביר את הביקוש הגדול, אבל הטלפון לא מפסיק לצלצל גם שבוע אחרי שאזלו הכרטיסים".

שתי הפתעות בהופעה: בראשונה, עולה מוסא, אביה של אודהליה, לנגן עימה בקלרניטו המפורסם, ("לפעמים אני אומרת לקב"ה: 'איזה תחרות יש לך עם אבא כזה'"?, מחמיאה לו בתו); ובשניה - עולה לפתע אתי אנקרי עם גיטרה, ונותנת לקהל באצילותה לשיר לבד את "הנשמה לך". היא מזכירה לנו ש"השמיים פה יותר קרובים", ומבצעת אלתור מופלא על כיסופיה לבית המקדש. לקראת סוף הערב, כשנדמה שהלבבות כולם נפתחו כבר, מבצעות ברלין ואנקרי דואט מנצח לשירו של ישראל דגן "ניצחתי ואנצח", שפתח סופית את שערי הדמעות והתפילה לקראת יום הדין.

ההופעה מסתיימת במה שכולן חיכו לו - הריקודים. האולם למטה והיציע שלמעלה מתמלאים במעגלים, והבנות כולן פוצחות בריקודים סוחפים, לקול צלילי "אמת מה נהדר" ו"זכרנו לחיים". המדרגות וקדמת הבמה מלאים בעשרות בנות שרוקדות בלהט, ונדמה שהריקודים המשחררים הם התפילה האמיתית המגשרים על הפער בין אימת הדין והשמחה. זהו, עכשיו אפשר להיכנס ליום הדין בשקט, כשהרצון להתקרב לה' בא לא רק מתוך יראה, אלא גם (ובעיקר) - מתוך אהבה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר