קבוצות שונות בלימוד תורה

יש לחפש עצות נכונות איך להקל על האומה, וכמובן שההקלה הזו צריכה להיות על פי דרכה של תורה במילואה, ומכוונת שגם עם ההקלה שלא להינתק גם רגע מפעולות שאיפתו של הציור הרוחני של חפץ האומה

הרב יעקב פילבר 30/07/13 18:44 כג באב התשעג

במערבולת סביב הבחירות לראשות הרבנות הראשית, התגלגל הויכוח בציבור איך צריך לנהל את עם ישראל להגשמת התורה במדינת ישראל, האם יש דרך אחת או שיש להתאימה לפי המצבים והאוכלוסיות? אין זה סוד שכלל ישראל מורכב מגוונים שונים וקבוצות שונות של אנשים, האם יש אחידות בהתייחסות לכל המגוון הזה או שיש פתרון שונה לכל קבוצה ולכל מצב? לפי הראי"ה בכתביו לדעתי אין אחידות לא בלימוד התורה לכלל ישראל ולא בישום התורה בחיים בפועל.

לגבי לימוד התורה משתמש הראי"ה במחלוקת במסכת שבת ( כו' ) בין רבי טרפון לרבי יוחנן בן נורי באיזה שמן מדליקים נרות שבת. ש"רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד". וכנגדו מספרת הגמרא: עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט? אלא: אין לך אלא מה שאמרו חכמים: "אין מדליקין". והראי"ה (עין איה שם אות עו-ז) משווה את הדלקת נר שבת ללימוד התורה. ומסביר שהמחלוקת היא בדיעבד ולא לכתחילה, כי גם רבי יוחנן בן נורי סובר שהלימוד האידיאלי הוא הלימוד שממליץ עליו רבי טרפון, לימוד תורה הדומה לשמן זית, ולכן "כל מי שאפשר לו לעלות יותר אל הקודש, ללון בעומקה של תורה ויקרת כבודה, להציץ באור האמת ונוגה הצדק כך היא חובתו וכך יפה לו, על כן שמן זית מן המובחר".

כמובן שזוהי התורה שצריך ללמוד בבית המדרש ועליה כתב הראי"ה בפרק א' אות ע"ט ש"הנכנס יכנס והיוצא אל יצא", שאותה מצטטים תלמידי הר המור. שממנה משמע שהתורה שבבית המדרש צריכה להיות נקייה מכל השפעה של רוחות זרים. וזוהי הדרכה נכונה לראשי ישיבות ורבני בית המדרש כיצד עליהם לנהל את התורה בבית מדרשם. ואותם מייצג רבי טרפון, אבל רבי יוחנן בן נורי אומר שיש בעם ישראל גם "בעלי בתים", הציבור הרחב, מה הם יעשו מאחר ולא כולם בר הכי, על כן יש מקום ללימודים שהם פחותים מזה, מפני שהם טובים לאותו האיש שאי אפשר לו לעלות למעלה העליונה הזו של החכמה הטהורה, והאנשים הללו לפי הגמרא מתחלקים לכמה קבוצות:

הקבוצה הראשונה הם אותם אנשים שאינם מסוגלים ללמוד את התורה בהרחבתה והם מסתפקים בלימוד פשטן של דברים בדקדוקי הלכות, בקושיא ותירוץ, בעיון מעשי המתחלקים לניצוצים קטנים, לימוד זה דומה לשמן השומשמין, שהשמן שבכל גרגיר וגרגיר הוא מועט, אבל בהתקבצו "שמן משחת קודש בם גנוז".ועליהם אמר רבי יוחנן בן נורי "מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין".וישנה קבוצה שניה שהיא למטה מהם שאינם מסוגלים אפילו לעסוק בגופי הלכות "וצריך להשכילם גם בדברים פשוטים במוסרה של תורה על פי דרכי משלים פשוטם". לימוד זה דומה לשמן האגוז שבקליפתו החיצונית אין שמן אבל אפשר להוציא שמן מהתוך אחר ששוברים את הקליפה, כך "אנשי מדי שעניות הדעת שרויה בהם ועם זאת בהיותם נהנים מאור האמת על פי מדתם, גם הם יומשכו בדרך זו לקדושה של תורה ויודרכו בדרך ה' הסלולה".

למטה מהם הקבוצה השלישית של "אנשים כאלה שכל כך השתקעו והתרגלו בחכמות המורגשות על ידי חכמי האומות עד שאי אפשר להמשיכם לדברי תורה כי אם על ידי הצעת דברים מחכמות אנושיות ששורשן אינו רוח ה' השופע על יראיו ונביאיו כי אם רעיון לבב אדם העלול לשגיאה ודמיון כוזב (הדבר מזכיר לנו "תנ"ך בגובה העינים") לימוד זה דומה לשמן הצנונות שטעמו מר וגס, ועם זאת אין לפסול את האור היוצא ממנו וגם הוא "יוכל להאיר ולהזהיר", לכן גם דרך זו רצויה למי שלא זכה להציץ בגנזי תורה, בטהרתה של סתרי תורה במעלה מעולה. ואכן אנשי אלכסנדריה על ידי תורה הדומה לשמן הצנונות הגדילו הבנת התורה על פי דרכם.

ויש עוד למטה מהם אנשים שהם במדרגה יותר נמוכה שעיקר השכלתם אינה כי אם חכמות חול טבעיות הממוזגות בדמיונות אנושיים, (ללא כל זיקה לתורה) אלא שהם חפצים שיחד עם ידיעתם הכללית להיות הולכים בדרך ישרה בדרכה של תורה, והם דומים ל"אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט" . ועליהם כותב הראי"ה: "ואעפ"י שהם משעשעים את נפשם על פי הרגלם בדברים כלליים מבארות אנושיים, אין להזניחם כי אם לקרבם ולחזקם".

כמובן שלא את הכל אפשר להכניס ללמוד התורה - ואם כך מהו הלימוד הפסול שיש לשלול אותו? התשובה היא בדברי הגמרא: "אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין", וכמו בהדלקת נר שבת השמן שאין מדליקים בו הוא השמן שאינו נמשך אחר הפתילה, [השמן הוא התורה והפתילה היא המצוות המעשיות] כלומר לימוד כזה שאינו מביא לקיום מצוות, לכן יש לשלול את "הדעות שבהיותן מתפשטות יפעלו להרחיק את האדם מקיום התורה והמצוות שהם יסוד החיים הכלליים והפרטיים בישראל". הם מחוץ ללימוד התורה. ומסיים שם הראי"ה: "אבל כל מדע ועניין שכלי שעמו יעמיד האדם רעיוני לבבו להיות נמשך במעשיו ודעותיו אחרי שרשי התורה בפועל ובדעת, הכל הולך ושב להאיר באור קדושת השבת המרומם את כלל עם ה' אל דעת ה' והוד כבודו".

אבל לא רק בלימוד התורה אין אחידות אלא גם בישום התורה בעולם המעשה גם כאו רואה הראי"ה (באורות התחיה פ"ו) שלושה מצבים: נמצב המושלם הוא שהאומה במלוא כוחותיה והיא מחוברת לציורים העליונים שהאומה חפצה בהם, ובמצב הזה ככל שההבנה וההכרה התורית מתגלה יותר באומה כך יוסיף להתגלות בקרב האומה כולה האור אשר במעשי המצוות ותתגלה התפארת שביהדות המעשית.

אבל יש והמצב נחות יותר והוא שאין לחיי האומה הכח ללכת עם הציורים הרוחניים ואז הדרך לגלות את האידיאליים להוציאם לאור על ידי התגלמותם במעשים את הנשמה הישראלית וגם אם ההכבדה יש בו סבל, כדאי לשאת את הסבל בשביל המטרה הגדולה שסופה להגלות.

עד כאן אנו עדיין בתוך מסגרת היהדות - אבל אם יכשל כוחנו יותר והמצב יתדרדר יותר והמשא המעשי מפני כישלונה של האומה יהיה כבד יותר מדאי, שיפגע בקיום המעשי, מה לעשות במצב כזה, להרים ידיים? לא, אלא יש לחפש עצות נכונות איך להקל על האומה, וכמובן שההקלה הזו צריכה להיות על פי דרכה של תורה במילואה, ומכוונת שגם עם ההקלה שלא להינתק גם רגע מפעולות שאיפתו של הציור הרוחני של חפץ האומה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר