בפרשת תצוה נעדר שמו של משה רבינו, ובכל מגילת אסתר נעדר שמו של ה'. שני 'הנעלמים' מתמיהים מאוד את הנפש.
שהרי, כל הציוויים על המשכן נאמרו למשה, כמו כל ציווי התורה. שמו של משה לא נעדר מכל פרשיות התורה, החל מלידתו בתחילת ספר שמות עד פרשת וזאת הברכה, זולתי פרשתנו. כל נס חג הפורים נעשה בהשגחה מיוחדת של ה' לעמו, וכל תפילותיהם של היהודים, ושמחתם ותודתם שבאו לאחר ההצלה, היו לה'.
מדוע אכן נעלמו ריבונו של עולם מהמגילה ומשה מפרשתנו? ועוד נוסיף ונשאל - האם יש קשר בין שני 'הנעלמים' הללו? שהרי, על פי רוב פרשת תצוה היא גם פרשת זכור, השבת שלפני חג הפורים.
בעל הטורים (שמות כז,כ; ומקורו בזוהר פנחס רמו ע"א) מבאר כי כיוון שמשה ביקש לאחר חטא העגל – "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ", נתקיים בו כך במקצת, שכן קללת חכם אפילו על תנאי באה, ועל כן לא נכתב שמו בפרשת תצווה.
מפני מה אירע חטא העגל בפשט? מפני שעם ישראל ציפו למשה, והוא בושש לבוא. "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". לאור כך נראה שהעגל היה בעצם תחליף למשה. מרכזיותו הגדולה של משה רבינו ביציאת מצרים ובמתן תורה הביאה למצב שהעדרותו עוררה בעם רצון להגשמה אחרת, במקום משה.
מעתה יובנו עומק דברי בעל הטורים. החסרון של משה בפרשת תצוה מתקן את חטא העגל, כהקדמת תרופה למכה. העדרות שמו מדגישה שהתורה היא תורת ה', תורה א-להית, שמשה רבינו זכה בענוונתנותו לקבל ולמסור לעם ישראל, ואין לטשטש בין השליח למשלח.
נמצא שההסתר עצמו בא בכדי לגלות, ולתקן.
חטא העגל מתקשר אף עם המגילה. כיצד? ידועים דברי חז"ל שהקב"ה כפה עלינו את התורה הר כגיגית, עד שהדור קיבלוה בימי אחשוורוש. חזרנו וקיבלנו את התורה מחדש מאהבה (שבת פח ע"א). נראה שעצם הנפילה הגדולה בחטא העגל, זמן קצר כל כך לאחר מעמד הר סיני, מבטאת ומגלה את החסרון המסויים שהיה טמון כבר בקבלת התורה, שהייתה בכפייה.
ואמנם, יש המבארים כי הכפיייה לא הייתה כפייה כפשוטה, שהרי כבר נאמר: "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". אלא, ההתגלות הגדולה של מעמד הר סיני, לא נתנה שום אפשרות ושום מקום לבחירה. הופעת ה' על הר סיני ב-"קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד ... וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ ... וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר", היתה נוכחת ועזה כל כך, עד אשר נשמתם של ישראל דבקה במלכם, "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ", למעלה מטעם ודעת, ולמעלה מבחירה.
אלא, שמרגע שהתגלות זו פסקה, בסיומו של המעמד הגדול, וחזרנו למושגי העולם הזה הפשוטים והרגילים, חזרה גם הבחירה. רובד משמעותי בנפש שבעצם לא היה ממש נוכח בשלמותו במעמד הר סיני. רובד שהביא גם ל... חטא העגל.
אימתי נגאלה הבחירה? אימתי בחרו עם ישראל בה' ובתורתו? "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש".
בפורים לא היו קולות וברקים. ה' לא התגלה לכל אחד ואחד, ולא דיבר עמנו מתוך הסערה. "אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר" (חולין קלט ע"ב). אולם, דומה שדווקא מתוך ההסתר הזה מתגלה משהו עמוק הרבה יותר. 'מגילת אסתר' כשמה, מסתירה ומגלה כאחד, ברצוא ושוב כהרף עין.
בתוך נבכי הפוליטיקה הנמוכה של ארמון מלך פרס (שספק הוא אם הוא יותר טיפש מרשע, או להפך) - מתחפש/מתגלה הקב"ה היושב על כסאו. בעמקי המאורעות והתהפוכות - סריסים המנסים להדיח מלך מכסאו, מסיבות יין ונשפים מהודרים, תחרות המלכה היפה למלך הטיפש, מתגלה שיש דין ויש דיין.
יש משגיח ומנהיג לבירה, שמגלגל גלגולים ומסובב את הסיבות. בתוך חוקי הטבע הקרים והקבועים, ואף בתוך הגורלות המקריים והפורים - יושב לו מלך מלכי המלכים ומשתשע עם בניו. עמוק עמוק יש רק טוב גדול ונצחי, ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת.
מעתה, כשם ששמו של משה נסתר מפרשת תצוה בכדי לתקן פן אחד מחטא העגל, כך גם שם ה' נסתר במגילה. שם שמים לא נזכר במגילה בכדי לגלות את הנוכחות הא-להית שמעבר למושגי גלוי והסתר.
דווקא הסתר זה הוא גם המאפשר את הבחירה, את גילוי הרצון, את האהבה שלא תלויה בשום דבר. קבלת התורה בימי אחשוורוש מאהבה היא בעומק קבלת עם ישראל את האמונה הפנימית שה' נמצא עימם תמיד, גם כאשר לא נראה כך כלל.
גם בחיינו, פעמים משהו שכל כך התרגלתי אליו והייתי ממש תלוי בו - חסר ונעלם לפתע. אפשר שדווקא חסרונו בא להביא אותי לקומה עמוקה יותר, גילוי עמוק יותר. חלל פנוי, שמאפשר גילוי חדש.