בעזרת הקב"א

יש לך אח חילוני, אחות רווקה, אולי אמך התגרשה? בעולם השידוכים של הישיבה, בו מאמינים רק בקב"א (קבוצת איכות) ולא בפרופיל האישי, אין לך הרבה סיכוי

רוני אראן 13/02/13 11:02 ג באדר התשעג

בעזרת הקב"א

קידומת ה"סלקום חיילים" שריצדה לי על הצג בפעם השישית מתחילת היום, רמזה לי שמישהו מהישיבה מתקשר בשביל להציע לי חברה של אשתו. כמו שכבר התלוננתי בטורים קודמים, החברות הלא נשואות של נשות האברכים תמיד עונות על אותו סטאטוס נצחי: בדיוק חזרה עכשיו מטיול של שנה בהודו ("אבל עכשיו היא במין תהליך כזה של התחזקות"), והיא כמובן מתאימה בול בשבילי, שכן מה אני שרוט, אף היא שרוטה. יבוא זה וילמד זכות על זאת, ובלבד שיהא מקחו לשם שמיים.

"לא ולא," עניתי לטלפון שלא הבין את הרמז שניסיתי לשדר במהלך היום באופן פאסיבי. "אני לא רוצה לצאת עם הבחורה שלך. ואם אתה דווקא מנסה לשדך אותה לחבר שלי, תחפש מישהו אחר שיתן לך דו"ח עדכני ומפורט על כל בני המשפחה שלו“.

משך כל תקופתי בישיבה, סבלתי אני מקב"א (קבוצת איכות) נמוכה. אחותי הגדולה, רווקה שנושקת לשלושים ועובדת בעגלות בחו"ל. אח שלומד בתיכון "דתי" בתל אביב. אימא, שלהוסיף חטא על פשע אינה רק פרקליטה וקרייריסטית- היא גם ל"ע: גרושה.

לא יכולתי להאשים את "ארבע מדריכות" בכך שלא השיגו לי אפילו דייט אחד (בחורה "בעייתית" שלא באמת רוצה להתחתן וכבר יצאה עם חצי מן הישיבה אינה נחשבת לצורך העניין). מהר מאוד הבנתי כי מצבי המשפחתי ממצב אותי כסוג בי"ת, וטוב אם אחכה בסבלנות עד אשר אצא מעולם הישיבה, ואחפש בנות עם פחות יראת שמיים, אשר אינן שמות את כל מבטחן בקב"א.

"ארבע מדריכות" היו ארבע חברות טובות, שהתחתנו עם ארבעה מבני הישיבה, בשיטת ה"חבר מביא חבר(ה של האישה לחבר)". כיאות לשמן, הן התנדבו בשירות הלאומי שלהן בארבע אולפנות מובילות ברחבי הארץ, ועד היום למיטב ידיעתי, הן משמשות כ"קשריות" בין החניכות שלהן, לבין החברותות הצעירות של הבעלים שלהן, אשר עודם לומדים בישיבה.

יש לציין אומנם, כי הקב"א המשפחתי שלנו השתפר זה פלאים בשנים האחרונות- אחותי הגדולה חזרה ארצה, התחתנה ואף הפכה את אימי לסבתא טרייה לא מזמן. אחי הצעיר ארי, נחשב שקדן מאוד בישיבה הגבוהה בה הוא לומד (ואם לפיד הבן יאות לרדת מן העץ הגבוה שלו, סביר להניח כי יישאר שם עד, ועד בכלל). אימי, בעקבות משבר גיל ארבעים מאוחר, נטשה את הקריירה "הבעייתית" שלה, לטובת משרה כיועצת משפטית ביד שרה (עדיין עורכת דין, אבל היום ניתן להציגה בביטוי הפחות מאיים: "עובדת ביד שרה") והיום היא מתגוררת בגוש התיישבותי גדול, בכדי לגור קרוב יותר לאחותי ולנכדה. ואבי, שלא עמד במחלה הקשה ונפטר לפני שנתיים, נתן עבורי משמעות מחודשת לאמרתו של מוטל בן פסי החזן: "אשריי, יתום אני".

לאחר שנרגעתי במקצת, ציפו לי שתי הפתעות מן הקו השני של הטלפון. האחת: הדובר היה יונתן, חבר טוב (לפחות מפעם) ששמחתי מאוד לשמוע, והשנייה: הוא לא התקשר לברר עלי, וגם לא על חבר אחר מה"ברווזיה".

הוא התקשר לברר על האח שלי, ארי.

כשארי יוצא לדייט, אני תמיד מקבל ממנו שתי שיחות טלפון: באחת, הוא מבקש ממני לבדוק באינטרנט מתי האוטובוס האחרון מירושלים לישיבה שלו, ואת השנייה הוא עושה כאשר הוא על האוטובוס. בזמן זה, שהוא לא יום ולא לילה, אחי בוחר שלא להרוס את עיניו בספרי ה"ולכתך בדרך", על אף ביטול התורה. אם אני בדרך חזרה מן האוניברסיטה, או לחלופין זה יום שישי ואני שוטף את הרצפה תוך כדי, אני עונה לטלפון, וכך שנינו זוכים לזמן אחים איכותי ושליו.

"סטטיסטית" טען הארי שבחבורה, "לילד ממשפחה חד הורית קשה יותר להתחתן. אם למישהי שמציעים לי יש אחים או אחיות שעדיין לא התחתנו, זה יכול להצביע על זוגיות גרועה אצל ההורים, מה שגורם לילדיהם לא לרצות באמת לפתח זוגיות משל עצמם".

"דווקא אתה ארי?" כמעט בכיתי לו בטלפון. "מכל האנשים, דווקא אתה צריך להבין".

"מצטער", הוא השיב. "מתוך חמישה הצעות שאני מקבל, רוב הסיכויים שהבת למשפחה ברוכת ילדים, שגרה בהתנחלויות, תרצה שאני אמשיך ללמוד בישיבה עוד כמה שנים אחרי שאתחתן, ואילו בחורה שנולדה בשפלה- לא".

"נו", שאל אותי ארי, "אז סיפרת לו פרטים עלי או לא?".

סיפרתי לארי שהחלטתי להעביר על מידותיי ולסייע לו להנות מן הפירות המאוחרים שנתן לנו הקב"א. ליונתן נתתי דו"ח מפורט על המצב המשפחתי והכלכלי, ועל הדרך גיליתי שאם אתה נשוי, אז אתה כבר "בסדר" וממש לא משנה מה אתה עושה ואיפה אתה חי (וכך אחותי הנשואה ניצלה מרכילות מיותרת).

אפילו כשיונתן התחיל לומר: "אתה ממש לא חייב לענות על זה, פשוט סתם רציתי להתעניין ולשאול..." ניחשתי מה הוא רוצה לדעת, וישר המצאתי לו שאבא מת מתאונת דרכים, כי מניסיון,זה משאיר הכי פחות מקום לשאלות וחפירות נוספות.

הפרטים העלומים על המשפחה, הותירו את יונתן האברך בשוק. "איך אתה מסביר את זה שאף פעם לא שמעתי על אבא שלך?" הוא שאל. מסתבר שהוא היה תמיד בטוח שיש לי איזה עשרה אחים, אבא שלי רב, אימי גננת והם גרים עד היום באושר ועושר באיזושהי התנחלות בצפון השומרון.

"יונתן", השבתי, "אתה מכיר אותי הרבה מאוד זמן, וזה שלא ידעת את כל הפרטים הללו לא הפריע לנו להיות חברים הכי טובים.

אז למה לעזעזאל אתה חושב, שבחורה שמעולם לא הכירה לפני כן את אח שלי, צריכה לדעת את כל זה עוד לפני שהיא בכלל פגשה אותו?".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר