סגור

ה´ רוצה. מה איתך?

בתחרות התפילה העולמית - מחנה הצדיקים תמיד נוחל הפסד צורב. כי צדיקים אמיתיים אינם מרבים להתפלל. פרשת השבוע מלמדת אותנו שהדבר רע להם, ורע לנו

אהרון דרמון
כח בחשון התשעד
,
01 בנובמבר, 2013 10:38
מיכאל יעקובסון-cc-by

מיכאל יעקובסון-cc-byצילום: מיכאל יעקובסון-cc-by

בתחילת הפרשה אנו לומדים כי יצחק התפלל על אשתו העקרה: "ויעתר יצחק לה' נוכח אשתו כי עקרה היא." מעניין, גם שרה אימנו הייתה עקרה. האם מדובר בדפוס חוזר אצל האבות? רש"י במקום מאשר ומסביר: "... מפני מה היו אבותינו עקורים ? אמר רבי יצחק: מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים" (מסכת יבמות, ס"ד. א')

תמיד חשבתי שזה מרגש ואפילו קצת רומנטי לדמיין ככה את הקב"ה מתאווה לתפילת הצדיקים. אבל - מה זה אומר?

מהי תאווה ולמה אנו מתאווים?

האם אתם יכולים להגיד כי במצב "רגיל" (דהיינו לא "שש בצהריים בצום ט' באב באמצע קיץ לוהט") - אתם מתאווים למים? האם אנו מתאווים לאוויר שאנו נושמים? לא. המילה "תאווה" שמורה למצבים בהם אנו רוצים מאוד, משהו שאינו מצוי, החסר לנו משמעותית. כפי שאפלטון מגדיר ב"משתה" : "אין אנו מתאווים אלא למה שחסר לנו."

אם כן, העובדה שה' מתאווה לתפילתם של הצדיקים, מצביעה על כך שהיא... נדירה! מעניין, יותר קל לנו לחשוב שה' מתגעגע לתפילת הרשעים, הממעטים לפקוד את בית תפילתו. אבל לא, דווקא הצדיק, גדול הכיפה והממלמל תדירות, הוא זה שאיננו מתפלל מספיק.

הצדיק - כשמו כן הוא: הוא מצדיק. אם מצב מסוים לא מתיישב עם תפיסתו - הוא לא מנסה לשנות את המציאות: הוא מקבל אותה בהבנה ובהנחה כי אם ה' קבע, הרי שהוא יודע ושהוא פועל נכון. בוויכוח על איך המציאות אמורה להיראות, הצדיק, מתוך ענווה, מוותר מראש על הצד האנושי לטובת הצד האלוקי. ולכן הוא ממעט בתפילה.

בורא העולם לא מחפש צדיקים כאלה, הוא מבקש מאתנו לתקן את עולמו, לא שנקבל אותו AS IS. לכן, כדי לעורר את הצדיקים והצדיקות, ה' מכניס אותם לפעמים למצבים בלתי אפשריים: לדוגמא, עם האבות, מצד אחד הוא מבטיח להם זרע ושפע הבטחות, ומצד שני, הוא ואשתו לא יכולים להוליד ילדים. במקרים אלה, אין לצדיק מוצא אלא לפצוח בתפילה לריבונו של עולם.

איך לימוד מפתיע זה, ששמעתי מהרב שרקי, קשור אלינו? מה לנו ולעבודתם של הצדיקים?איפה הם ואיפה אנחנו?

במפגש מול מציאות לא רצויה, הרבה אנשים (לא צדיקים באמת) הופכים את עצמם לזן הזה של הצדיק-הלא-מתפלל המצדיק את המציאות בצורה אדוקה. פתאום, כשצריך לשנות מצב לא תקין (בין אם זה בעולם העומד לפניו ובין אם זה בתוך עולמו הפנימי) "הצדיק הנסתר" יגיד: "מה לעשות? ככה ה' רצה..." בין רגע, הופך הוא לדובר הראשי של הבורא, והוא יודע באופן וודאי מהו רצונו. "גזרה משמים", "בורא עולם החליט", "אין מה לעשות". אפילו אם מדובר בתיקון המידות הקלוקלות שלו או בקיום מצווה, ה' נושא באחריות לכישלון או לחסרון העשייה. הכול "בעזרת השם..." כזה-כאילו.

וכל כך למה? רק כדי לא להתעמת עם המציאות, רק כדי לברוח מהאחריות המוטלת עליו - להפוך את המצב הלא ראוי, בכוחותיו הוא, כדי להיטיב את העולם.

כולנו במידה כזו או אחרת משתמשים בתירוץ העלוב הזה של צידוק דין המציאות. פעמים אנו הופכים ל"כאילו-צדיקים" המצדיקים את המציאות, במקום לשנות אותה רק כדי לא לפעול. אנו עושים שימוש כמעט ציני בריבונו של עולם כדי להסתתר מאחוריו ולנוח בעצלנות בצילו.

כשנשכיל להבין את המנגנון ההרסני הזה - אולי נזכה להתעורר ולפעול מתוך אחריות אמיתית כדי לתקן את העולם במלכות שדי. תכל'ס.

הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עובדי המעבדות צילום:  Yossi Aloni/Flash90

אחרי שבוע: הסתיימה שביתת עובדי המעבדות

קרא עוד