חדשות כיפה

רבנים, תפסיקו להתעסק בגוף שלי

האם פסיקה כל כך מדויקת, המלאה בתיאורים של הגוף, אכן מסבה את תשומת הלב מן הגוף או שמא היא דווקא ממקדת את תשומת הלב שם?

בית הלל

בית הללצילום: בית הלל

הרב שלמה אבינר פרסם לאחרונה כללי צניעות מפורטים לנשים וילדות החל מגיל שלוש. התקנות פוסקות כיצד לכסות כל אחד מן האיברים בגוף, אלו צבעים מותרים ואסורים ללבישה, כיצד יש לאסוף את שיער הראש, ואילו בדים נחשבים בעיני הרב לשקופים. דבריו של הרב מקוממים אותי בכמה מישורים שונים - כאשה, כאם וכלומדת.

נתחיל מן הסוף: כלומדת הלכה, אני מביטה בארון הספרים שבבית המדרש ושואלת את עצמי מנין לקח הרב אבינר את הכללים הללו. אני פותחת את משנה תורה, את השולחן ערוך ואת מפרשיו ומוצאת מקורות מוגבלים ביותר לפסיקה מן הסוג הזה. אמנם מפורסמת המימרה האמוראית על "טפח באשה ערווה" (ברכות כד ע"א), אך האם הרב אבינר באמת סבור שראוי שאשה תכסה כל טפח בגופה, כולל אצבעותיה? לא כך פורשה הגמרא לאורך מסורת ישראל. ואכן, השולחן ערוך (אורח חיים סימן עה) מביא הלכה זו כמוגבלת לזמן קריאת שמע בלבד, כפי שהיא מופיעה בהקשרה המקורי בתלמוד.

נראה יותר שהרב אבינר שואב את דבריו מהלכות מן הסוג הבא:

מקום שדרכן שלא תצא אשה בשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות מכל הרדידין... אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב "כל כבודה בת מלך פנימה". (רמב"ם, הלכות אישות יג, יא)

בראשית דבריו תולה הרמב"ם את הלכות הצניעות שהוא פוסק בנורמות הרווחות בעולם הכללי שהוא שרוי בתוכו, ולא במקור הלכתי מוקדם. נדמה שהרב אבינר הולך בדרכו של הרמב"ם ופוסק את הלכות צניעות לדורנו לאור החברה הכללית. אלא שבניגוד לרמב"ם, המבסס את מודל הצניעות שלו על מודל הצניעות הרווח בדורו, הרב אבינר מסתכל החוצה ופוסק כנגד מה שהוא רואה מחלונו. ככל שהפריצות והפרובוקציה הולכות ומתגברות בחברה הכללית, כך על האשה היהודיה להגן ולשמור על גופה מפני המבט הגברי החודר. לא מן הנמנע שהרב אבינר סבור, כמו הרמב"ם, שראוי שאשה תקפיד על "כל כבודה בת מלך פנימה" (פסוק שהוא מרבה לצטט) ותצא מביתה רק פעם או פעמיים בחודש. לאור פסיקתו לאחרונה שאוסרת על נשים להיבחר לכנסת נראה שזהו אכן האידאל אליו הוא חותר.

השאלה, לפיכך, הינה האם החברה הדתית מוכנה לקבל את האידאל הזה, או שהיא סבורה שיש להבין את דברי הרמב"ם כמוגבלים לזמנו בלבד. הרמב"ם משקף כאן תפיסה שנשים יהודיות צנועות צריכות להתלבש לפי נורמות הצניעות הרווחות בימיהן. ואכן, רוב הפוסקים שעסקו בשאלה זו עד המאה העשרים ציינו רק שיש להתנהג באותה צניעות הנהוגה בחברה הכללית. אף אחד מן הפוסקים עד המאה העשרים לא ראה לנכון להקדיש מקום נרחב לפירוט מדויק של כללי הצניעות, כיון שצניעות היתה משהו מובן ואיטואיטיבי. וכאן בדיוק אנחנו מגיעים לבעיה של דורנו. החל מהמהפכה המינית של המאה ה-20, הולכת ומתרחבת החשיפה של הגוף, וליתר דיוק - של הגוף הנשי. עובדה זו מציבה לעולם הדתי שתי בעיות: ראשית, התקשורת איננה מציעה לנו מודל בעולם הכללי של לבוש צנוע ופשוט. שנית, החשיפה ההולכת וגוברת של הגוף הופכת אותו לחפץ המשמש ככלי לקידום מכירות, וכאנשים דתיים צורמת לנו ההחפצה הזו של האדם הנברא בצלם. התגובה מפני החפצה זו ניתנת על ידי כיסויו של הגוף הנשי. זהו המקור לפסיקתו המחמירה של הרב אבינר, ודומה שמזוית זו ניתן להבין אותה כראויה ביותר. השאיפה של הרב ושל אחרים כמותו הינה להגן צלם אלוקים שבאדם, ולהסב את תשומת הלב מן הגוף החשוף אל "הגן הנעול" של הנשמה (כשם ספרו של הרב).

אלא שכאן הבת שואלת: האם זוהי באמת הדרך? האם פסיקה כל כך מדויקת, המלאה בתיאורים של הגוף, אכן מסבה את תשומת הלב מן הגוף או שמא היא דווקא ממקדת את תשומת הלב שם? יתרה מכך, האם ראוי בכלל שגברים יהיו אלו שיכתבו תיאורים מן הסוג הזה? ומה בנוגע להלכות צניעות לגברים? מדוע הנחת היסוד היא שרק לגברים יש יצר, והנשים הן אלו הצריכות בו-זמנית להתגונן ולהגן על הגברים בעודן מכסות את גופן?

כאמא לילדה בגן השומעת כבר עתה על כללי צניעות בסיסיים, אני מודאגת מאוד מן הכיוון אותו מסמן הרב אבינר. הרעיון שילדה בת ארבע או חמש תשאל את אמה מדוע אסור לה ללבוש צבע אדום או ירוק ואמה תענה לה שאין הדבר צנוע מחרידה בעיני. לא פחות מפחידה היא המחשבה שאחיה השומע מן הצד יבוא לזהות את עצמו כחיית טרף בלתי מרוסנת שיש להגן עליה ולהתגונן מפניה. כך, במקום האידאל של "הצנע לכת עם אלקיך", המצווה כל אדם לעצב את התנהלותו בעולמו של הקב"ה באופן צנוע, הולכת ומתגבשת לה חברה בעלת עוצמות מיניות גבוהות ביותר, באופן שאיננו הולם כלל את הגילאים אליהן הוראות אלו מכוונות.

לבסוף, כאשה אני נרתעת מן העיסוק ההולך וגובר של רבנים שונים בגופי שלי. אינני מתנגדת לעקרון הצניעות כשלעצמו אלא למישטור גוף האשה בידי רבנים שהינם בהכרח גברים. הלכות צניעות הראויות עוברות באמצעות דוגמא אישית מן ההורים לילדיהם - הזכרים והנקבות כאחד. המבט הצנוע איננו מופנה החוצה אלא פנימה, והצניעות בלבוש צריכה להיות חלק ממארג ערכים שלם של צניעות בבית, באירוח, באירועים שאנו עורכים ובהתנהגות הבסיסית שלנו עם הזולת. העובדה שבעשורים האחרונים יושבים תלמידי חכמים ומקדישים את מאמציהם למאות ואלפי עמודים המגדירים איך צריכה האשה הדתיה להיראות מעידה על רעה חולה המצויה בקרבנו. היכן היא הספרות המקבילה על צניעות הגברים? כמובן, היא איננה קיימת כלל, ועובדה זו מעידה כאלף עדים על התפיסה שהספירה התורנית הציבורית שייכת לגברים, ואם נשים נמצאות שם - הן אורחות לעת מצוא. בת ישראל כשרה הרוצה להתנהג לפי הציפיות הללו תחשוש לעמוד בפני קהל מעורב, לדבר בפומבי או לעבוד בחברה מעורבת. אם לשם מועדות פניו של הרב אבינר, ראוי שהוא יאמר זאת בגלוי. לאלו מאיתנו השואפים לראות את קידומן של נשים בחברה, ראוי שנקשיב היטב לדברי הנביא מיכה ונבין ש"הצנע לכת עם אלקיך" הינה דרישה לתיקון החברה ולא להדרת הנשים ממנה.

הכותבת הינה חברת "בית הלל".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אקדחים שנתפסו בשכם צילום: דובר צה"ל

18 מבוקשים נעצרו באיו"ש. נמשכו פעולות הטרור ברצועת עזה

קרא עוד