"ולפעמים דווקא בדירת הארעי - מתחילים להתייצב"

מושון לוינגר בטור מיוחד לסוכות: הסוכה מאפשרת את השמחה שנובעת מהיעדר ההגנות, שהתמוטטו ביום כיפור. זה הזמן לשמוח באמת במה שאנחנו ולהביע רגשות בלי להתבייש

חדשות כיפה מושון לוינגר 01/10/17 10:18 יא בתשרי התשעח

"ולפעמים דווקא בדירת הארעי - מתחילים להתייצב"
האם יש סיכוי לאהבה? מושון לוינגר


הקיץ עבר, שנה חדשה כבר החלה לתת פעמיה בלבנו. השמש הקופחת כבר לא בדיוק מה שהיתה, ונדמה כי מזג האוויר מחפש את זהותו החדשה. ראש השנה הגרנדיוזי בליווי שבת המלכה יחד עם שבע סעודות חגיגיות מפוארות כבר מאחורינו. פנינו אל יום כיפור ומעבר לאופק שם מחכה לנו חג סוכות, חג השמחה, חג החיבור לטבע ולעצמנו.

ושם בסוכה, המחיצות מאוד מאוד דקות. ניתן להרגיש דרכן את מצב הרוח... החיבור לאדמה הוא ממשי וקונקרטי ודרך הסכך אפשר לראות את הכוכבים מאירי האפילה.

מעניין: לפעמים דווקא כשהמחיצות עבות יותר, כשהאור חזק יותר, כשהקרקע מרוצפת יותר, דווקא בדירת הקבע, מה שאמור להיות ממש קבוע ויציב – מתערער. ולפעמים דווקא בדירת הארעי, שאינה מבוטחת כנגד רוח שאינה מצויה, זאת שנרטבת בקלות ונכנסים אליה חתולים, זו שבה השמש מעירה בבוקר וכשאין מזל נפתחות עליך ממטרות, דווקא שם - מתחילים להתייצב.

ואת השמחה מאפשרת הסוכה,  כי כבר אין צורך בהגנות כבדות. אני זה מה שאני. והסוכה אינה מוגנת, הדפנות הארעיות מעבירות בקלות מסרים מהסביבה. אין מזגן שיווסת את הטמפרטורה, ואין קירות להסתתר מאחוריהם. הסוכה מחברת אותנו לסביבה ולעצמנו, וחיבור הינו שמחה. כי מי שעצוב בודד, ומי שבודד עצוב... ולפעמים תחושת הבדידות יותר קשה מהעצבות עצמה. וכמרפא לה הסוכה, מכיון שבה אין צורך בהגנות. לאחר יום כיפור אין במה להתבייש, את כל כשלונותינו מסרנו למי שיצר אותנו, ואנחנו יכולים להיחשף ולהתחבר.

ואולי לולא הסוכה לא היינו מבחינים באורות הכוכבים, האורות הנמצאים תמיד שם בתוך החושך. כי אמנם בתוך הבית חם ומואר, אבל כאשר מכבים את האור לא רואים את הכוכבים. ואז נוצרת האשליה כי החושך הוא מוחלט...

אבל בסוכה אפשר לראות מעבר לחושך. החיבור אל הטבע מאפשר לראות את הכוכבים. ומי שמתרכז בכוכבים יכול להבחין בעשרות צבעים וגוונים. ואט אט, הריכוז בכוכבים משכיח את החושך ומאפשר לנו להתחבר לעולמות, מראות ומחזות ממליוני שנות אור מגיעים אל עיננו ומאירים את האפילה, היכולת להאיר בחושך ממרחקים בלתי נתפסים... ואנו מתחילים להבין כי לולא החושך לא היינו יכולים לראות את הכוכבים, וככל שהחושך יותר גדול, כך הכוכבים נראים יותר.

ואולי סוד אחד שהכוכבים מספרים לנו הוא שפעם כשהיינו ילדים היינו יכולים סתם כך לשמוח ולהשתטות ולהתחבר לכל מה שסביב ולא היינו מתביישים במה שאנו, מפני שעדיין אף אחד לא לימד אותנו להתבייש. והכל היה מתוק וטהור, והשמחה היתה החיבור הפשוט לחיים... וכשגדלנו לימדו אותנו מה אסור ומה מותר, מתי אנחנו בסדר ומתי לא, והעמיסו עלינו את עול האחריות והבושה. ומאז אנחנו שואלים את עצמנו: האם מותר להביע את רגשותינו במלואם? האם אפשר לוותר על ההגנות וכך פשוט לזרום? והתשובה הכמעט קבועה היא: לא! זה לא הזמן, זה לא המקום, זאת לא הסיטואציה הנכונה... ובנינו חומה סביב ליבנו, לבנה אחר לבנה, קיר אחר קיר, בנין קבע של קירות ותקרה ומאור חשמלי ואשליה שהכל יציב ובסדר...

ולאחר ראש השנה ויום כיפור, אנו יכולים לנסות לחזור לאותו חיבור טבעי, אותה שמחה ללא בושה, ללא קירות וגג. נשימות בריאות של חיים של הכאן ועכשיו!

ואתה ידידי שבסוכה: נשום מלוא ראותיך את אוויר החג, "והיית אך שמח". השמחה נמצאת בכל נשימה ונשימה, בלי לחשוב יותר מידי, בלי לחשב חשבונות, רק להיות ולשמוח במה שאתה, במה שאני, במה שאנחנו, במה שהעולם. שמחת הקיום, שמחת החזרה החוצה ופנימה...

חג סוכות שמח!!!

 

לטורים הקודמים


מושון לוינגר, הוא עו"ס קליני, מטפל פרטני וזוגי, מתמחה בטיפול מיני ויועץ לפנויים פנויות. mooshon.lr@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן