סגור

"רק מי שחי בתוך הציבור יכול באמת לפסוק הלכה"

הרב יוני רוזנצוויג, מרכז בית המדרש ההלכתי של "בית הלל", משיב לביקורת של הרב ברוך אפרתי: "כיצד תיתכן אחריות ציבורית ללא הכרת הציבור?"

הרב יוני רוזנצוויג
כז בחשון התשעג
,
12 בנובמבר, 2012 17:12
בית הלל

בית הללצילום: בית הלל

הציונות הדתית מצטיינת במיוחד ברב-גוניותה. התנועה, על שלל צבעיה, פותחת בפני היהודי המאמין שומר התורה והמצוות אפשרויות רבות בעבודת ה':יש המתחברים ללימוד גמרא בעיון, יש האוהבים להתעמק בסוגיה אליבא דהלכתא, יש האוהבים להשתקע במדרש הפילוסופי פרי מוחו של הרמב"ם, ויש שיהדותם לובשת דווקא גוון חסידי. התפתחויות רוחניות אלו משפיעות אף על עולם המעשה, ומביאות את לומד התורה והדבק בה להיות מעורה אף בחיים על כל גווניהם, מהאוניברסיטה ועד לצבא, ממעורבות במוסדות המדינה ועד לעיסוק בתרבות הישראלית. בכך אין פגם כלל. אדרבה, עירוב התחומין יכול פעמים רבות להביא להפריה הדדית בין התחומים, לקירוב החול אל הקודש, ולקידוש שם שמיים לא רק בתוך בית המדרש אלא אף בעולם המעשה. זו, מאז ומעולם, הייתה משנת הציונות הדתית.

למאמר המלא של הרב ברוך אפרתי

כמובן, יש שיטענו שרב בישראל חובה לו שישכון אך ורק בתוך הקודש פנימה, ואף בתוך הציונות הדתית מצאנו רבנים תלמידי חכמים המקדישים כל זמנם ומרצם אך ורק ללימוד תורה. אף על פי כן, רוב מניין ורוב בניין של רבני ציבור זה אינם יושבים בתוך ד' אמות של הלכה ולומדים, אלא הם מעורים בחברה, משפיעים עליה מתורתם, ומקדישים לה את זמנם ומרצם. האם זה הופך אותם לפחות תלמידי חכמים? האם כל רבני הציונות הדתית שאינם מקדישים כל זמנם ומרצם אך ורק ללימוד תורה והרבצת תורה, בהכרח אינם תלמידי חכמים היכולים להורות הלכה בישראל?

זיכני ה', ואני יושב עם רבנים ורבניות בכירים בציונות הדתית זה כשלושה חודשים, כחלק מבית המדרש ההלכתי של ארגון "בית הלל", ואנו עוסקים בסוגיות סבוכות העומדות על סדר יומה של הציונות הדתית. המשתתפים יושבים זה עם זה שעות על גבי שעות, עוסקים בניתוח סוגיות סבוכות על פי ראשונים ואחרונים, ומנסים ליצור תורת חיים עמוקה בעלת יסוד ברור בתורה שבעל פה. בית המדרש אינו מקום לבינוניות הלכתית, שודאי שאין לה מקום כשבאים לפסוק הלכה לציבור. בית המדרש הוא מקום הדורש גם ידע הלכתי עמוק ומבוסס, וגם שכל ישר ואחריות ציבורית. ללא שכל ישר ואחריות ציבורית, גם הפוסק הדגול ביותר יכול לפעמים לטעות.

ועתה, נשאל נא: כיצד תיתכן אחריות ציבורית ללא הכרת הציבור? כיצד תיתכן פסיקת הלכה אמיתית אשר משקפת את צרכי הציבור ומספקת מענה הלכתי ראוי להם, אם אין הרב מכיר את הציבור שלו הוא פוסק? מעבר לבחינה האידיאולוגית שבהכרת העולם התרבותי על כל גווניו (על פי גדרי ההלכה, כמובן), ישנה גם בחינה מעשית ביותר שבשבילה יש צורך בהררת עולם זה: פסיקה נכונה ומתאימה.

הרבנים והרבניות המשתתפים בדיונים ניחנים בכל התכונות האמורות. ודאי, בראש ובראשונה מדובר בתלמידי ותלמידות חכמים גדולים, שיראתם קודמת לחכמתם, ושאינם רואים במקור הסמכות ההלכתית שלהם דברי מחשבה והגות, אלא השרשרת ההלכתית המסורה מדור לדור היא שעומדת בבסיס דעותיהם בענייני הלכה. אמנם, מעבר לכך, חברי בית המדרש יושבים בתוך עמם, מכירים את הציבור שלמענם הם פוסקים, ועל כן פסיקה היוצאת מבית מדרש זה הינה פסיקה אמיתית, עמוקה ומבוססת, נאמנת לחלוטין למקורות, וגם עוזרת לקידום הרוחני של הציונות הדתית.

הכותב מרכז את בית המדרש ההלכתי של "בית הלל".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

לוד, השבוע צילום: Yossi Aloni/Flash90

הרב אליהו :מצווה להסתובב עם פלאפון בשבת ולתעד פרעות

קרא עוד