המיילדת הערנית: פיקחותה של הדולה הצילה את האשה מבעלה

רחל היא דולה שהתבקשה ללוות יולדת בלידה ראשונה, אך איש לא הכין אותה לדינמיקה הקשה שבין היולדת לבעלה. התחושות והמראות מהלידה הטעונה לא עזבו את רחל ולבסוף היא פעלה על מנת לחלץ את היולדת מבעלה

חדשות כיפה רחל (שם בדוי) 18/07/17 12:53 כד בתמוז התשעז

המיילדת הערנית: פיקחותה של הדולה הצילה את האשה מבעלה
בעל מסוכן, צילום: shutterstock

קיבלתי שיחה מאישה שביקשה לשכור שירותי דולה עבור אחותה האהובה. זו היתה פנייה די חריגה כי בדרך כלל מתקשרות אליי הנשים בעצמן ולעתים רחוקות הבעל או האימא, אבל עדיין לא נתקלתי באחות... היא סיפרה לי שאחותה אמורה ללדת בלידה ראשונה ומשפחתה לא יכולה להגיע בגלל מורכבות הקשר עם בעלה. היא הציעה לאחותה לקחת דולה על חשבונה על מנת להקל על חווית הלידה פיזית ונפשית. האחות הסכימה ולכן פנתה אליי.

שוחחתי עם הילה (שם בדוי) היולדת, כאשר כבר היתה בחודש התשיעי  להריונה ורציתי להפגש איתה, כמו שאני עושה בדרך כלל, על מנת לתאם ציפיות ולראות מה הידע שיש לה לגבי הנושא ומה הרצונות שלה. אך היא התעקשה שאין ביכולה להפגש עמי והיא רוצה שנעשה זאת בטלפון. 

לא היה לה כל כך ידע לקראת הלידה, חוץ ממה שחברות סיפרו לה והיא נשמעה לא פנויה רגשית לנושא הזה, אמרה שהיא סומכת עליי שאני אעשה את מה שאני יודעת והיא היתה רוצה מאוד לעבור חוויה כמה שיותר טבעית. היא ביקשה שאם תרגיש שקשה לה הכאב יותר מדי, שאעזור לה להפיג אותו בכל דרך אפשרית. יותר מכל פחדה מניתוח בגלל ששמעה מחברה על החלמה קשה אחרי הניתוח, ורצתה שאעשה הכל שלא תגיע לזה.

הדרכתי אותה להתקשר אליי כאשר יהיו לה צירים כל חמש דקות, הסברתי לה מה זה ציר ואיך מרגישים.

לאחר כשבועיים, באמצע הלילה, קיבלתי ממנה טלפון. היא סיפרה שכבר כמה שעות יש לה צירים המלווים בכאבים בגב התחתון והיא כבר רוצה ללכת לבית חולים ולהיות רגועה שהכל בסדר.

הם הגיעו לבית החולים, אני הגעתי קצת אחריהם, והדבר הראשון שתפס את עיני היא הדינמיקה הקשה בין בני הזוג. הבעל הסתובב כארי בסוגר, עצבני על כל המחלקה, מפטיר איזה קללה מדי פעם ודי מהר הבנתי שהוא ממוצא ערבי בגלל המבטא שלו. התיישבתי והתחלתי לדבר איתה. שמתי לב שהוא לא התלהב מזה שאני נמצאת שם, מהעובדה שיש מישהו שגורע מתשומת לב של אשתו ממנו, והיא מצידה ניסתה כל הזמן להרגיע אותו וניסתה להתמקד בי ובו לסירוגין. הרגשתי שהדינמיקה ביניהם תוכל להפריע לה ללידה וניסיתי לרמוז לה בעדינות שכדאי שבעלה יישאר מחוץ לחדר. הבנתי ממנה שזה בלתי אפשרי.

בין ציר לציר בדקו אותה והיא היתה כבר בפתיחה מתקדמת יחסית אז הכניסו אותנו לחדר לידה. בגלל הלחץ הגדול שלה מבעלה ומאופן התנהגותו והנסיונות לרצות אותו, היא לא יכלה להיות מרוכזת במה שקורה לה ובניסיונות שלי להסביר לה איך אפשר להקל על הכאב באופן טבעי. למשל כשהצעתי לה מקלחת מרגיעה היא התנגדה והסתכלה על בעלה, הבנתי ממנה שהוא לא ייתן לה להיכנס איתי לבד למקלחת. בסופו של דבר נואשתי מהמאמצים לעזור לה באופן טבעי ומכיוון שהיתה כאובה מאד ולא היתה התקדמות בלידה הצעתי לה לקחת אפידורל על מנת להירגע ולאפשר ללידה לזרום יותר. היא הסכימה. גם במקרה הזה בעלה התנגד והעלה שלל טיעונים נגד אבל בסוף אמר שתעשה מה שהיא רוצה ואכן היא קיבלה אפידורל והלידה המשיכה בצורה רציפה יותר.

לאחר כשבע שעות הפתיחה נעצרה בשבע ולא התקדמה יותר, והציעו לתת לה זירוז. היא הסכימה והלידה המשיכה ותוך שעה היא היתה בפתיחה מלאה עם צירים חזקים. החלו ירידות דופק בעובר, נכנס צוות רופאים והחלה המולה. הבעל היה עצבני שכל כך הרבה גברים נכנסים ואמר לה לבקש שיהיו רק נשים והיא אכן ביקשה זאת. שני רופאים יצאו, ונשארו רופאות. הילה התחילה להילחץ כי הבינה שמשהו לא טוב קורה, הרופאים אמרו שאם הירידות בדופק ימשכו יצטרכו לנתח כי זה מסוכן. הילה התחילה לבכות בין ציר לציר ולהילחץ. בעלה התחיל להתווכח ואמר שאין סיכוי שיהיה ניתוח הוא לא מסכים. הילה נראתה אבודה, בין הפטיש לסדן. הרופאים לא כל כך לקחו את הבעל ברצינות וזה עצבן אותו עוד יותר. ואז הוחלט לנסות להוציא את התינוק בוואקום והוציאו אותי ואת הבעל החוצה. 

בחוץ הבעל התחיל לקלל את הצוות בערבית, במילים שלא הכרתי אבל ניכר היה שמדובר בקללות.

בסופו של דבר הצליחו להוציא את התינוק בוואקום והכניסו אותנו לחדר, הבעל נרגע וירד ביניהם מפלס המתח לכמה רגעים. הילה נרגעה מהמתח שחשה כל הזמן בקרבתו. נתתי להם דקות ארוכות להיות יחד לבד לאחר שהסתיימו כל הפרוצדורות הקשורות לתינוק ולתפרים.

הבעל יצא, כנראה כדי להתקשר למשפחה שלו, והשאיר אותי ואת הילה לראשונה מאז שנפגשנו - לבד. נפרדתי ממנה במילים חמות על כמה היתה גיבורה ושאלתי אותה אם היתה רוצה עזרה לגבי הקשר הזוגי שלה, הילה הנהנה עם הראש ולא הוציאה הגה. 

יצאתי מבית החולים בתחושות קשות אותן שיתפתי בפורום דולות בו אני חברה. שם המליצו לי כמה חברות למקצוע ליצור קשר עם יד לאחים. ואכן, יצרתי קשר עם העמותה על מנת לשאול איך ניתן לעזור להילה, הם מצידם ביקשו ממני שאמסור לה שמוכנים לעזור לה להסתדר כלכלית בתקופה הראשונה במידה ותרצה לעזוב את בעלה. וכך היה. התקשרתי אליה וסיפרתי לה על האופציה הזאת והיא ביקשה שאעזור לה לא לחזור לבית בעלה אלא ללכת למקום אחר עם התינוק שלה ולהתחיל בחיים חדשים... הילה יצרה קשר עצמאי עם העמותה שקישרה אותה ישר עם עובדת סוציאלית של יד לאחים, שהגיעה לבקר אותה בבית החולים בשעה שלא הייתה שעת ביקור וכך ידענו שבעלה לא יהיה שם. כך התחיל הקשר בין הילה לעמותה. היום הילה בחרה שלא לחיות עם בעלה ובעזרת עמותת יד לאחים היא חיה ומגדלת את בנה לבדה, עם סיוע צמוד של העמותה.

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן