במהלך החודש האחרון הזדמן לי להתאוורר אי שם בדרומה של ארצנו הקטנטונת. בין דיונות מעוטרות בשיחים רוויים מגשמי החורף, מחילות גרבילים, תנים ועוד חיות שחובבי טבע יודעים לקרוא בשמם. בתקופות אוורור שכאלו, ללא שקעים זמינים, מומלץ להצטייד בחומרי קריאה איכותיים שבימים רגילים קשה לשקוע בהם.
תקופה ארוכה המתין לי מגזין איכותי בן כמעט עשר שנים שעסק בדעיכת העיתונות. כתבות מרתקות סביב מגמות שחלו לקראת שנת 2010 בעיתונות העולמית וזו שבארץ. אמנם הרבה השתנה אך השינויים המהותיים עודם מתחוללים. על כל פנים, נקלעתי לראיון מזעזע עם עורך של עיתון דתי-לאומי מאוד נפוץ.
תשאלו מה הקשר לזוגיות?
שאלה יפה שאלתם,
עוד רגע זה מגיע.
העורך המרואיין הוא איש ההתיישבות, ועיתונו עוסק לרוב בנושאים המעסיקים את מי שגר ביהודה ושומרון. הוא נשאל איך זה שהעיתון מציג עצמו כעיתון ארצי בעוד שדתיים בבאר שבע, לדוגמא, לא יראו דיווחים על מקום מגוריהם אלא בעיקר על ההתיישבות.
תשובתו הייתה קצרה. הוא אמר כי דתיים רואים במתנחלים כאוונגרד, בעברית צחה - חלוצים. כמו שהציבור הכללי רואה בבני קיבוצים, הוסיף.
איפה הבעיה? ובכן, דתיים שלא גרים ביהודה ושומרון לא רואים במתיישבים אוונגרד - כלומר, חלוצים פורצי דרך. כך גם כלפי בני קיבוצים.
למה זה מזעזע? כי הוא חושב שהמציאות היא א' אך המציאות היא בכלל Z. שזה הצד הקיצוני ל-א' ועוד בשפה אחרת בכלל.
תחילה חששתי שמא זו אך ורק ההיכרות המצומצמת שלי, מעיר מולדתי השוכנת לחוף הים התיכון. אז גששתי קצת בקרב עירוניסטיים דתיים מצויים ו... בקיצור, לא אוונגרד ולא נעליים.
בעיית המודעות ואומנות הגישוש
יש בעיה חמורה בתחום הזוגיות ושמה "חוסר מודעות". בדיוק כמו במקרה בו העורך המתיישב לא מודע להלך מחשבתם של בני המגזר השוכנים מחוץ ליהודה ושומרון. כך גם בני זוג עלולים להניח כי הצד השני חושב או תופס דבר מה באופן מסוים. מניחים מראש כי הצד השני חפץ בחינוך מסוים לילדים, אוהב דבר מאכל כולשהו או רוצה לעשות דברים שהצד הראשון חפץ.
מהות הבעיה היא שילוב לא בריא של שני גורמים: האחד - עצם ההנחה המוטעת של צד א'. השני - האיפוק המתמשך של צד ב'. התוצאה היא טריגר שמוביל לפיצוץ סביב ההנחה המוטעת או גרוע מכך ויכוח בנושא אחר שמפעיל טריגר שגורם להתפרצות מוגברת נוספת סביב ההנחה המוטעת.
דוגמא תעזור להמחיש:
נגיד הוא לא אוהב עוגת פקאן והיא בטוחה שהוא אוהב עוגת פקאן. ייתכן והוא מנסה להיות מנומס ואוכל כל פעם, אולי אפילו זורק הצידה מבלי שהיא רואה. לאחר מכן נותר ויכוח סביב מי יזרוק את הזבל - הוא אומר שזה לא פייר שהיא כל הסמן זורקת והוא גם רוצה. נו אתם יודעים איך זה ויכוחים. ואז, לפתע פתאום, הוא יזכיר גם את העוגת פקאן וייחשוף את האמת! שגם היא מכינה כל הזמן עוגת פקאן! וזה נוראאא.
בום. להתראות פוך, שלום ספה.
הנחות הן דבר מסוכן
חוסר המודעות כנושא בעייתי הוא, לכאורה, פשוט ומובן. אולם, עדיין, כולם נופלים בו. לפעמים זו בדיחה מטופשת שמובילה לפגיעה רגשית פתאומית. כל רגעי התמהון בו צד אחד לא מבין מה בכלל קרה ועל מה המהומה. לפעמים מדובר בערכים שעבור אחד הם קודש ועבור הצד השני הם סתם. הנחות יכולות להיות דבר מסוכן. להניח משהו מבלי לוודא אותו, אולי אפילו מבלי לשים לב אליו.
אומנות הגישוש וחשיבותה
מנגד יהא זה מאוד לא חכם להעלות כל נושא על השולחן. לבחון כל דבר, לוודא שעל כל ביפס מיישרים קו. זה לא כיף, וזה מעייף - בעוד זוגיות צריכה להיות כיפית ורעננה. לכן, כדי לא ללפות את הזוגיות באחיזת חנק, יש לנקוט באומנות הגישוש.
במקום לדבר על הנושא, לדבר סביבותיו. להיות סבלן ולא להגיע לנקודה. לנהל סמול טוק זוגי. לשוחח ולבלות. כשמגיעים לנושא רגיש אז לשקף ממבטו של הצד השני (כתבנו על שיטה זו בטור קודם). גישוש זהיר הינה אומנות לכשלעצמה, אך מהותה היא שיח. שוחחו. שאלו שאלות היפוטתיות לא ממוקדות. בסייבר יש עקרון שנקרא הטבעה - כאשר מצפינים מידע חשוב באוסף מידע לא רלוונטי. הגישוש הוא פעולה הפוכה כאשר יש להתמקד במידע הלא רלוונטי ובכך לגרום למידע הרלוונטי לצוף בעדינות.
בקצרה:
אל תניחו הנחות ללא ביסוס,
והשתדלו להיות מודעים, בעזרת גישושים עדינים, לדעתו של הצד השני.
פורים שמח :)
נתנאל קראוס, נשוי באושר. כותב רב המכר הפוטנציאלי (חפשו בפייסבוק): "המסה ליוצא הדתי המתחיל".
המסה ליוצא הדתי המתחילצילום: נתנאל קראוס