ר' נחמן מברסלב הוכתר זה לא מכבר כרופא הנפשות של הדור. עשרות אלפים טורחים ופוקדים את קברו בכל שנה, ומאות אלפים לומדים את תורתו ומקיימים את עצותיו. האהדה אליו חוצה מגזרים - מן האקדמיה ועד לנבכי מאה שערים; מרמת אביב ועד לאחרון החלכאים; מיוצאי אשכנז ועד המזרחי הרחוק ביותר. אך מה מלמד ר' נחמן? מה בא הוא לחדש? ומדוע דווקא עתה דבריו נשמעים ביתר שאת?
ככל דמות גדולה, גם לר' נחמן פנים רבות, וניתן לומר (בהגזמה מסויימת) שכמספר אוהדי ר' נחמן כך גם מספר הנתיבים לתורתו. אף על פי כן, דומני שרוב לומדי תורתו של ר' נחמן רואים בו בראש ובראשונה 'צדיק' הגואל מן החטא, ובעל בשורה גדולה של התחדשות ושמחה. זהו אכן 'פן' מרכזי של ר' נחמן. אך פנים נוספות, מגוונות וצבעוניות, עמוקות ונוקבות, מצויות בספרו החשוב ביותר, אך הפחות נלמד, 'ליקוטי מוהר"ן''. ספר זה, אחד מן העמוקים אך גם הקשים שנכתבו בחסידות או בהגות היהודית בכלל, חתום בפני רוב קהל אוהדיו של ר' נחמן. הוא בנוי מדרשות שאמר ר' נחמן בכינוסים של חסידיו. הדרשות מורכבות ממעין צפנים - שברי ציטוטים מן התנ"ך, חז"ל והקבלה - שנארגים למעין פסיפס יפיפיה, אך כאמור, לרוב, בלתי מובן לחלוטין. גם הביאורים שיצאו פה ושם לספר זה, אולי מספקים איזו הבנה מקומית של אחת הפסקאות, אך לא נותנות את התמונה הכוללת של הדרשה, ובוודאי שלא מנגישות את הכתוב לעולמו של הקורא המודרני, הרחוק הן מן השפה החסידית, והן מן ההווי החסידי.
לפנינו מונח עתה ספר עב כרס, 'שיעורים בליקוטי מוהר"ן - חלק א', מאת הרב שג"ר. הספר בנוי בעיקר משיעורים שנתן הרב שמעון גרשון רוזנברג זצ"ל, ראש ישיבת 'שיח יצחק' בגבעת הדגן (אפרת), שנפטר בלא עת לפני כחמש שנים.
כותב שורות אלו נמנה עם אלו שראו ברב שג"ר בחייו בשורה גדולה לציבור הדתי, לחיים הדתיים. במידה רבה הוא היה ועודנו בעיני אחד האנשים העמוקים והמרשימים שזכיתי להכיר, ואולי ההוגה הישראלי החשוב ביותר שהצמיחה המדינה. ספריו ההולכים ונדפסים בשנים האחרונות (דומני שמספרם כבר הגיע למנין) מביאים את הגותו בפני הציבור הרחב. כל ספר שיוצא אני חש מחדש את אותה תחושה כפולה - מתיקות והחמצה. מתיקות על הדברים המתיישבים על הלב, הפותחים את הלב, המחדשים את המחשבה ואת הנשמה; והחמצה, על לכתו מאיתנו כל כך מוקדם.
בספר הנוכחי, להרגשתי, ישנו מיצוי של כל בשורתה, חדשנותה ועמקנותה של הגותו של הרב שג"ר. אולי משום שהמדובר בפרשנותו לר' נחמן, אליו הרגיש קרוב כל כך, אולי בזכות זאת שהיו אלו שיעורים 'לא פורמליים' בפורום אינטימי, בו יכל לדבר ביתר חופשיות, ואולי זה בזכותו של עורך הספר, נתנאל לדרברג, שהשכיל לנסח דברים שאינם תמיד ברי ניסוח, ואולי בזכות שלושתם יחד. על כל פנים, בשיעוריו על ליקוטי מוהר"ן נפרס בפני הקורא לא רק חדירה לנבכי הגותו של ר' נחמן, הגות שכאמור חתומה בפני רוב רובם של אוהדיו, ואף לא רק היכרות עם צדדים אישיים יותר של הרב שג"ר, שפה ושם נחשפים לאוזני הקורא, אלא נפתח אופק חדש וממשי לחיים הדתיים. כל פרק בספר מוקדש לתורה מליקוטי מוהר"ן (על הסדר), והקורא הקשוב, הלומד על מנת לעשות, שעה שמסיים פרק, תחושתו היא שעבר 'רעידת אדמה', מעין חוויית התגלות של אפשרות חדשה לחיים רוחניים, נתיב חדש של מפגש עם הבורא, חלון חדש להביט דרכו על עצמך.
ר' נחמן מברסלב מתגלה בספר זה כרופא נפשות אמיתי, או יותר נכון, כפסיכולוג רוחני של הדור. הוא מאבחן אל-נכון את תחלואי זמנינו - הספקני, החכם והמתוכם, המיואש והביקורתי - ומפתח נתיבים רוחניים להתמודדות עם כך. הוא מלמד כיצד הקדושה רלוונטית יותר מתמיד לחיי המודרניים, וכיצד ניתן להתחדש בתוך גבולות היהדות עצמה. כל זאת מתוך שיג ושיח, פעמים מוצהר ופעמים שאינו מוצהר, עם תיאוריות לשוניות ופסיכולוגיות מודרניות ופוסט מודרניות.
אתן דוגמא, שאינה דווקא מייצגת את חדשנותו של הספר, אך בהחלט מייצגת את מגמתו. בתורה יד ליקוטי מוהר"ן מדבר ר' נחמן על העדר הכבוד שיש לישראל בגלותם, ושהכבוד מצוי אצל האומות, ועוד מוסיף ר' נחמן שהכבוד ליהדות יחזור דווקא על ידי גרים או חוזרים בתשובה. על כותב הרב שג"ר: "אני חושב שמשמעותו של העדר הכבוד בעבור ר' נחמן מעמיקה יותר. חסרון הכובד מתבטא בכך שהחיים הדתיים נתפסים אצל היהודים כמבנה חברתי, כברירת מחדל.. טענתו של ר' נחמן שהחזרת הכבוד לישראל מתרחשת בזכות בני אדם הנמצאים מחוץ לקדושה ובחורים להתקרב לעבודת ה'... לדעתי ר' נחמן הבין שאנשים אלו (החוזרים בתשובה או המתגיירים)... יהיו דתיים באופן אחר מאשר הדתיים מלידה, במתכונת משמעותית וגם משכנעת שטמונה בה אפשרות להשיב את הכבוד לעולם הדתי היהודי בכללותו... התייחסותו לתורה, מצוות ותפילה ברצינות כה רבה, העובדה שהוא רואה בהם את הממשות, מפליאה הסובבים אותו, השקועים בעולמם הדתי מילדותם, מפגש זה נוגע בלבם ומעורר אותם להתבונן מחדש באורח החיים הדתי וכך למצוא את החן והחשיבות הטמונים בו..." (166-167). אם פרשנותו של הרב שגר הינה מדוייקת, הרי שר' נחמן חזה את נפילת קרנה של היהדות אפילו בקרב שומריה, שככל הנראה הפנימו היטב את דעת המשכילים מבקרי הדת, ולא ראה תקומה לעולם הדתי בכוחות עצמו. החזרת הכבוד לדת היהודית יכול להתבצע רק על ידי הבאים אליה מבחוץ. זו תובנה מפוקחת למדיי, וניתן לומר שבמידה רבה הוא צדק, לנוכח המצב כיום. קהילות החוזרים בתשובה, הברסלביות ושאינם ברסלביים, אכן הריצו דם חדש בעורקי היהדות ותבעו מן הדתיים מלידה לשוב ולהחיות את דתיותם. דומני שספר זה שבפנינו, תמצית תורתו של הרב שג"ר, יש בו פוטנציאל מעין זה: החזרת הויטאליות לחיים הדתיים, הפיכתם מנורמה לאקסטזה, משיגרה לטלטלה, מתרדמה לעירנות, מסיפוק עצמי לנוקבות וכנות.
לסכום, לפנינו ספר שבה במידה והוא אינטרפציה לר' נחמן, הוא יצירה גדולה העומדת בפני עצמה וראויה לעמוד במדף אחד לצד ספרי ההגות המרכזיים האחרים של הציונות הדתית. אגב, ר' נחמן התנבא שעל ספרו ליקוטי מוהר"ן, יאמר פירוש לא אחר מאשר המשיח בכבודו ובעצמו. נראה שבעקבתא דמשיחא, כפי שהציונות הדתית אוהבת לראות את תקופתינו הנוכחית, אכן קם לו לר' נחמן דובר דגול.
הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהרן, חלק א‘. יוצא לאור ע"י מכון כתבי הרב שג"ר, 480 עמוד, תשע“ג.