'מי שברך' לנוסעים לשנת שבתון לחו"ל

הווי החיים היהודיים המגוון בן זמננו, מזמן אפשרויות רבות לייסוד תפילות בנושאים שעד כה לא נתחברו עליהם טקסטים ליטורגיים. מוצג כאן לראשונה נוסח תפילת "מי שברך" לנוסעים לשנת שבתון לחו"ל, וכלולה בה הבקשה שהם יעלו תדיר את העיר ירושלים על לשונם

ד"ר יעל לוין
ב באלול התשעז
,
24 באוגוסט, 2017 17:50
הדמיית באינג 787

הדמיית באינג 787צילום: צילום מסך מיוטיוב

מבוא

בדורנו התחברו תפילות רשות רבות למדי בנושאים מגוונים, חלקן בנושאים מסורתיים ובחלקן יש משום התייחסות לחיים היהודיים המודרניים והן נדרשות לנושאים מחודשים בדורנו, אשר עד כה לא הייתה אליהם התייחסות ליטורגית. אם להזכיר דוגמאות בודדות בלבד מתוך המכלול הקיים, אפשר למנות בין הנושאים שנכתבו עליהם לראשונה תפילות בדורנו, תפילות הקשורות להיבטים שונים הנוגעים למצב הביטחוני בארץ, תפילות לבחירות לכנסת (ראו מאמרי "לקט תפילות לבחירות לכנסת", באתר כיפה), "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן" ו"תְּפִלָּה  לְאִשָּׁה  שֶׁנֶּאֶנְסָה" פרי עטי, ועוד רבות.

חרף הפריחה שאנו עדים לה בזמננו של ייסוד תפילות רשות הנוגעות לחיים היהודיים בני זמננו, מצוי עדיין רפרטואר של נושאים שטרם קיימת לגביהם התייחסות ליטורגית. כך באתי לאחרונה לחבר נוסח תפילה לאירוע אשר ככל הידוע לא מצויה תפילה יהודית הנוגעת אליו. הכוונה לתפילת "מי שברך" למי שעומדים לנסוע לשנת שבתון בחו"ל, תפילה שנועדה לחבר בין עולם החול לחוויה הדתית. נושא זה רלוונטי בתקופה זו של השנה, שכן אנו נמצאים עתה סמוך לפתיחת שנת הלימודים האקדמית בחו"ל, המתחילה כרגיל ברוב האוניברסיטאות ומוסדות הלימוד העל-יסודיים בארה"ב ובאירופה בחודש ספטמבר.

 

"מִי שֶׁבֵּרַךְ לַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם" –  נוסח התפילה

"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת פלוני (בן פלוני) שֶׁעָלְָה לַתּוֹרָה, לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, לִכְבוֹד הַתּוֹרָה וְלִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, לְרֶגֶל נְסִיעָתוֹ בְּקָרוֹב עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם; עִם אִשְׁתּוֹ פלונית (בת פלוני) וְיַלְדֵיהֶם (פירוט השמות), וְיֵצְאוּ בְּשִׂמְחָה, וְיַגִּיעוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצָם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה, רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וִימַלֵּא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם לְטוֹבָה, וְיִמְצְאוּ שָׁם חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי כָל רוֹאֵיהֶם, וְיִזְכֶּה (פלוני) לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בְּהַצְלָחָה מְרֻבָּה, וְתַחֲלֹף לָהּ הַשָּׁנָה בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וְיַעֲלוּ תָּדִיר אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם עַל לְשׁוֹנָם.

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וִישִׁיבֵם לְבֵיתָם בְּשָׁלוֹם וּבְשִֹמְחָה, בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְכֵן יְהִי רָצוֹן, וְנֹאמַר אָמֵן".

 

אמירת התפילה ושימושיה

נעיין מעתה בנוסח התפילה המחודש לנוסעים לשנת שבתון, נעמוד בין היתר על מקורות שאיבתו, ונציע התאמות אישיות בהתבסס על הנסיבות הפרטיות של הנוגעים בדבר. יוזכר כי היציאה לשנת שבתון בחו"ל מקיפה כיום מקצועות בתחומים אחדים, ובכלל זה הוראה באוניברסיטה ועולם הרפואה, ואחוז לא מבוטל מבין הנוסעים לשבתון נמנה על הציבור הדתי-לאומי. "מִי שֶׁבֵּרַךְ לַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם" היא תפילה כללית בנושא. כמדומה שזו התפילה הראשונה שהתנסחה על עניין זה, ולא עלה בידי למצוא תפילה כלשהי אחרת המוקדשת אליו. היא כתובה בסגנון קלאסי של תפילות, ומיוסדת במידה רבה על לשונות מהתנ"ך ומספרות חז"ל, כדרכי הכללית בחיבור תפילות ומדרשים חדשים.

נוסח התפילה המובא כאן הוא בגדר דגם בסיסי וראשי, המתייחס לאב משפחה העומד לנסוע לשבתון לחו"ל עם אשתו וילדיו, אולם במקרים מסוימים חיוני יהיה להכניס בו שינויים. מובן שנחוץ יהיה להנהיג שינויים נצרכים בנוגע למצבים משפחתיים אחרים. כך ייתכן שהמשפחה נוסעת לשבתון בהקשר לקריירה של האישה. אף אפשר שמדובר באדם יחיד, איש או אישה, הנוסע לחו"ל. כמו כן ייתכן שמדובר בנסיעה לסמסטר אחד, ולא לשנה כולה.

הנוסח המוצג כאן הוא גרסה המיועדת להיות נישאת בבית הכנסת במהלך סדר קריאת התורה, מתוך ההנחה שראש המשפחה, או האדם העומד לנסוע, יקבל בקהילתו עלייה לתורה קודם לכן. אולם בה במידה ישנם בתי כנסת שאינם נוהגים להרבות באמירת תפילות "מי שברך" מחמת טרחת הציבור, ואף ייתכן שיהיו קהילות שיעדיפו למקד את תפילות "מי שברך" הנאמרות בהן באירועים דתיים בלבד; כגון לידות, בר מצוות, נישואין וכיוצא באלו.

מבחינה זו התפילה הנוכחית יכולה במובהק להיאמר שלא בהקשר למרחב בית הכנסת; כגון במסגרת משפחתית או באירוע פרידה מיוחד הנערך לקראת הנסיעה. במקרים כאלה נחוץ יהיה להכניס שינויי נוסח אחדים לתפילה, אולם חלקה הארי יוכל להיוותר על כנו. כך אם התפילה נאמרת שלא בבית הכנסת יהיה צורך להשמיט את המשפט המתייחס לקבלת עלייה לתורה, וכן את המשפט המופיע לקראת סיום "בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם", שאפשר גם להמירו לנוסח הבא: "בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקְּרוּאִים הַנִּמְצְאִים כָּאן מִתְפַּלְּלִים עֲלֵיהֶם".

אפשר לסכם ולומר כי ככלל הנוסח של "מִי שֶׁבֵּרַךְ לַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם" הינו גמיש ונזיל, ובאשר למכלול ההקשרים שבהם התפילה יכולה להיאמר, ניתן להכניס שינויים, להפחית ממנה ולהוסיף עליה, בהתאם לנסיבות האישיות של הנוגעים בדבר.

 

מקורות התפילה

אנו באים מעתה לעמוד על מקורותיה של תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם". היא כוללת בפתחה אזכור של האמהות לצד האבות, כפי שנהוג גם בחלק מתפילות "מי שברך" הכלליות, כגון בנוסח "מי שברך לתפוסים" - למי שנאסרו בבית הסוהר - בקהילת ורמייזא [יערי, "תפלות 'מי שברך', השתלשלותן, מנהגיהן ונוסחאותיהן (המשך)", קרית ספר לג (תשי"ח), עמ' 245] וכן ב"מי שברך לקהל בשמחת תורה" לפי מנהג סקנדיאנו באיטליה [יערי, "תוספות למאמרי תפלות 'מי שברך', השתלשלותן, מנהגיהן ונוסחאותיהן", קרית ספר לו (תשכ"א), עמ' 110].

המילים בקטע הראשון "וְיֵצְאוּ בְּשִׂמְחָה" מיוסדות על הכתוב "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ" (ישעיהו נב, יב). ההיגד "וְיַגִּיעוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצָם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם" נשען על נוסח תפילת הדרך המסורתית, ומילותיה כולן מצויות בתנ"ך. כך בתפילת הדרך נאמר: "וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִֹמְחָה וּלְשָׁלוֹם", ובהקשר זה יצוין כי גם במקום נוסף בתפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְלַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם" נודעת השפעה של תפילת הדרך, כפי שנצביע על כך. מוטיב השמחה נזכר זה מכבר בתפילת "מי שברך" הנדונה, ולפיכך הוא לא מוזכר עתה בשנית. עוד ראוי להפנות אל הנוסח הנאמר בברכת "הַשְׁכִּיבֵנוּ": "וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". התיבות "אֶל מְחוֹז חֶפְצָם" מופיעות בפסוק "וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם" (תהילים קז, ל), המתייחס אל שוך סערה בלב ים, אל הגעת יורדי הים לחוף מבטחים, והמזמור עצמו מדבר על חובתם להודות לה'. מזמור הודיה זה, הפותח בפסוק "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", נאמר בתפילות יום העצמאות ויום ירושלים.

באשר להיגד "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה, רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם", יש לומר כי נוסח זה, הכולל את המילה "רְוָחָה", הוא טופס תפילה הרווח במידה רבה בנוסח איטליה ובנוסח עדות המזרח, ולעומת זאת בנוסח אשכנז ובנוסח ספרד הגרסה המקבילה היא: "וּשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ". נראה היה בעיניי לעשות שימוש בנוסח "בְּרָכָה, רְוָחָה וְהַצְלָחָה" משום שלדידי זהו נוסח נאה מאוד, וכן נהגתי גם ב"תְּפִלָּה לָאִשָּׁה לְאַחַר טְבִילַת מִצְוָה" שחיברתי (ראו יעל לוין, תפילות לטבילה, ירושלים תשע"ד, עמ' 8, 24).

הנוסח "וְיִמְצְאוּ שָׁם חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי כָל רוֹאֵיהֶם" הוא הכלאה של שתי גרסאות תפילה: האחת היא הפסוק "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱ-לֹהִים וְאָדָם" (משלי ג, ד), והשנייה מופיעה במהלך תפילת "יְהִי רָצוֹן" שלאחר ברכות השחר, תפילה שמקורה בבבלי ברכות (ס ע"ב): "וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ" (ועיינו תפילות לטבילה, עמ' 7, 18–19). האלמנט של "שֵׂכֶל טוֹב" מוזכר ב"מִי שֶׁבֵּרַךְ לַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם" לאור מהות הנסיעה הקשורה למחקר וללימוד, ולעיתים אף להוראה.

המשפט "וְתַחֲלֹף לָהּ הַשָּׁנָה בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים" מיוסד בחלקו הראשון על תבנית הלשון בשיר השירים (ב, יא): "הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ", ושתי מילותיו האחרונות מופיעות בספרות הראשונים, ואפשר להפנות למקורות עבריים בני המאה הארבע עשרה העושות בהן שימוש; הקולופון של מדרש "פתרון תורה" שנכתב בשנת 1328 (פתרון תורה, מהדורת אורבך, ירושלים תשל"ח, עמ' 345), וכן היא מוזכרת בשני מקומות ב"מנורת המאור" לרבי ישראל אלנקווה (מהדורת ענעלאו, חלק ג, פרק הענוה, עמ' 161; חלק ד, פרק לשון הרע, עמ' 370).

הלשון החותמת את הקטע השני של התפילה "וְיַעֲלוּ תָּדִיר אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם עַל לְשׁוֹנָם" מעלה את הצורך והחובה לזכור את ירושלים גם בהימצאות "עַל אַדְמַת נֵכָר" (תהילים קלז, ד), ולא לשכוח אותה בבחינת "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ" (שם, ה). נוסח ההיגד בתפילה לנוסעים לשבתון מעורר הד לנאמר בהמשך מזמור התהילים הנדון: "אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (שם, ו) וכן לנזכר בחלקה השני של התבנית הלשונית הבאה במזמור אשת חיל: "וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ" (משלי לא, כו).

הקטע האחרון של התפילה לנוסעים לשבתון לחו"ל כולל בקשה לשמירה ולשיבה ארצה בשלום ובשמחה. אופן ההתבטאות "מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה" הוא נוסח מקובל בתפילות "מי שברך", ועל רקע המצב הביטחוני הנפיץ עתה ברחבי העולם, חיוני לייחד מקום מיוחד לבקשה הנוגעת לשמירה. ההיגד "וִישִׁיבֵם לְבֵיתָם בְּשָׁלוֹם וּבְשִֹמְחָה" מיוסד על הנוסח המוכר בתפילת הדרך: "וְתַחְזִירֵנוּ לְבֵיתֵנוּ לְשָׁלוֹם". למרות שנוסח זה נאמר בשעה שאדם עומד לשוב לביתו באותו היום, הצירוף של שיבת האדם בשלום אל ביתו מצוי במקורות נוספים, ובכלל זה בספר מלכים א' (כב, יז): "יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם" (ובלשון זהה בדברי הימים ב' יח, טז). באשר להכללת המילה "וּבְשִֹמְחָה", היא נבחרה כאן הן מצד עצמה והן על רקע ההיגד "וְיֵצְאוּ בְּשִׂמְחָה", הפותח את שורת הבקשות בגוף תפילת "מִי שֶׁבֵּרַךְ לַנּוֹסְעִים לִשְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֵעֵבֶר לַיָּם". ואם כן עולה שהתפילה פותחת ומסיימת במוטיב השמחה, ומבחינה זו מצויה כאן סגירת מעגל.

 

 

 

 

 

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אמבולנס מד"א. אילוסטרציה צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90

קורבן נוסף למחלת השפעת: גבר בן 63 נפטר מסיבוך המחלה

קרא עוד