תנ"ך בגובה תנ"ך

ד"ר חזי כהן מישיבת מעלה גלבוע סבור כי המבקרים את גישת "תנ"ך בגובה העיניים" מבקשים "להשתיק את הכתובים, את דברי אלוהים חיים, עד שיתאימו לעולמם הרוחני והערכי". כתב התקפה

ד"ר חזי כהן
יד באב התשעב
,
02 באוגוסט, 2012 10:38

כל הפותח מקראות גדולות יגלה שיש יותר מפירוש אחד לתנ"ך, עד שאין פסוק אחד שלא נחלקו בו ("שבעים פנים לתורה"). כל המעיין בעולם הפרשנות יודע גם יודע שמעולם לא היתה חובה להיצמד בלעדית לפירושי חז"ל ובמיוחד לא בסיפורי המקרא. יש אשר נהו אחר מדרשי חז"ל, אך גם הם לא שללו את הפשט שכן "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת, סג ע"א), והגאון מוילנא הגדיל לעשות והגדיר את לימוד הפשט כחובה דתית אפילו בפסוקים הלכתיים! "על כן צריך שידע פשוטו של מקרא" (אדרת אליהו, שמ' כ"א ו).

זה מקרוב באה גישה חדשה השוללת את גישתם של חכמי ישראל לאורך הדורות ומבקשת להציג חובת פירוש מונוליטי. אותם הרבנים,שהם באמת אוהבי תורה גדולים, מביעים עמדה המנוגדת למסורת ישראל שדיברה על שבעים פנים לתורה ופרד"ס כשהפשט הוא אחד מהם. ניתן להתווכח האם יש לפשט מעמד מיוחד כדעת הראב"ע, והאם כדאי להעמיד את עיקר הלימוד על דברי חז"ל (והכוונה לכל המדרשים ולא באופן סלקטיבי - ראו סעיף 3). אולם אין הסכמה אצל חז"ל (יש שסברו כך אך חלקו עליהם) ובוודאי שלא בקרב פרשני המקרא הקדמונים שאין לפרשן אלא המדרש, ואסור לפרש הפסוקים על פי שכלנו. דרך זו היא בבחינת סילוף דרכה של תורה שיש למחות כנגדה, והיא מביאה לידי טעויות קשות:

התעלמות מדברי אלוהים חיים-יש בעמדה זו השתקה של דברי ה' הנמסרים בתנ"ך. עומדים הלומדים לפני הכתובים ומשתיקים אותם עד שיתאימו לעולמם הרוחני והערכי. היכן היא הענוה אל מול דברי אלוהים חיים? האם בגלל הקושי לקבל את הכתוב בספר הספרים נשנה את הכתוב בו? וחמור מכך עוד להעז ולטעון שאי אפשר לפרש אחרת? אכן יש פער בין המדרש לפשט, אך אין בכוחו של המדרש לבטל את הפשט.

דוגמא חשובה היא הדיון על אופן הצגת אבותינו בתנ"ך. כבר אמר קהלת (ז' כ) "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". דווקא שלמה בונה המקדש הזוכה להקמת הממלכה המאוחדת מוצג גם כמי שחטא, ובספר מלכים פורטו חטאיו. האם נמחק זאת מן התנ"ך?! בהקשר זה נזכיר את הנאמר בספר נחמיה כשעמדו בפני בעיה קשה של נישואי תערובת: "הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיוהָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת" (נח' י"ג כה-כו). נחמיה לומד משלמה המלך שהיה אהוב לאלוהיו מאיזה חטא יש להימנע! האם צעקו כנגדו: מדוע אתה מדבר לשון הרע על שלמה המלך? האם היית הפסיכולוג שלו? ועוד כהנה וכהנה אמירות מבטלות.

האוטם עצמו משמוע את דבר ה' יגיע לעיוותים מוסריים ודתיים אם יצדיק כל מה שעשו אבותינו: האם מותר לשנות בין הבנים כפי שעשה יעקב?! (התשובה היא שאסור. וראו שבת, דף י ע"ב). האם מותר לרמות כפי שעשה יעקב אבינו? כידוע, יצחק הגדיר זאת כ'מרמה' (בר' כ"ז לה), ובאותה לשון שגער יעקב בלבן על החלפת לאה ברחל (כ"ט כה). חז"ל זיהו את הקשר בין האירועים וראו בכך עונש ליעקב(ב"ר (תיאודור-אלבק), ויצא ע).הרי על כך צווח הנביא ירמיהו כשהוא משתמש בשורש ע.ק.ב במשמעות של אח המשקר לאחיו, ובשם הפעולה 'מרמה': "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב...שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָהבְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם ה': (יר' ט' ג-ו). האם שגה הנביא בלשונו או ביקש להזהיר את יושבי אפרים מן המרמה שפשתה בחברה. ואולי היו אלו יושבי אפרים שאימצו מודל המתיר מעשי מרמה כפי שעשה יעקב אבינו, והנביא ביקש להניאם מכך.

השלימות מיוחסת בתנ"ך לה' ולא לאדם- עלינו לזכור ולהזכיר שרק הקב"ה מוצג במקרא כשלם ואילו בני האדם באשר הם תמיד מבקשים להשתלם. לפיכך, אם דמות אנושית פועלת על פי צו ה' הרי שהכתובים משבחים אותה ואנו נעשה כמותה, ואם היא שוגה או חוטאת אזי המקרא יבקר אותה, ואנו נידרש להימנע מלעשות כמוה. התורה מאדירה את גיבוריה: משה זכה לדיבור ה' פנים אל פנים והיה עניו מכל האדם. אולם באותה תורה ממש מסופר שמשה חטא ולא נכנס לארץ בשל כך. האם נעשה פלגינןדיבורא לדברי אלוהים חיים?! מי יעז לחצות את דברי ה' לשניים, לקבל את הנוח לו ולדחות אתמה שאינו טוב בעיניו?!

קריאה סלקטיבית בדברי חכמים - על מנת לאחוז בשיטתם הרי שהם מתעלמים ממדרשי חז"ל שאינם מתאימים להשקפת עולם.

עיון כן יגלה כי יש בחז"ל שנטו לתאר את גדולי האומה כמי שלא חטאו ויש שנטו לתארם כמי שחטאו. זו המחלוקת בין רשב"י לרבי עקיבא ורבי שמעון בן אלעזר (תוספתא, סוטה (ליברמן), פ"ו ו-ז). בעוד רשב"י אינו מעלה בדעתו שמשה חטא, הרי שרבי עקיבא רואה בטענת משה "הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם אם את כל הדגים יאסף להם ומצא להם" - מעשה של חוסר אמונה: "וכי איזו קשה זו או שמעו נא המורים? הוי אומר זו קשה יתר... אלא שמחלל שם שמים בסת' מחסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום."

מקורות חז"ל מלאים בביקורת על אבותינו. למשל הגמרא (נדרים, לב ע"א) מביאה שלוש דעות במה חטא אברהם עד שה' הביא שעבוד על בניו: "אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: 'וירק את חניכיו ילידי ביתו'. ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר: 'במה אדע כי אירשנה?'. ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהִכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: 'תן לי הנפש והרכוש קח לך'". האם כעת יהיו אותם המתריסים נאמנים לחז"ל וילמדו שאברהם חטא?!" עיון במדרש מעלה שחריפה ביותר עמדתו של האמורא שמואל הסובר שאברהם הפריז על מידותיו של הקב"ה. מדרש זה מלמדנו שאדם יכול לחטוא אפילו בדבר שהגיע בו למעלה רוחנית עצומה. לדברי שמואל, אברהם אבינו, איש האמונה, אשר עקד את בנו לפי צו ה' היה בנקודה זו בייאוש שהביאו לחוסר אמונה עד שתהה על דרכו של הקב"ה.

ביטול הרלבנטיות של דברי הפרשנים וטשטוש עמדתם העקרונית - פעמים לוקחים פירוש ידוע מן המפרשים הקדומים שיש בו ביקורת על גדולי האומה, ומדגישים את הפער שבינינו לבינם ובכך מבטלים האפשרות לומר כמותם. ואף שצודקים הם שמעלתו הרוחנית של הרמב"ן היתה גדולה משלנו לעין ערוך, ובכל אופן למי כתב הרמב"ן את פירושו, וכי לא לנו?! אם טען בפירושו "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה" (על בר' י"ב), הרי שבפרסום הדברים נתן לכל קורא (!) דרך הסתכלות על הסיפור כולו לפיו חטא אברהם ונענשו צאצאיו בשעבוד מצרים.

יתרה מכך, מדבריהם עולה הרושם כאילו הפרשנים נטו במקרים בודדים לפרש מדעתם בניגוד לחז"ל ובכך מטשטשים את העובדה שעמדתם העקרונית של חלק מגדולי הפרשנים היא שיש לפרש המקרא על פי שכלנו. במקרה הקל המדובר טעות ובמקרה הקשה יש כאן הטעיה. הראב"ע בהקדמתו לתורה מצהיר "כי שקול הדעת הוא היסוד, כי לא נתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו". יש לשים לב שהראב"ע מדבר על שכלו של כל אדם הלומד תורה. האם לאחר דברים אלה ניתן לומר אין מקום להבנה של הלומד והוא דומה לאותו המסתכל על הירח ללא טלסקוף?! האם כך חשב הראב"ע?! דוגמא אחרת נוגעת לשאלת חטאי האבות. רש"ר הירש על בר' י"ב מתנגד לדברי הרמב"ן שאברהם חטא בירידתו למצרים אך כתב בלשון חריפה כנגד הסוברים שלא תתכן עמדה כזו. "אין התורה מציגה את גדולי ישראל כאידיאלים בתכלית השלמות; אין היא מאליהה אדם... אין התורה מעלימה את השגיאות, השגגות והחולשות של גדולי ישראל, ודוקא על ידי כך היא מטביעה על סיפוריה את חותם האמת." האם לאחר הצהרה כזו ניתן לומר שאין עמדה כזו מקום בקרב יושבי בית המדרש?!

בעיה חינוכית ורוחנית- אם חטא דוד בחטא קלוש כיצד הוא מוצג כבעל התשובה האולטימטיבי? מה כוחה של תשובה אם המדובר בדמות ששגתה רק בפרוצדורה משפטית? כאן המקום להזכיר את גישתו החינוכית של הרש"ר הירש (על בר' י"ב): "לאמתו של דבר, ידיעת חטאם של גדולי ישראל, איננה מנמיכה את דמותם, אלא להיפך... היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו, והוא למעלה מהישג ידינו. ללא תאוה וללא מאבק פנימי... ואין הם יכולים להיות לנו למופת...". ניתן להתווכח עם גישתו ולהציע טענה הפוכה, אך עליהם לקבל את האמת ולהודות שיש גישה שניה בבית המדרש. לאורך כל הדורות היתה עמדה שדווקא ביקשה ללמוד מחטאי אבותינו ולא לטשטש אותם. האם כולם היו חס ושלום 'טרוטיעיינים'?! על כך נאמר כל הפוסל במומו פוסל: מי שאינו מסוגל לראות עולם מורכב שיש בו עוצמה רוחנית אך גם חולשות וחסרונות מה יאמר לתלמיד שנכשל? האם אין גם לגישה זו מחיר חינוכי כבד?

לסיכום, לתורתינו פנים רבות, ראוי שאדם ילמד התורה על כל רבדיה הכולל גם עיון בפשוטו של מקרא (פרד"ס - פשט, דרש, רמז וסוד), אך יכול הוא להכריע ללמוד רק בדרך המדרש. אולם אם הוא בא לבטל את דרך לימוד הפשט או לטשטש את הנאמר במדרשי חז"ל ובדברי הראשונים על מנת שיתאימו להשקפת עולמו- יש למחות על כך.

הכותב הינו ד"ר למקרא המלמד תנ"ך בישיבת מעלה גלבוע ועין הנציב.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב אברהם סתיו צילום: מרים צחי

ליל הסדר - הזדמנות להתנתק מהחששות והפחדים

קרא עוד