מדברים על תפיסה מינית בריאה, על יחס נכון לחיי אישות, על מושגים של הנאה, עונג, קדושה, ושמחה בקשר הזוגי, והרבה פעמים שואלים – איפה זה מתחיל? האם אנחנו יכולים לשים את האצבע על שלב מסוים בו מתחילה להתעצב התפיסה שלנו ביחס לכלל הנושאים החשובים הללו?
אז נכון, ברור שהדברים מתחילים להתעצב בגיל צעיר מאוד. אולי אפילו בשלב הינקות ועוד קודם לכן (הורים, שימו לב!) ברור שיש השפעה משמעותית של המסרים שקיבלנו ביחס לגוף בגילאי הילדות, האופן בו הדריכו אותנו לקראת שלב ההתבגרות המינית ומכלול התכנים שנחשפנו אליהם בגיל ההתבגרות. אבל אין ספק שיש שלב משמעותי במיוחד שהוא המעבר מחיים של רווקות לחיי הנישואין. או אם תרצו, שלב הדרכת החתנים או הדרכת הכלות.
שנים רבות התמקדה הדרכת הכלות בלימוד הלכות טהרת המשפחה, אני זוכרת את עצמי ככלה יושבת עם מדריכת הכלות (הנערצת!) שלי וקוראת איתה סעיף אחר סעיף בספר ההלכה שלמדנו (ולא, זה לא היה הספר של הרב קנוהל ואפילו לא דרכי טהרה של הרב אליהו). הקריאה המשותפת הזאת מילאה 90 אחוז מזמן ההדרכה.. מיותר לציין שמדריכה שתדריך כך היום תהיה לא רלוונטית. ב"ה ישנם ספרי הדרכה מצוינים, ואפילו שיעורים מוקלטים ברשת וממש לא צריך בשביל זה הדרכת כלות.
אז למה הדרכת כלות כן חשובה?
בעיני, הדרכת כלות נכונה היא ליווי הכלה יד ביד, צעד אחר צעד, במעבר על הגשר שבין חיי הרווקות לחיי הנישואין. כל מי שהתחתן אי פעם יודע שמרגע הנישואין החיים משתנים שינוי דרמטי, אפשר אפילו להגיד שינוי של 180 מעלות. כל מה שבנינו, עמלנו, התרגלנו – עובר תהליך של בירור מחודש. זה אחד הדברים הנפלאים בנישואין, אבל גם אחד הדברים המאתגרים שבהם. דמות מלווה בתהליך דרמטי שכזה עשויה להיות (אם תשכיל לעשות זאת) מדריכת הכלות.
הגשר שבין הרווקות לנישואין: ממה מורכב הגשר הזה? משלושה נתיבים: נתיב הזוגיות, נתיב הטהרה ונתיב חיי האישות. על שלושת הנתיבים הללו צריך ללמוד, לשלושתם צריך להתבונן ובשלושתם צריך להיות מוכנים לתהליך פנימי עמוק:
נתיב הזוגיות – הוא הפנמת המעבר מיחיד לזוג, ההבנה שהחיים שלי הם כבר לא רק אני לעצמי אלא יש לתנודות הפנימיות שלי, למעשים שלי, להרגלים שלי השלכות על בן הזוג ועל המערכת הזוגית כולה. קשיים רבים כל כך היו עשויים להימנע אם זוג היה מקבל הדרכה מותאמת ומבין עד תום את התהליך שעליו לעבור עד שבאמת יזכו להפנים האחד את מציאותו של השני ואת העובדה שלוקח זמן עד שלומדים אחד את השני, מסירים קליפות ומצליחים לבנות יחד מארג חיים משותף והרמוני. גם היכולת להכיל תסכולים, כעסים, אי הסכמות ואפילו משברים היא חלק מהתהליך הזה. ההכרה הפנימית שגם אם ברגע מסוים עולות בי מחשבות ייאוש מהקשר הזוגי הזה ואפילו תהיות על ההחלטה להתחתן דווקא אתו, כל זה נורמלי ותקין (כמובן כל עוד הוא נקודתי ולא משתלט על מכלול הקשר) וזוגיות טובה יכולה להכיל גם רגעי שפל כאלה.
נתיב הטהרה – משום מה נדמה שטהרת המשפחה היא(רק) אוסף של עניינים הלכתיים, ומשום מה לא תמיד יש התייחסות בהדרכת כלות ובשיעורים בנושא למפגש בין הגוף, הנפש וההלכה. בל נשכח שהלכות טהרת המשפחה נוגעות במקומות מאוד עמוקים בנפש. בכלל העובדה שדבר אישי כל כך כמו המחזור החודשי מקבל מקום מרכזי בהווית החיים בבית, בזוגיות ובשאלת רב, אינה דבר של מה בכך. גם השותפות הזוגית בתהליך: של מי האחריות: שלו או שלי? מי אחראי להפוך את ליל הטבילה לערב שנעים בו? מי אחראי ללכת לרב כשיש מראה שצריך לראות? כל אלה מצריכים בירור. גם חווית המקווה היא שאלה עמוקה שפוגשת אותנו כנשים במקומות עמוקים בנפש: האם נעים לי במקווה? איך המפגש שלי עם עצמי, עם הגוף שלי? האם זה מציף אצלי סוגיות לא פתורות מעברי (חוויות מיניות שליליות, פגיעות וכד')?
נתיב חיי האישות – גם ההכרה העמוקה של השינוי והכניסה למערכת של חיי אישות לוקחת זמן. זמן לא נדרש רק בשביל "להצליח" (למרות שלא מעט זוגות זקוקים לזמן גם עבור זה), אלא בשביל ללמוד את הצרכים השונים אחד של השני, בשביל ליצור הרמוניה של חיבור לא רק בגוף אלא גם (ובעיקר) בנפש, בשביל ללמוד איך מעשה פיזי נושא בחובו יכולת של השראת שכינה. וזו רק ההתחלה...
סיכומו של דבר – הדרכת כלות וחתנים היא צומת משמעותית מאין כמותה ביכולת ליצור תפיסה נכונה ומדוייקת בכל מה שקשור במכלול הנושאים שבצניעות. אבל הדרכת כלות היא קודם כל היכולת ללכת עם הכלה יד ביד ולסייע לה לעבור את הגשר הזה על שלושת הנתיבים שבו באופן המדוייק ביותר עבורה. שיהיה בעזרת ה' הרבה הצלחה!
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, היא יועצת הלכה, מרכזת תחום הכשרת מדריכות כלה של מכון באר, מרצה בסוגיות שנוגעות בחיים: מיניות, אישות טהרה