סגור

תורת ההתעלות של האדם

בתוך חומש תורת כוהנים לומדים אנו על תורת האדם ועל כך שהקשר שלו עם הקב"ה אינו תלוי בכוהנים ולמעשה קיים בתוכו מראשית ההיריון ומחכה לגילויו. הרב יאיר בן מנחם על הקשר בין תורת האדם לתורת הכוהנים

א באייר התשעז
,
27 באפריל, 2017 19:07
באדיבות המצלם

באדיבות המצלםצילום: באדיבות המצלם

למרבה הפלא פותחת פרשת השבוע שלנו בדיני טומאת יולדת ומצוות ברית מילה שלכאורה כלל אינם שייכים לספר ויקרא העוסק בתורתם של הכהנים : 

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, א-ב).

חכמים (ויקרא רבה יב, א) אמנם קושרים את הפסוקים האלה לסופה של הפרשה הקודמת, פרשה בה הרחיבה התורה "בתורת הבהמה" (ויקרא יא, מה), ועל כן ובאופן ישיר לאחר שעסקנו בתורת הבהמה ניגשת התורה לעסוק בתורת האדם :

"אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף. הה"ד: 'זאת תורת הבהמה' ואחר כך: 'אשה כי תזריע'". 

אולם למרות הקשר שבין תורת הבהמה לתורת האדם עדיין איננו מבינים מדוע ראתה התורה ללמדנו את תורת האדם דווקא בתוך חומש תורת כהנים ? ולמעלה מכך מדוע דיני טומאת היולדת וברית המילה נחשבים ל"תורת האדם"?

פתח לדברים ניתן למצוא בדבריו העמוקים של רבנו האור החיים הקדוש (ויקרא יב) אשר תלה את הדברים בשורשיה של האנושות, במעשיהם של אדם וחווה, עוד בהיותם בגן עדן, והסביר : 

"כי בריאת אדם הראשון היתה בריאה תמה בבחינת הקדושה מושללת מכל רע, ולזה לא היתה בתכונתו בחינת הערלה, ובסיבת החטא ... וצוה ה' לאיש ישראל לכרות מגופם בחינת הרע שבזה מתמרק בחינת הרע מהנפש וטהרה". 

רבנו האור החיים מסביר שאברהם אבינו נצטווה על ברית המילה כדי לזכך אותנו מן הרע שנגרם כתוצאה מחטא אדם הראשון, ולהפיק מאתנו את הטוב שגנוז בנו ולשוב לכיוונו של גן העדן, העולם המתוקן, שלתוכו נברא אדם הראשון.

כך גם לימד אותנו ר' עקיבא (תנחומא, פרשת תזריע, סימן ה) שתכליתה של ברית המילה הינה ללמד אותנו לתקן את עצמנו:

"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם ? ... אמר לו: למה אתם מולין ? אמר לו : אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. ... אמר לו רבי עקיבא : ... ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם". 

מר' עקיבא אנו למדים שאחר חטא אדם הראשון האדם אינו נולד נימול כדי ללמד אותנו שחובתנו לעמול כדי לצרף ולזכך את עצמנו. ברית המילה משמשת עבורנו כקריאת כיוון המדריכה אותנו להמשיך לעבוד ולעבּד את עצמנו עד אשר נפיק מאתנו את האור הגנוז בתוכנו. 

כך גם מסביר המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק טו) את הסיבה העמוקה בשלה האדם נקרא על שם האדמה : 

"... כי דומה אל האדמה שנזרע בו החטה, שהוא זרע נקי, והאדמה מוציאה זרע אל הפועל, עד שהיא בפעל. וכך נזרע בגוף האדם – שהוא נברא מן האדמה – הנשמה, שהיא זכה ונקיה בלא פסולת. וצריך האדם להוציא אל הפעל הדבר אשר נזרע בו".

כאדמה כן האדם. כך מסביר לנו המהר"ל שבאדם נזרעה נשמה, אור גדול, שיכול להאיר את העולם, אך אם האדם לא יעבד את עצמו הרי שהאור הזה יאבד לעד בדיוק כפי שאדמת העידית הטובה ביותר תצמיח רק קוצים ודרדרים אם לא יעבדו אותה. 

הגמרא (סנהדרין צא, ב) מלמדת אותנו שאת הנשמה הזו, את האור הגדול הזה, מקבל האדם מיד ברגע שאמו נזרעת. מיד עם תחילת ההיריון נזרקת בעובר נשמה, ונשמה זו שרויה בטובה, מתעלה ולומדת את התורה כולה כפי שמלמד אותנו ר' שמלאי (נידה ל, ב) :

"דרש רב שמלאי למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל... ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו... ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותם הימים... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיוון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה".

אלא שעם צאתו של התינוק לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכיח ממנו את כל התורה שהוא למד. משום כך, מסביר הטורי זהב (יורה דעה סי' רסה סקי"ג) עורכים לתינוק בשבת הראשונה שאחר לידתו "שלום זכר" שכן הוא "אבל על תורתו ששכח" ואנו באים לבקרו. 

אולי כדי לרכך לתינוק את אותו רגע קשה לא נמסר מפתח של חיה אלא בידיו של הקב"ה (תענית ב, א), וממילא בכל לידה ולידה בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ומקבל את פניו של הרך הנולד. קבלת פנים שיש בה קדושה נפלאה ואור שכינה שרק בשלו ומשום הסתלקותו נוהגת היולדת שבעה ימים של טומאה, כפי שמסביר רבנו השם משמואל :

"מפני זה גופא שהיה שורה ענין א-להי, היינו מפתח של חיה שאינו נמסר לשליח, אלא הקב"ה עצמו הוא הפותח. ואח"כ כשנסתלק העניין הא-להי הזה, שורים לעומתו כוחות הטומאה". 

ייתכן שמשום כך תורת האדם קשורה לחומש תורת הכהנים ומתחילה ב"אשה כי תזריע" וכוללת בתוכה גם את טומאת הלידה ואת ברית המילה. תכליתו של המשכן ומטרתם של הכהנים היא להביא להתעלותו של עם ישראל ולקרב בין עם ישראל לאביהם שבשמים. על כן מלמדת אותנו התורה שלמעשה כבר מן הרגע שהאֵם מזריעה זוכה העובר לנשמה ולאור גדול שמקיפים אותו בטובה ומעניקים לו את כל התורה כולה, ולמעלה מכך הקב"ה הוא זה שבא בכבודו ובעצמו להעניק לו את ברכת הדרך עם בואו לעולם. הקשר שלנו עם הקב"ה טמון עמוק בכל אחד מאתנו, רק משום שזוהרו אבד מאתנו עם סיום הלידה אנו נוהגים שבעה ימי טומאה שמיד בתומם נקרא הבן אל ברית המילה כדי ללמדו שמעתה מוטל עליו להתחיל לעמול ולעבד את עצמך כדי להפיק מעצמו את האור הגדול שהוענק לו ברחם אמו ולהתעלות מעלה כאותם כוהנים המביאים ברכה ואור לעולם.

 

נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בתל אביב

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

חיסונים בשיבא צילום: Miriam Alster/Flash90

נתונים מעודדים: הדבקה כמעט אפסית אחרי המנה השנייה של החיסון

קרא עוד